פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אסד ימשיך לדמם, אך גופו יישאר שלם

      מה שהחל במרץ 2011 כמחאת איכרים רעבים הפך לאחרונה למלחמת "שמד" עדתית, בה אף צד כבר לא לוקח שבויים. יותר מ-150 אלף הרוגים ומיליוני פליטים, והסוף לא נראה באופק

      אסד ימשיך לדמם, אך גופו יישאר שלם
      צילום: סרטוני חובבים שהועלו לרשת, רויטרס; עריכה: טל רזניק
      הפגנות בעיר דרעא, סוריה, 22 במרץ 2011 (רויטרס)
      ההפגנות הראשונות נגד שלטונו של אסד החלו כמחאת איכרים. דרעא, מרץ 2011 (צילום: רויטרס)

      לפני כמה ימים נכנסה מלחמת האזרחים בסוריה לשנתה הרביעית. שלוש שנים חלפו מאז התלקחה במדינה אש המרד, ודומה שלא נותר כמעט דבר שלא נאמר או נכתב על אודות מהלכה של המלחמה, ובעיקר על תוצאותיה הטרגיות – קרוב למאה וחמישים אלף הרוגים, כשישה מיליון וחצי פליטים (כשליש מאוכלוסייתה של המדינה), והרס טוטלי של מרבית (עד כדי 75% על פי הערכות רשמיות) של התשתיות במדינה קודם לפרוץ הקרבות בה - מוסדות חינוך ובריאות, תשתיות החשמל, המים התחבורה והתקשורת ועוד.

      עוד על מלחמת האזרחים בסוריה
      אין מוצא: שלוש שנים למלחמה בסוריה
      "סוריה היא המקום המסוכן ביותר בעולם לילדים"
      דוח: הרעבת פליטי ירמוכ - פשע נגד האנושות של אסד

      שלוש שנים למלחמת האזרחים בסוריה (עיבוד תמונה , גוגל מפס)

      סיפורה של המהפכה הסורית הוא ביסודו של דבר סיפורה של מחאה של איכרים רעבים ללחם ולשינוי, שהפכה, בתורה - לא במעט בשל יד הברזל שהפעיל המשטר הסורי נגד הקמים עליו - להתקוממות עממית רחבת ידיים ועמוקת-שורשים, ובסופו של יום למלחמת אחים ואזרחים המתנהלת בין בני עדות ודתות, שחיו עד אז בהרמוניה ובדו קיום זה לצד זה.

      גרוע מכך הוא שבשנה האחרונה הפכה המלחמה למלחמת שמד, שבה אף אחד מן הצדדים כבר אינו "לוקח שבויים," לא הקבוצות האיסלאמיות הרדיקליות, שהפכו לגורם משמעותי במפת הלחימה בסוריה, ואף ובעיקר לא המשטר. זה האחרון אף מוציא אל הפועל מדיניות של טיהור אתני וניקוי שיטתי של אוכלוסייה מורדת או כזו התומכת במורדים, ובכך הפך כשליש מבניה של סוריה לפליטים בארצם או במדינות שכנות.

      גופות של ילדים שמתו לכאורה משימוש בנשק כימי על ידי צבא סוריה ליד דמשק, 21 באוגוסט 2013 (רויטרס)
      טבח בפרבר ליד דמשק, שבו השתמש המשטר הכימי בנשק כימי. אוגוסט 2013 (צילום: רויטרס)

      רבים צפו בראשית הדרך כי כמו במצרים או בתוניסיה, תסתיים המהפכה בסוריה בתוך ימים או תוך שבועות במיטוט משטרו של בשאר אסד. אלא שהתברר כי מהפכות במזרח התיכון אינן בהכרח תכניות ריאליטי, שבהן מסתיים האירוע תוך כדי השידור עצמו, או לכל היותר תוך כדי עונת השידורים. מתברר גם כי ברכת השפע של ערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט, המשדרים בשידור חי ומתמשך את המתרחש בסוריה, הפכה לקללה בעבור כל מי שמבקש לעקוב אחר מה שמתרחש באמת בסוריה. מרוב עצים אין רואים את היער - ערוצי הטלוויזיה באתרי האינטרנט, אין בהם די כדי ליצור תמונה מלאה וכוללת של המציאות המורכבת בלאו הכי בסוריה.

      ואכן, מה שהצטייר כשיטפון של מרי ומחאה שלא ניתן לעמוד בפניו, התברר בסופו של דבר כהישגים מוגבלים מקומיים ונקודתיים של המורדים, לרוב בעלי משמעות טקטית, שלא תורגמו להכרעה בשדה הקרב. למן הרגע הראשון, נעדרה המהפכה בסוריה את תמונת הניצחון, דוגמת תמונת הניצחון מכיכר תחריר בקהיר שהבהירה לעולם כולו שעות בודדות אחרי פרוץ המהפכה המצרית, כי נחרץ גורלו של חוסני מובארכ.

      "כיכר תחריר" הסורית נותרה ריקה

      בסוריה, כיכר תחריר נותרה ריקה, והמרד הוגבל לאזורי הכפר והפריפריה שבהם רשמו אמנם המורדים הישגים חשובים, אבל טקטיים באופיים, שעיקרם כיבוש של עוד כפר ושל עוד עיירת מחוז נידחת, אך כאמור באלו לא היה די כדי לבשר את סופו של משטרו של בשאר אל-אסד.

      שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה בסוריה, ועדיין מדובר במלחמת התשה בלא הכרעה. שני הצדדים מדממים קשות, אבל בה בעת עודם ניצבים על שתי רגליהן הנטועות עמוק בקרקע, ונכונים ואף נחושים להמשיך במלחמה עד לניצחון.

      המורדים הוכיחו יכולת עמידה מרשימה. הם נהנים מתמיכה משמעותית בקרב חלקים גדולים של האוכלוסייה הסורית, בעיקר בני אזורי הכפר והפריפריה מקרב העדה הסונית. מתנדבים מכל העולם הערבי זורמים למדינה כדי ליטול חלק בלחימה לצדם, ומעבר לכל זה הם נהנים מתמיכה כספית ומגיבוי של מדינות ערביות רבות – סעודיה, קטאר, ירדן ולצד כל אלו גם תורכיה.

      מורדים סורים בעיר חלב, אוגוסט 2013 (רויטרס)
      מורדים בעיר חלב, אוגוסט 2013 (צילום: רויטרס)

      גם המשטר הסורי הוכיח יכולת שרידות מרשימה. הוא לא קרס למרות המהלומות שספג, והוא עודנו נהנה מתמיכה רבה בציבוריות הסורית, ובודאי שבקרב בני עדות המיעוטים במדינה, המהוים כ-40% של מאוכלוסייה במדינה. חשוב מכך, לצידו התייצבו בעלי ברית של ממש כמו רוסיה, איראן וחזבאללה, שאינם רק מדברים, כמו ארצות הברית ומדינות המערב, אלא גם עושים - דהיינו פועלים בנחישות כדי לחזק את משטרו של בשאר אל-אסד ולהביא לניצחונו.

      מכיוון שלאיש מן הצדדים אין את הכוח להכריע את יריבו, יש להניח כי מלחמת האזרחים בסוריה תארך עוד זמן רב, ובודאי שעוד חודשים רבים ואולי אף שנים אחדות. מה בכל זאת יכול לשינוי מגמה ואולי אף להכריע את הכף ולהביא לניצחון אחד מן המחנות הניצים על פני יריבו?

      מן ההריסות תצוץ סוריה שתשמר את ריבונותה

      מן הצד האחד, חולשת המורדים. המורדים כשלו למן הרגע הראשון לפרוץ המהפכה בסוריה לאחד שורות ולבחור מקרבם הנהגה פוליטית וצבאית. הם סובלים מפיצול ומפילוג בקרב שורותיהם ואף נאבקים לא פעם זה בזה במקום לאחד כוחות נגד המשטר הסורי. מגמות של הקצנה דתית מרתיעות רבים בסוריה, שהביעו בתחילת הדרך אהדה למורדים, וניכר כי יש נטייה, גם אם מוגבלת, לחזור לחיקו של המשטר הסורי, בהיותו "השטן המוכר", המספק למרות חסרונותיו יציבות וביטחון. המורדים גם תלויים לחלוטין במימון ובסיוע סעודי וקטארי, וכן ברצון טוב של תורכיה ושל ירדן. בלא כל אלו, יכולתם של המורדים, איכרים עניים מאזורי הכפר והפריפריה, להוסיף ולהתמיד במאבק מוגבלת.

      מן הצד השני, ניצב הדימום המתמיד של המשטר. המשטר מצא עצמו ניצב מול התקוממות עממית עמוקת שורשים, שמולה הוא יכול להישען באמת רק על תמיכתם של בני העדה העלווית במדינה, המהווים קצת למעלה מעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה. רבים נוספים בסוריה -דרוזים, נוצרים ואחרים - תומכים במשטר. אולם, בני העדה העלווית הם היחידים המוכנים לפי שעה להתגייס ולהילחם למענו, וגם למות במאבק למען הישרדותו של בשאר אל-אסד, הנתפסת מבחינתם כקרב הישרדות אישי – לחיים או למוות - של העדה כולה.

      נשיא סוריה בשאר אל-אסד מדבר עם ילדים בעת ביקורו בעיר עדרא, מרץ 2014 (רויטרס)
      נשיא סוריה בשאר אסד מדבר עם ילדים. מרץ 2014 (צילום: רויטרס)

      סוריה גדולה ורחבת ידיים, ולמרות הישגים טקטיים כאלו או אחרים של המשטר הסורי, הוא יתקשה לאורך זמן לשלוט בהתבססו על חלק שולי באוכלוסייה על המדינה כולה. הדימום של המשטר עשוי בנקודה כזו או אחרת בעתיד להביא לקריסתו, כך פתאום ללא סימנים מוקדמים, פשוט כיוון שהדם יחדל מלזרום בעורקים ולהגיע לאיברי הגוף השונים. שני הצדדים, מותשים ומדממים, מוסיפים להיאבק בתקווה כי הצד האחר יאבד תקווה, יישבר ראשון ויקרוס.

      אחרי כל כך הרבה נבואות שנכזבו בשלוש השנים האחרונות, כדאי להתאזר בסבלנות עוד כמה חודשים או שנים בודדות ולהמתין עד לרגע ההכרעה. משזה יבוא, לא סביר שסוריה תתפרק לגורמיה אלא יש להניח, כמו בעבר לאורך ההיסטוריה של מדינה זו, שמן ההריסות תצוץ ישות סורית, מוחלשת אמנם, אבל כזו המשמרת את הריבונות הסורית על כל שטחה.

      ניצחון המשטר עלול אף להביא לכינון עצמתו הצבאית של בשאר אל-אסד מהר יותר ממה שסוברים בישראל. קל יותר לקנות סוללת טילים מלשקם בית חולים או בית ספר. בשאר יודע אחרי הכול כי העצמה הצבאית היא שהביאה לו את הניצחון ומכאן שישקיע בה, ולאו דווקא בשיקום כלכלי, את עיקר מרצו, אם אכן ישרוד וינצח בקרב חייו - הקרב על סוריה.


      פרופ' זיסר הוא דיקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ומומחה לסוריה ולבנון