שלוש שנים מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה וסופה אינו נראה באופק. יותר מ-120 אלף איש נהרגו עד כה לפי הערכות שונות. 2.5 מיליון סורים נמלטו מהמדינה ונהפכו לפליטים. מיליונים נוספים נעקרו מבתיהם והנזק לתשתיות במדינה נאמד ביותר משלושה מיליארד דולר. בשטח נרשם שוויון שביר בין המשטר למתנגדיו. צבאו של בשאר אסד רושם הישגים מוגבלים בעיקר באזורי מפתח כמו רצועת החוף - טרטוס ולטקיה - ובערים הגדולות חאלב ודמשק. ועדיין, המשטר רחוק מלהביס את האופוזיציה ובמידה רבה השלים עם שליטתה על אזורים מסוימים, כמו האזור הכורדי. מתנגדי בשאר ממשיכים לגלות חולשה ופלגנות. ערב רב של קבוצות וארגונים שמספרם נאמד במאות, חלקם מזוהים עם האיסלאם הקיצוני, אחרים חילונים, מנהלים לחימה עיקשת נגד המשטר וזה נגד זה. הצבא הסורי מונה כיום כ-230 אלף חיילים. מולם ניצבים כ-120 אלף מורדים, ששני שלישים מהם נחשבים איסלאמיסטים וכעשירית מזוהים עם אל-קאעדה. וכולם הורגים את כולם.
קצת מוזר להיזכר כיצד החלה המלחמה הזו, באירוע כל כך שולי שבימים אלה ספק אם מישהו היה טורח להתייחס אליו. קבוצה של ילדים בעיר דרעא בדרום המדינה, לא הרחק מהגבול עם ירדן, ציירה סיסמאות גרפיטי בגנות אסד. שוטרים שעצרו את הילדים היכו אותם ולקחו אותם למעצר. בעיר החלו הפגנות נגד מעצר הילדים ומאז אותו רגע ועד היום, הגופות רק ממשיכות להיערם. גם השבוע הופצו תמונות זוועה מסוריה ונדמה שכולם, אפילו אזרחי המדינה, התרגלו לכך. הרג ילדים, נשים וזקנים הפך לתופעה שגרתית שצרכן החדשות הממוצע בישראל ובעולם הערבי כבר לא מתרגש ממנה. הנה עוד כפר שהוחרב בהפצצות מהאוויר, עוד פליטים הנמלטים על חייהם ועוד גופות המושלכות ברחוב.
ובכל זאת, קשה היה לשמור על אדישות לנוכח הדוח שפרסם השבוע ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, על המצב במחנה הפליטים אל-ירמוכ הסמוך לדמשק. עד לתחילת מלחמת האזרחים, היה אל-ירמוכ מחנה הפליטים הפלסטינים הגדול ביותר בסוריה. כ-150 אלף בני אדם התגוררו בו בצפיפות רבה. אולם החל מחודשי הקיץ הטיל המשטר מצור אכזרי על תושבי המחנה, בגלל פעילות של אנשי אופוזיציה במקום לצדם של אנשי חמאס שהשתתפו בלחימה נגד הצבא הסדיר. במחנה נותרו כ-20 אלף תושבים בלבד. בניגוד למצור הלא קיים על רצועת עזה, לא עורר המצור על מחנה הפליטים תגובות בינלאומיות נזעמות. נכון, מדי פעם מתפרסמים ידיעות ודיווחים על המתרחש במחנה ובכל זאת, הקהילה הבינלאומית מאפשרת למשטר אסד לנהל שם את אחת המערכות האכזריות ביותר נגד האופוזיציה.
על פי הדו"ח של אמנסטי אינטרנשיונל, המשטר מרעיב למוות את תושבי המחנה. הסיוע ההומניטרי שנכנס לאל-ירמוכ שולי ועד כה מתו כ-200 מתושביו. על פי אמסטי, 128 מהם מתו ברעב. 18 מהם היו ילדים ותינוקות. על פי פיליפ לותר, מנהל אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי: "הכוחות הסורים מבצעים פשעי מלחמה באמצעות הרעבת האזרחים כנשק במלחמה. הדיווחים המזוויעים על משפחות שהגיעו לכדי אכילת כלבים וחתולים, ואזרחים שהותקפו על ידי צלפים בזמן שחיפשו מזון, הפכו לפרטים מוכרים מדי בסיפור האימה המתרחש בירמוכ".
על פי העדויות שפרסם אמנסטי, מנע המשטר אספקת ציוד רפואי ומזון, הטריד, עצר ועינה אנשי צוות רפואי שעובדים במחנה, הפציץ בתי ספר ובתי חולים, גרם לתופעות של תת-תזונה קשה - 60% מתושבי אל-ירמוכ סובלים מתת תזונה - ועוד. והעולם, כאמור, שותק. אפילו אלה בישראל שממהרים לתקוף את מדינתם שלהם בגין עיכוב של כמה שעות בכניסת שק אורז לעזה, מתעלמים מהזוועה. כל עוד ערבים טובחים בערבים, אז למי בכלל אכפת.
הסורים כבר לא על הגדרות. אל-קאעדה כן
המלחמה המתמשכת בסוריה הציבה לא מעט אתגרים וחידושים בפני שלל השחקנים האזוריים: חיזבאללה, לבנון וכן ירדן, טורקיה וישראל. לאחר שלוש שנים שבהן נשחק הצבא הסורי עד דק, ניתן לומר בוודאות שהאיום של פעולה צבאית סורית בשטח ישראל - נוסח מלחמת יום הכיפורים או פעולה מוגבלת יותר - כבר כמעט אינו קיים. האפשרות של ירי טילים או ארטילריה סורית על ישראל ישנו קיים, אך סבירותו נמוכה.
הצבא הסורי אמנם הצליח לשכלל מעט את יכולותיו הארטילריות, בעיקר לטווח הקצר. אולם מנגד, הדיביזיות ההתקפיות המפורסמות של הצבא הסורי, כמו דיביזיות 5, 7, 9 ו-15, שהיו אמורות לכבוש שטחים בישראל במקרה של מלחמה שינו את התוכניות המבצעיות שלהן ומפוזרות כיום ברחבי סוריה. איום הנשק כימי לא נעלם עדיין, אך פירוקו נמשך. התהליך איטי, הרבה יותר מהמתוכנן. החודש היה אמור להסתיים תהליך פירוק אמצעי הלחימה הכימיים של המשטר, אך בשאר מושך זמן וכך זוכה גם להתייחסות של הקהילה הבינלאומית וללגיטימציה.
הבעיה הספציפית שעמה צריכה מערכת הביטחון בישראל להתמודד בימים אלה, היא שמרחב הגבול, או רמת הגולן הסורית ליתר דיוק, שינתה פניה. בצד השני אין עוד כתובת ברורה וידועה. אזורי החיכוך נשלטים בחלקם על ידי כוחות אופוזיציה מתונים וקיצונים ואחרים - על ידי המשטר. 60% מהשטח הגובל בישראל נמצאים בשליטת מתנגדי בשאר, כמו מרחב ביר עג'ם וברייקה. שלושה קילומטרים משם, המשטר הסורי עדיין מצליח לשרוד. בכודנה מתנהלת לחימה לא פשוטה בין האופוזיציה למשטר וכך גם במרחב קונייטרה. בצפון רמת הגולן הסורית יש קרבות בין כפרים דרוזיים תומכי בשאר (חד'ר לדוגמה) לכפרים סוניים מתנגדי הנשיא (ג'בהתא אל-חשב). דרום רמת הגולן הסורית נשלט ברובו על ידי קבוצות איסלאמיסטיות. הדומיננטית ביותר היא ג'בהת א-נוסרה, פלג של אל-קאעדה המתבסס על פעילים מקומיים, בשונה מ"המדינה האיסלאמית בעיראק וא-שאם" שמתבסס על פעילים מחו"ל.
השליטה של מתנגדי בשאר בדרום הרמה מציבה בעיה לא פשוטה לצבא הסורי, שמנסה לכבוש את דרעא וסביבותיה, בגלל חשיבותה האסטרטגית. דרעא, שם החלה מלחמת האזרחים, נחשבת עיר מפתח בשל מיקומה על הדרך לגבול עם ירדן מצד אחד ועל דרך לדמשק מצד שני.
כמעט בכל מוקדי החיכוך ברחבי סוריה ניתן למצוא כיום אנשי חיזבאללה. מספרם בתוך סוריה נאמד ב-4000-3000 לוחמים כשליש מהכוח הלוחם של הארגון. לצדם פועלים גם אנשי "כוח אל-קודס" של משמרות המהפכה האיראניים שמספרם נאמד במאות. מספר הנפגעים מקרב אנשי חיזבאללה אינו ברור, אך ממשיך לעלות. ההערכה היא שמניין ההרוגים של חיזבאללה הוא 500-300. השבוע דיווח ערוץ אל-ערביה כי בימים האחרונים הועברו ללבנון 56 גופות של אנשי חיזבאללה שנהרגו בלחימה באזור אל-יברוד. מדובר בעיירה הסמוכה לגבול בין לבנון וסוריה, באזור אל-קלמון, וגם היא נקודת מפתח בעבור המשטר. מאל-יברוד יצאו כמה ממכוניות התופת שהתפוצצו בביירות והיא נחשבת מוקד כוח של הארגונים הסוניים הקיצונים.
הסבירות שחיזבאללה פועל גם במרחב רמת הגולן גבוהה. ייתכן שכפי שהבטיח הנשיא אסד עצמו, מרחב רמת הגולן יהפוך ל"אזור של התנגדות", או במילים אחרות, לזירה של פיגועים נגד ישראל. בהקשר הזה, בישראל ממשיכים להעריך שהחוליה שניסתה להניח מטען חבלה ביום רביעי בשבוע שעבר על גדר הגבול, חוליה שפעלה מתוך שטח בשליטת המשטר, השתייכה לחיזבאללה או פעלה מטעמו.
המעורבות של חיזבאללה בלחימה בסוריה סיבכה את מצבו בלבנון ואילצה אותו להתמודד עם איום של טרור סוני רדיקלי, שכמותו לא ידע בעבר. נראה גם כי יכולתו של חיזבאללה להתמודד עם איום זה מוגבלת למדי, אולי גם לנוכח השינוי בהרכב האוכלוסייה בלבנון. קרוב למיליון פליטים סורים מתגוררים כיום בכל עיר מרכזית בלבנון ומשנים את ההרכב העדתי שלה. מנגד, ככל שחיזבאללה מתאמץ יותר ויותר להציל את אסד ומשלם על כך מחיר - כך גם הוא זוכה לעוד ועוד מחוות ותמורות מצדו של הנשיא. בשאר עושה מאמצים להעביר לידי חיזבאללה את מיטב התוצרת הצבאית הסורית והרוסית: מערכות טילי יאחונט (יבשה-ים), סוללות מתקדמות של טילי קרקע-קרקע וכן טילי קרקע-אוויר.
חיזבאללה ממשיך כל העת בבניית יכולותיו ההתקפיות נגד ישראל. מלבד המערך הרקטי, הוא מקים צי של מטוסים ללא טייס - ובכלל זה מנחת מסתורי שנבנה באחרונה בבעל בכ, על פי כלי תקשורת שונים - ומכשיר יחידות מיוחדות שתפקידן יהיה לפעול בעורף הישראלי במקרה של מלחמה. במידה רבה נוצרה כאן האחדה של שתי הישויות המדינתיות - סוריה ולבנון - בעיקר לנוכח התלות ההדדית בין בשאר לחיזבאללה: כל עוד הארגון הלבנוני נלחם לצדו של הצבא, תתקשה האופוזיציה להביס את המשטר. בשאר זקוק לחיזבאללה לצדו כדי לוודא את שרידותו. ומצד שני, נפילת משטרו של בשאר עלולה לסבך את מצבו של חיזבאללה בלבנון עוד יותר ולגרום להחלשה ניכרת של כוחו הצבאי.
ואיך המלחמה הזו יכולה להסתיים? לעת עתה לא ברור. ללא מעורבות בינלאומית פעילה, ספק אם יהיה שינוי של ממש ביחסי הכוחות בסוריה בזמן הקרוב. ומעורבות כזו לא ריאלית בשלב זה. תרחיש אחר, שנשמע סביר יותר ויכול להביא לשינוי דרמטי, הוא פעולה בודדת של מתנגדי בשאר נגד הנשיא עצמו, נוסח זו של יולי 2012. מחבל מתאבד פוצץ עצמו בישיבה של ההנהגה הצבאית הסורית וחיסל את רובה. הריגתו של הנשיא, שממשיך לשלוט ביד רמה בפעולות של צבאו, בפיגוע או במבצע התנקשות, יכולה להיות המהלך שיביא להתמוטטות המשטר.