פסיכאדלי: צפו בתמונות מדהימות של החלל

כמחווה לסדרת טלוויזיה חדשה שעלתה השבוע בארה"ב בשם "קוסמוס: אודיסיאה של זמן-חלל", סוכנות החלל האמריקאית נאס"א פרסמה בחשבון הפליקר שלה תמונות מרהיבות של החלל. הנה המיטב שלהן -

במרחק של 8,000 שנות אור מכדור הארץ, בתוך קבוצת הכוכבים "עקרב", נמצאת לה ערפילית הסרטן (הנקראת גם ערפילית אומגה), בה נוצרות מספר רב של שמשות צעירות וחמות. הערפילית היא שארית סופרנובה (פיצוץ כוכב מסיבי) בקבוצת הכוכבים שור. הערפילית נוצרה בסופרנובה 1054, הסופרנובה הבהירה ביותר שנצפתה על ידי אסטרונומים סינים וערבים ב-1054. היא נמצאת במרחק 5,850 שנות-אור מכדור הארץ וגודלה כ-6 שנות אור, אך היא ממשיכה להתפשט. ערפילית הסרטן היא ערפילית גזית, המורכבת בעיקר ממימן ומהליום. מראה הערפילית שנוצרה בעקבות הסופר-נובה, משמר עד היום את זכר התהליך: גם כיום היא נראית מבעד לעדשת הטלסקופ כמו התפוצצות של אור.

כוכב חמה (מרקורי) זוהר כפי שמעולם לא נראה - בנאס"א הצליחו לייצר מפה תלת ממדית של פני הכוכב הקרוב ביותר לשמש, ובעזרת אלפי תמונות שצולמו עלי ידי הלווין "מסנג'ר" בשנה הראשונה בה הוא מקיף את הכוכב, הצליחו להרכיב תמונה מלאה של פני הכוכב.

הצבעים החדים שנראים בתמונה מייצגים מצבים שונים של תצורות אבנים, שמסבירים מדוע אנו רואים את הכוכב כעננה חומה ולא בצבעים הזהובים וכחולים בהן הוא נראה פה. בראיון ל-BBC הסביר ד"ר דיוויד בלווט כי "האזורים בהם רואים צבע כתום אלו הם מישורים וולקנים. הכחול העמוק הוא אזורים שעשירים באטומים של מינרלים והם מסתוריים עבורינו כיוון שאיינו יודעים בדיוק מה הם עדיין. האור הכחול היפהפה שניתן לראות על שטח הכוכב אלו הם קרני אור שנוצרות בהתנגשות של סלעים".

כוכב הלכת נוגה קצת יותר קטן מכדור הארץ. קוטרו כ- 12,100 ק"מ, בעוד קוטר כדור הארץ עומד על 12,756 ק"מ. בשונה מכדור הארץ, לכוכב הלכת נוגה אין שדה מגנטי המגן עליו מפני התפרצויות סולאריות ואת התוצאה של זה ניתן לראות בתמונה זו.

כך נראה הקרח על פני השטח של הירח אירופה, הנקרא גם "קרקע של כאוס". אירופה הוא הירח השישי של כוכב הלכת צדק. הוא התגלה על ידי גלילאו גליליי ב-1610, ונקרא על שמה של אירופה מהמיתולוגיה היוונית, שהוכתרה על ידי זאוס למלכת כרתים. קוטרו של אירופה הוא כ-3,000 קילומטרים, והוא קטן במקצת לעומת הירח של כדור הארץ והוא גם הירח השישי בגודלו במערכת השמש.

הדמייה של אומן להתפרצות סולארית שוברת שיאים שהתחרשה בשנת 2008 על הננס האדום EV בקבוצת הכוכבים לטאה. ננס אדום הוא כוכב קטן יחסית בעל מסה שמגיעה כדי 1/3 ממסת השמש שלנו, הרוב המכריע של הכוכבים הם ננסים אדומים. בתוך ליבתו של הננס האדום מתחולל תהליך היתוך גרעיני של מימן להליום. טמפרטורת פני השטח של הננס האדום היא כ-3,500 מעלות קלווין. קרינתם חלשה פי 1000 עד פי 10,000 מקרינת השמש שלנו, בשל כך בשמי כדור הארץ לא ניתן להבחין בננסים אדומים בעין בלתי מזוינת.

בהדמיית המחשב הזו ניתן לראות גז שנוצר מהתפרקות של כוכב שהתקרב אל חור שחור במרחק של 2.7 מיליארד שנות אור מכדור הארץ. חלק מהגז מתפזר במהירות גבוהה אל החלל.

צילום של טלסקופ החלל האבל, של הערפילית הכפולה המקיפה את אטא קארינה - כוכב בקבוצת הכוכבים שדרית הנראית בחצי הכדור הדרומי. אטא קארינה הוא אחד הכוכבים יוצאי הדופן בגלקסיית שביל החלב. זהו על-ענק כחול שמסתו גדולה פי 100 עד 150 לערך משל השמש, והבהירות המוחלטת שלו גדולה משלה פי חמישה מיליון. הערפילית נוצרה בהתפוצצות שאורה הגיע לכדור הארץ ב-1843. הכוכב עצמו נראה כאפון בוהק במקום שבו שתי אונות הערפילית נפגשות.

הערפילית משתרעת על יותר מ-300 שנות אור, והינה אחד מאזורי יצירת הכוכבים הגדולים ביותר של הגלקסיה שלנו. ענן הגז והאבק האדיר הזה הוליד את אטה קארינה, הנמצא במרחק 10,000 שנות אור מכדור הארץ, היה פעם הכוכב השני בבהירותו בשמיים. בערפילית נמצא גם קומץ כוכבים אחים מעט פחות מסיביים ממנו. כשכוכבים כה מסיביים נולדים – הם מתחילים מיד לקרוע לגזרים את הענן שיצר אותם, דבר הגורם לקבוצות של כוכבים חדשים להיווצר מתוך הגז והאבק. התהליך נמשך כלפי חוץ, גורם ליצירת דורות חדשים של כוכבים. יכול להיות שהשמש שלנו נוצרה בסביבה דומה.

ערפילית פלנטרית הנמצאת בקבוצת הכוכבים דרקון, במרחק של כ-3,000 שנות אור מכדור הארץ. היא ערפילית פלנטרית קלאסית, השלב הקצר אך המרהיב בחייו של כוכב דמוי שמש. הכוכב הגווע המרכזי של ערפילית זו, יצר ככל הנראה את התבנית הפשוטה החיצונית של קליפות אבק בעלות מרכז משותף, על ידי השלת שכבותיו החיצוניות בסדרת עוויתות סדירות. יחד עם זאת, אופן היצירה של המבנה הפנימי המורכב יותר אינו מובן עדיין היטב. העין הקוסמית, הנראית היטב בתמונת האבל זו, הינה בקוטר של יותר מחצי שנת אור. יתכן כי בהביטנו אל עין החתול, אנו חוזים בעתידה של השמש שלנו, הצפויה להכנס לשלב הערפילית הפלנטרית בתוך כ-5 מיליארד שנים.

ההתפרצות הזו התרחשה על פני השמש ב-2012. בהודעה שפרסמה אז נאס"א נאמר כי התפרצויות הפלזמה העצומות, המכונות "התפרצות שמש", ריחפו באטמוספירת השמש ("עטרת השמש") מאז תחילת אוגוסט וזינקו לחלל ב-31 באוגוסט. הלווין סיפק תמונות של ההתפרצות, שהגיעה לגובה של של כ-800 אלף קילומטרים.

תמונה שצולמה על ידי החללית מסנג’ר שמקיפה את הכוכב חמה. בנאס"א הסבירו כי "התמונה צולמה צפון מערבית למכתש מגריט, בדרום חמה. המכתש ממוקם מצפונם של שני מכתשים קטנים יותר. ההצללה תורמת להמחשת הדימיון המדהים ל’מיקי מאוס’, תופעת טבע שהתרחשה כתוצאה מהיווצרות מכתשי חמה בתהליך גיאולוגי ממושך”.