בכיכר העצמאות בקייב פסקו היריות, אבל במחלקה האורתופדית בבית החולים קפלן ברחובות יש ראיות חיות לזוועה שהתחוללה באוקראינה בחודש החולף. שמונה פצועים אוקראינים שהובאו לארץ בשבוע שעבר במטוס גרמני שנשכר על ידי הקהילה היהודית במזרח אירופה מאושפזים בימים אלה במוסד הרפואי שבשפלה.
במחלקה הכירורגית שוכבים שלושה פצועים, וחמישה נוספים שוהים במחלקה האורתופדית. חלקם ממתינים לניתוחים מורכבים, ומסתמן כי לרובם מצפה אשפוז ארוך. ממיטת חוליים בישראל הם גוללו היום (ראשון) כמה מהחוויות הקשות שעברו במולדתם במהלך ההתנגשויות עם כוחות הביטחון. אחד מהם כבר הצהיר: "אני רוצה להישאר בארץ".
עוד בנושא אוקראינה:
רוסיה: "מוכנים לדיאלוג"; קייב: "לא נוותר על קרים"
הקלטה סודית חושפת ספק באירופה לגבי רצח המפגינים בקייב
לילה בפאב עם החיילים הרוסים: "אנחנו כאן כבר חודש"
סרגיי, בן 37, נשוי ואב לשניים, הגיע לקייב ב-18 בפברואר מעיירה מרוחקת, כדי לקחת חלק בהפגנות נגד הנשיא ויקטור ינוקוביץ'. "ראיתי את המהומות בטלוויזיה והייתי חייב להצטרף", סיפר בקול חלש. "הלכתי ברחוב כדי להציל אדם פצוע, וצלף ירה בי שני כדורים בשתי הירכיים. בעזרת החגורה שהייתה עליי עצרתי את הדם והצלתי את עצמי". לדברי סרגיי, לא לכל חבריו היה אותו המזל כמו שלו. "מסביבי היו 15 בני אדם, כולם נפגעו מירי צלפים. חלקם הצליחו לברוח ושלושה מהם שכבו פצועים. הצלפים פגעו בהם שוב והרגו אותם".
לצד מיטתו של סרגיי עמדה ד"ר ולריה בצציק ותרגמה את דבריו מאוקראינית. בצציק היא שיזמה את הבאת הפצועים לארץ. למשמע הסיפור שלו היא פרצה בבכי וחשפה את הסיבות שבגינן יזמה את המהלך: "הדברים שהוא מספר ממחישים את הזוועה שהתרחשה שם. בגלל זה רציתי לעזור".
בצצ'יק היא ילידת קייב, ובטרם החלו שם המהומות תכננה חופשה בבירה האוקראינית. לבסוף, הגיעה לשם בינואר האחרון, לאחר תחילתן של המהומות. "בהתחלה הלכתי לכיכר כדי לראות את ההפגנות", שחזרה. "לאט-לאט הבנתי שצריכים שם סיוע רפואי ושאלתי מה אני יכולה לעשות. זה היה לפני שהחלו ההתנגשויות עם השוטרים, וטיפלנו בעיקר בבעיות בריאותיות של אנשים שנמצאים בכיכר ימים רבים".
"עקבתי בפייסבוק אחרי מה שקורה"
ה"חופשה" של בצציק הסתיימה והיא שבה לארץ לעבודתה בבית החולים. אך בינתיים באוקראינה, המצב הידרדר עד כדי כך שביום אחד בלבד נהרגו כמאה מפגינים. "עקבתי בפייסבוק אחרי מה שקורה בקייב, והמצב החמיר. שוב שאלתי איך אני יכולה לעזור. שלחו לי מסמכים רפואיים כדי שאתרגם, אבל הרגשתי שיש דברים יותר דחופים לעשות", אמרה. "שאלתי אם הם רוצים לשלוח פצועים לטיפול בישראל וענו לי שכן. פניתי להנהלה בקפלן וקיבלתי תשובה חיובית. תוך שעתיים הכול היה סגור". לדבריה, "עלות הבאת הפצועים ארצה ממומנת מתרומות פרטיות מהארץ ומקייב".
ד"ר אלכסנדר קאבאן, מנהל שירות טראומה אורתופדית המטפל בפצועים, סיפר כי "כל הפצועים שהגיעו למחלקה הם נפגעי ירי". לדבריו, "חלקם הגיעו עם זיהומים קשים. הם פצועים בעיקר בגב ובגפיים ובימים הקרובים יעברו ניתוחים לניקוי וסגירת הפצעים הפתוחים, שחזור השברים ושיקום. מדובר בניתוחים מורכבים מאוד", הסביר.
לצדו של סרגיי שוכב אזרח אוקראיני נוסף, ששמו גם כן סרגיי. הוא בן 32, ובאוקראינה השאיר אחריו אישה ותאומים בני שמונה שעמם הוא מתקשר בסקייפ. "אני רוצה להישאר כאן בישראל לאחר החלמתי", אמר בחיוך. סרגיי היה בין המפגינים שנפגעו מאש השוטרים. "היינו קבוצה של אנשים, חיילים הפרידו בינינו והחלו לירות". את הקליע שהביא אותו למחלקה האורתופדית ספג בירך שמאל. "אני רוצה עתיד טוב יותר עבור הילדים שלי", אמר בחופשיות ממיטתו בישראל, "וחופש, כמו ביתר מדינות אירופה. נמאס לנו מהשקר ומהגניבה מצד הממשלה".
לפניות לכתבת: mor.shimony@walla.com