הכול ידוע מראש: חוק המשילות יאושר מעל ראשה של האופוזיציה

בשבוע הבא זה סוף-סוף יקרה. אחרי לא פחות משבעה חודשי דיונים בוועדות הכנסת, יעלו בתוך שלושה ימים שלושת החוקים המשמעותיים ביותר של מושב החורף: חוק המשילות, חוק הגיוס, וחוק יסוד: משאל עם.

הראשון הוא הישג ל"ישראל ביתנו", השני הוא חוק הדגל של "יש עתיד", והחוק השלישי חשוב במיוחד לליכוד ול"בית היהודי". היחידה שיכולה לראות עצמה נפגעת מחבילת החוקים הללו היא ציפי לבני: חוק המשילות, שמבקש להעלות את אחוז החסימה לארבעה מנדטים, יכול בתסריט מסוים להוציא את מפלגתה מחוץ לכנסת הבאה. חוק יסוד: משאל העם ודאי לא יעזור לה בניהול המשא ומתן מול הפלסטינים. אבל מה לא עושים כדי להמשיך לשבת ב"חדר"? שלושת החוקים יעברו כמובן, לא לפני סערת רוחות סביב ההצבעה על אחוז החסימה ועל חוק הגיוס. אם בפעם הקודמת אזק עצמו פרוש לדוכן והח"כים החרדים קרעו את החולצות, מעניין מאוד לראות לאן עוד אפשר יהיה להרים את הרף הפעם.

חוק המשילות לא ממש צפוי לתרום למשילות, כשם שחוק הגיוס לא באמת יביא לשוויון בנטל. אם מישהו עוד תהה אם לקואליציה בישראל יש בעיה למשול, הוא קיבל את ההוכחה הסופית אתמול, בעת ויכוח טכני ושולי לכאורה על סדרי הדיונים על חבילת החוקים בשבוע הבא. האופוזיציה דרשה שלושה ימי דיונים על כל אחד מהחוקים. יו"ר הקואליציה יריב לוין הסכים להקצות יום לכל חוק. הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולוין פשוט העביר החלטה בוועדת הכנסת שמבטלת את הבקשה של האופוזיציה. בהתאם לסעיף 98 בתקנון, ניתן לקבוע שעה לסיום ההצבעה. כלומר, אין שום משמעות לדיון בכנסת בשבוע הבא. הכול יהיה פיליבסטר אחד גדול ששעת סיומו ידועה מראש. הממשלה גם כך שולטת באופן אבסולוטי בחקיקה. אף חוק לא אושר בחמש השנים האחרונות בניגוד לעמדתה, שלא לדבר על נפילה בהצבעת אי-אמון. כך שבעיית משילות ממש אין. זה אך סמלי שגם החוק הנושא את שם המשילות אושר מעל ראשה של האופוזיציה.

סיעת יחיד - לכל הטורים של עמרי נחמיאס

את סעיף 98, הקובע שעה להצבעה באופן שמעקר מתוכן את היכולת של האופוזיציה להתיש את הקואליציה באופן שעלול לגרום להפסדה, מפעילים בשני מקרים: בעת הצבעה על תקציב המדינה, אשר יש לו דד-ליין שלאחריו הממשלה נופלת, ובחוקים שיש דחיפות מיוחדת להעבירם. לא ברור מה היה חשוב לקואליציה, עבור שלושה חוקים אלה, להפעיל את הסעיף הזה. ומה יקרה אם החוק היה עובר שבוע לאחר מכן?

בקואליציה העדיפו שלא לקחת סיכונים ולחבר את שלושת החוקים האלה יחד. הסיבה היא חשש מכך שנפילתו של חוק אחד יפיל את כל השלושה. בישראל ביתנו, למשל, דאגו שחוק המשילות יהיה ראשון כדי שיראו אותו עובר במו עיניהם לפני שיצביעו על החוקים החשובים לסיעות האחרות.

אגב לוין, הוא כבר נערך לסיומה של הקדנציה הקצרה שלו בתור יו"ר הקואליציה עם תום המושב. עם כניסתו הבהיר כי ימלא את התפקיד התובעני למשך שנה אחת בדיוק, וככל הידוע אין לו כוונה לסגת ממילתו. זאת, על אף שממש לא ברור מי האדם הבא שיוכל להתמודד עם תפקיד "הבורר" של הקואליציה: לזאב אלקין אין עניין לשוב לתפקיד, וגם אופיר אקוניס – ששמו עלה כמועמד ושוקל את העניין – יודע שהתפקיד כפוי הטובה הזה הוא לא אידיאלי לאדם שרוצה לשמור על שפיות. בניסיון להבין מי יכול לקחת את התפקיד, פניתי אתמול למשה פייגלין, מי שהצביע לא פעם נגד הממשלה בשלל סוגיות ובתגובה זכה לסנקציות סיעתיות קשות. "אולי אתה תהיה יו"ר הקואליציה?", שאלתי אותו בהומור. "האמת שנערכו אתי גישושים לא רשמיים, לברר אם אהיה מעוניין בתפקיד", הפתיע סגן יו"ר הכנסת.

ומה ענית?
"אמרתי שראיתי עד כמה הלבין שיערו של חברי יריב לוין בשנה האחרונה. אני לא צריך את זה".

הרוח המנשבת בישראל ביתנו בימים האחרונים היא של פירוק השותפות עם הליכוד. אמנם הנושא עלה פעמים רבות בעבר, לנוכח ההתנגדות הגדולה שיש בליכוד לריצה משותפת בעתיד, אך הדבר קיבל דחיפה משמעותית בשבועות האחרונים, אחרי פרסום סקר בוואלה! חדשות לפיו עדיף לנתניהו ולליברמן לרוץ בנפרד מאשר ביחד. בישראל ביתנו החליטו לבדוק את העניין לעומק, וסקר שהזמינו מהיועץ ארתור פינקלשטיין בשני סבבים, ואשר כלל בסך הכול אלף משיבים, העלה תמונה דומה לזו של סקר וואלה!. על פי היועץ של ליברמן, ריצה בנפרד תעניק לישראל ביתנו 13 מנדטים, לעומת 11 שיש לה כיום בכנסת. הליכוד, על פי הסקר של פינקלשטיין, מקבל 28 מנדטים – שמונה יותר משיש לו כיום. שוב הסתבר שפינקלשטיין צדק כשאמר שהליכוד וישראל ביתנו שוות 40 מנדטים, רק שכדי לזכות בהם יהיה עליהם לפרק את הסיעה המשותפת.

השבוע כינס ליברמן ראשי ערים ומועצות שהביעו גם הם דעה לפיה יש לפצל את הסיעות ולחזור להסתער על הציבור כגוף פוליטי עצמאי. ליברמן בעיקר הקשיב. "נדבר על זה בפגרה", אמר. הפגרה, למקרה שתהיתם, היא בעוד שבועיים מהיום.

וגם נושא הנשיאות עלה שם לדיון. ליברמן הבהיר שוב לראשי המועצות כי בהתאם להסכם עם נתניהו מתקופת טרום הבחירות, הוא ממתין שראש הממשלה יציב מועמד משלו, ומתחייב לעמוד מאחוריו. אלא שנתניהו לא עושה קולות של מי שמתכוון לתמוך במועמד מסוים לנשיאות, בטח שלא סילבן שלום או ראובן ריבלין. אם נתניהו אכן לא יביא מועמד מטעמו, תעלה שוב על הפרק מועמדותו של עוזי לנדאו, שיוכל לקבל את עשר החתימות הדרושות מחברי ישראל ביתנו ולהחליט אם ברצונו להתמודד.

אבל לא רק בישראל ביתנו עוסקים בפוליטיקה. גם סגן שר הביטחון דני דנון היה עסוק ביום שלישי בערב מעל לראש, עם כינוס של נשיאות הליכוד בענייני קרבות הוועידה מול נתניהו. למחרת התברר כי צה"ל השתלט ב-5:00 לפנות בוקר על ספינה ובה נשק איראני. דנון מיהר להוציא הודעה לתקשורת שבירכה על התפיסה. אלא שהעובדה שבערב שקדם לכך, בעת שכל בכירי מערכת הביטחון – כולל שר הביטחון והרמטכ"ל – היו עסוקים בסגירת הפרטים האחרונים של המבצע הצבאי בזמן שדנון עסק בענייני הליכוד, מעלה את השאלה אם הוא היה בכלל שותף בסוד העניין. בלשכתו הכחישו ששמע על המבצע בדיעבד.

מי שעוד מיהר להבליט את חלקו במבצע היה שר האוצר יאיר לפיד. לשכת ראש הממשלה אמנם הנחתה את שרי הממשלה שלא להתייחס להשתלטות, אבל לפיד לא התאפק והגיב – איך לא – בפייסבוק, בפוסט שבו כתב: "אחרי כמה ימים של ציפייה דרוכה – ביצוע מופתי של צה"ל". כלומר, לפיד ביקש להדגיש כי ידע את העניין כמה ימים מראש.

אהוד ברק היה נוהג לספר בכנסת שעברה בדיחה: כאשר חבר כנסת מהליכוד תוקף אותו בלי הפסקה, הוא מאיים עליו כי אם ימשיך כך הוא יחמיא לו בפומבי באופן שייצור את הרושם שיש ביניהם ידידות – דבר שיגרום לו נזק בפריימריז הבאים.

זו פחות או יותר הייתה ההרגשה אתמול בכנסת, כשראש עיריית תל אביב רון חולדאי הגיע לכנס בנושא זכויות שוכרי הדיור שארגנה סתיו שפיר, במסגרת הצעת חוק חשובה שיזמה עם חיליק בר המבקשת לעשות סדר בענף המופקר של שוק השכירות. בכנס פירטו המציעים מהן ההגדרות לדירה ראויה למגורים, הסבירו כיצד ניתן לפקח על העלאת שכר הדירה תוך שימוש בדוגמות ממדינות מערביות רבות, והביאו לדוגמה חוזי שכירות מזעזעים עליהם התבקשו שוכרים לחתום. אך מה שלכד את תשומת הלב היה דווקא ביקורו של ראש העירייה וחבר מפלגת העבודה.

חולדאי, סדין אדום בעיניהם של פעילי מחאה רבים, הגיע לכנס והרעיף שבחים על שפיר. "פגשתי את סתיו כשהגעתי למאהל המחאה. היא נלחמה על זכותי לדבר, אבל מסביב הייתה אווירה אלימה ונאלצתי לעזוב", אמר חולדאי, והוסיף: "הסברתי אז שאין לי כראש עיר כלים להתמודד עם בעיית השכירות, אבל עכשיו מוגשת הצעת חוק ובאתי כדי לתמוך". אם עד לאותה הנקודה הצופים עוד יכלו להאמין למשמע אוזניהם, הרי שכעבור שתי דקות הם שפשפו את עיניהם בתדהמה, כאשר חולדאי שלף אייפון וצילם סלפי למזכרת עם אחת ממנהיגות המחאה. התמונה כמובן לא התקבלה יפה ברשת, והפכה לשורת "ממים" לעגניים בקרב רבים מתומכיה של שפיר שלא אהבו את החיבוק עם חולדאי. מסתבר שבכנסת אין בדיחה שלא יכולה להפוך למציאות.

לפניות לכתב עמרי נחמיאס - omri_n@walla.net.il