פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פוטין רוצה את אוקראינה, אך לא במחיר מלחמה עולמית

      עבור פוטין, אוקראינה היא היהלום שבכתר בחזון האימפריה הרוסית, ואין בכוונתו לוותר על שליטתו שם בקלות. אך מטרתו איננה מלחמה מול ארה"ב, אלא השבת ההשפעה. פרשנות

      המשבר הרוסי-אוקראיני הוא המשך למאמץ של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, להקים את הגוש האירו-אסיאתי, האימפריה הרוסית, שיהווה משקל נגד במשחק הכוחות העולמי עם ארצות הברית והאיחוד האירופי. המשבר הנוכחי ניצת לפני שלושה חודשים, על רקע הלחץ הרוסי על קייב, שלא להיכנס לאיחוד האירופי לנוכח הניסיון המערבי למשוך את אוקראינה לחיקו.

      על מנת להקים את הגוש החוסם, במוסקבה רוצים לגייס את כל מדינות ברית המועצות לשעבר, ובראשן אוקראינה, שהיא החשובה בהן. זאת, מכמה סיבות: אוקראינה היא מדינה סלאבית (כמו רוסיה); היא המדינה הגדולה ביותר מבין מדינות ברית המועצות לשעבר; והיא מדינה עשירה במחצבים ותעשיות. בלי אוקראינה, לא ניתן יהיה להקים את הגוש הרוסי מחדש.

      המשבר באוקראינה - סיקור מיוחד

      נשיא ארה"ב ברק אובמה ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין. אירלנד הצפונית, יוני 2013 (רויטרס)
      אוקראינה נקרעת בין פוטין ואובמה (צילום: רויטרס)

      אך מדינות המערב, בהובלת ארה"ב, מתנגדות להקמת הגוש, והן פועלות נגד הכוונה הזו בשנים האחרונות. דוגמה לכך ניתן למצוא אחרי המלחמה הרוסית בגיאורגיה בשנת 2008, אז יצא הצבא הרוסי למלחמה במדינת הקווקז הקטנה באותן נסיבות. לאחר המלחמה, הושגו הבנות רוסיות-אמריקניות, שכללו בין היתר התחייבות אמריקנית שלא להתערב במדינות המרחב הפוסט-סובייטי.

      אלא שמבחינת הרוסים, ההסכמות הללו הופרו על ידי וושינגטון, כשזו החלה להציב לפני כשנתיים סוללות טילים נגד-טילים במדינות המרחב, דבר שמבחינת הרוסים נתפש כהפרה של ההסכמות ו"בחישה" מערבית במדינות המרחב.

      המשבר הנוכחי באוקראינה הוא המשך למגמה זו, שכן הצעת האיחוד האירופי לאוקראינה לחתום על הסכמים כלכליים עמם עוררה את זעם הרוסים. לבד מאוקראינה, באיחוד האירופי הגישו הצעות דומות לעוד חמש מדינות במרחב. שתי מדינות – גיאורגיה ומולדובה - בחרו להפנות את פניהן מערבה.

      התערבות צבאית, פילוג, או דיפלומטיה

      תושבי אוקראינה רצו, גם כן, להגיע להסכמים עם האיחוד. הם יצאו להפגנות שנמשכו כשלושה חודשים נגד החלטת הנשיא ויקטור ינוקוביץ' שלא לעשות כן – הפגנות שהסתיימו במהפכה ובהדחת הנשיא. המהפכה נתפשה על ידי הרוסים כבלתי-לגיטימית, ובפני פוטין עמדו מספר דרכי פעולה אפשריות להתמודד עם המשבר: הדרך הצבאית, שביטויה בהנעת כוחות ובתרגילים צבאיים שקיימו הרוסים באזור הגבול עם אוקראינה בשבוע שעבר; פילוג אוקראינה, שמורכבת בחלקה ממחוזות פרו-רוסיים עם אוכלוסייה בעלת מאפיינים אתניים רוסיים (שחצי האי קרים הוא אחד מהם); והדרך הדיפלומטית: משא ומתן עם ההנהגה החדשה של אוקראינה, שמטרתו השבת השפעה הרוסית על קייב.

      פוטין לא חייב לבחור בדרך פעולה אחת בלבד, שכן הוא יכול לשלב ביניהן: לקרוע צבאית את חצי האי קרים, ואולי מחוזות נוספים באוקראינה אם ירצה בכך, ובמקביל להמשיך לתור אחר פתרון דיפלומטי.

      מפה אוקראינה (עיבוד תמונה)
      חצי האי קרים נכבש למעשה, ללא התנגדות ומבלי שנורתה ירייה אחת

      בצדו השני של העולם ניצב נשיא ארה"ב ברק אובמה, מולו ניצב האתגר לבלום את פוטין ולעמוד בלחצים שהרוסים מפעילים. אמנם רוסיה נחושה להמשיך בכיוון אליו היא צועדת, אולם אם ילחצו אותה לקיר – בדמות איום להתערבות צבאית מצד המערב, המצב יכול להשתנות. פוטין לא מעוניין בעימות ישיר עם ארה"ב. מטרת העל שלו איננה עימות גלובלי, אלא החזרת ההשפעה באוקראינה. לכן, לפי שעה, הרוסים מתערבים צבאית באוקראינה באופן מינימלי – באיום בכוח אבל לא בהפעלתו. הדבר האחרון שפוטין רוצה הוא התנגשות צבאית מול המערב. פתרון המשבר, אפוא, יגיע בסופו של דבר בהידברות.

      הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ושגריר ישראל באוקראינה וברוסיה לשעבר