מבצע חשאי במעורבות המוסד, הברחות על גבול איראן-פקיסטן, גופה נעדרת משך שנים: סיפור יוצא דופן בא לסיומו לאחרונה בפסק דין נדיר בו אישר הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר להתיר מעגינותה אישה נשואה שעלתה לישראל מאיראן עם משפחתה, כמעט 20 שנה לאחר שנעלמו עקבותיו של בעלה במהלך ניסיון הימלטות שבו היה מעורב המוסד.
רמי ולינדה רם נישאו זה לזו בשנת 1980 בעיר איספהאן באיראן ונולדו להם שלושה ילדים, כיום כולם בגירים. רמי, שהיה מהדמויות הבולטות בקהילה היהודית בעיר שיראז באיראן, שאף כל חייו לעלות ארצה ולגדל בה את ילדיו, ואכן המשפחה כולה עלתה לישראל בשנת 1994. בשלב מאוחר יותר חזר רם לאיראן על מנת למכור את הרכוש המשפחתי ולהביא את תמורתו חזרה ארצה. עם הגעתו לשדה התעופה באיראן, נלקח דרכונו משום שביקר במדינת ישראל, והוא הוכרז על ידי השלטונות מסורב יציאה מהמדינה.
בזמן זה החל מסעו של רם לישראל בסיוע נציגים של הסוכנות היהודית. אלה היו אמורים להפגישו עם מבריח, שפעילותו תווכה על ידי המוסד, על מנת שיעבירו לפקיסטן דרך הגבול היבשתי בין שתי המדינות. ככל הידוע לאשתו, רם טס מטהראן לעיר זאהדן, השוכנת סמוך לגבול, והיה אמור להגיע לנקודת מפגש עם המבריח ושני יהודים נוספים.
למרבה הצער, בשל מה שנראה כתכנון כושל, ניסיון ההברחה ככל הנראה נחשף, ועקבותיהם של היהודים, כמו גם של מי שהיה אמור להבריחם, נעלמו. מאז ועד היום פעלו ופועלים גופים וארגונים שונים על מנת לאתר את רם, אולם כל הניסיונות העלו חרס. נסיבות האירועים הובילו להערכה כי הוא אינו בין החיים: המבריחים בדרך זו הם לרוב מבריחי סמים, רכוש ונשק, ושיתוף פעולה מצדם בהברחה מעין זו נחשב לחמור ביותר ולסכנת חיים. בנוסף, רם סבל מניוון שרירים שגרם לו לצלוע ולהיעזר במקל הליכה, דבר שהקשה על ההימלטות בדרך הסלעית וההררית. יתרה מכך, רם נשא ברשותו כסף רב.
"תקדים בטיפול בעגונות בישראל"
בבקשה שהוגשה לפני שנה לבית המשפט לענייני משפחה התבקשו השופטים להצהיר על מותו של רם. "לאור העובדה ש'עקבות' המוסד היו בהברחה זו", נכתב בבקשה שהוגשה על ידי עו"ד יצחק שילה, שייצג את האישה, "אין כל ספק שהשלטונות באיראן דאגו להוציא את חברי הקבוצה להורג ובאופן המזוויע ביותר. חשש זה מקבל משנה תוקף במיוחד נוכח העובדה שכאמור לעיל הנעדר היה אחד הפעילים המוכרים בקרב הקהילה היהודית באיראן".
בשנת 2001 נדרש בית הדין הגדול בירושלים להתיר את האישה. על אף שנקבע כי היא אלמנה ומגיעות לה הזכויות הכספיות המעוגנות בחוק, הדיינים העדיפו שלא להתיר את רם מעגינותה. אותו הרכב, שכלל את אב בית הדין, הרב הראשי והראשון לציון לשעבר שלמה משה עמאר, ואת הדיינים הרב עזרא בר שלום וציון בוארון, קבע לאחרונה כי אין מנוס אלא להסיק שאכן "כולם נהרגו, ולא נותר אחד מהם בחיים". בצעד נדיר, בית הדין התיר את האישה מעגינותה חרף העובדה שלא נמצאה גופתו של הנעדר. פסק הדין מאפשר לאישה להינשא בשנית.
"ההחלטה מהווה הישג משמעותי, כמו גם אבן יסוד בטיפול בעגונות במדינת ישראל", אמר עו"ד יצחק שילה, שייצג את האישה. "המדובר בתקדים, בו ניאות בית הדין להתיר את העגונה לכל אדם מישראל. מדובר בפתיחת צוהר משמעותי לטיפול בעגונות ובהתייחסות לאופן בו ניתן להתיר אותן. כמי שהיה חלק בטיפול בתיק זה, אני שמח על המפנה החשוב ומברך עליו, ומלא תקווה כי אכן יהווה אבן דרך להתרת עגונות נוספות בעתיד".