אשכנזים, שכחתם איך להאמין באלוהים

אינספור עוולות ועושק, גועל וטמטום יש בארץ הזאת, ואינספור סוגי יופי ונחמה. ואני באמת לא יודע מה גובר על מה. כשייפול עלינו אסון חס וחלילה – נדע. לאגף הטמטום שייכים בין השאר משדרי הכדורגל והכדורסל האינסופיים, עם הקריאות הנחותות והגזעניות של האוהדים הנחותים, משדרי ריאליטי האוכל למיניהן, החלק הממוסחר והירוד של המוזיקה המזרחית, דעיכת השירה האיכותית ומשוררי הרוק המדהימים, עיסוק היתר בתלמוד התפל מעיקרו בישיבות הרבניות למיניהן, עיסוק היתר בקבלה האווילית והכוזבת, שכחת התנ"ך האלוהי, החילוניות המאמינה בטמטום הדארוויניסטי (כאילו האבולוציה יצרה את כל פלאי האלוהים). עד כאן באגף הטמטום. חלק ממנו.

ולעומת זאת, באגף העוולות הכבדות: רדיפת מבקשי המקלט, היחס בכלל ל"לא יהודים" ול"משפחות מעורבות", שמינהל האוכלוסין במשרד הפנים ממרר את חייהן אם הוא יכול (תתבייש גדעון סער), כולל אי אפשרות להינשא בנישואים אזרחיים, אלא רק דרך הרבנות הנואלת. אוי לאותה בושה.

ובאגף העושק: השכר המבחיל של פרות הבשן למיניהן (ממנהלי הבנקים, דרך ג'רמי לוין ועד הבכירים בבית החולים "הדסה"), ובינתיים באגף הפשע והגועל: מאות קטינים וקטינות עוסקים בזנות אחרי שעות בית הספר, התפשטות הרצח בעולם התחתון, עם מכוניות מתפוצצות וירי של אופנוענים חולפים. אתם לא רוצים לשמוע עוד, נכון?

אז בואו נעבור ליופי ולנחמה: קודם כל, אנחנו חברה מתוקנת בהרבה מובנים. סועדים את החלש, תומכים בעני, בזקן, בפגוע, נותנים שירות רפואי לכל (גם אם בחלקו הוא מבוסס על הטעויות הענקיות של הרפואה המודרנית המערבית), מאפשרים לימוד חינם לכל הילדים (נכון שחלק גדול מהלימוד הוא מיותר וגרוע, החל מלימודי היתר של המתמטיקה המיותרת לרוב התלמידים ועד הוראת התנ"ך והעברית הפגומות מיסודן), נותנים סיוע משפטי לעניים, מקנים זכויות מינימליות לעצירים ולאסירים, מרבים באגודות צדקה וחסד, עם ארוחות חינם לנזקקים. מגינים על זכויות העובדים, משלמים שכר מינימום. עד כאן באגף החברה המתוקנת.

גם בתחום התרבות יש נחמות גדולות: משוררים זמרים ענקיים, שגם אם השפעתם דעכה בשנים האחרונות, עדיין קולם נשמע, משלמה ארצי וברי סחרוף עד מיכה שטרית ואהוד בנאי, מאתי אנקרי ודנה ברגר עד עילי בוטנר ושי גבסו. דמויות מופלאות. ויש כאן גם במאים גאוניים ממש בתחום התיאטרון (אודי בן משה מתיאטרון החאן למשל), יוצרי טלוויזיה איכותיים ביותר (למשל, במאי תכניות התעודה בערוץ הראשון) ועיתונות חופשית באמת שיחד עם אתרי האינטרנט יוצרים מפלס חופש כמעט מקסימלי לחברה הישראלית. טוב, אני לא אמשיך את הרשימה. רק רציתי להזכיר לעצמי ולכם איפה אנחנו עומדים. האמת היא שהייתי רוצה להיות דיקטטור נאור כדי לתקן את הכל בחסד אלוהים. אבל הרי אין דבר מגעיל יותר מדיקטטורים.

הדרישה הישראלית הגאה כביכול מבית מדרשו של נתניהו הגאה כביכול שאבו מאזן יכיר בישראל כ"מדינה יהודית" היא דרישת שקר שנועדה לסמא את עיני כולנו, כדי שנרגיש שניצחנו כביכול כשתיענה (והיא תיענה בוודאות בצורה זו או אחרת. תיכף אבהיר איך למשל). כלומר, אנחנו נמסור לידי אבו מאזן חלקים מארץ ישראל חס וחלילה. בקעת הירדן, למשל. נפנה התנחלויות ישראליות חס וחלילה, והוא בתמורה יכיר בנו "כמדינה יהודית".

אלא שאין שום משמעות לדרישה כזו, ואין שום משמעות להיענות להכרה כזו כביכול, אם תהיה מצד אבו מאזן. ותיכף גם אגיד לכם איך הוא יתחכם (בקלות) לדרישה הזאת. ראשית, מה זו מדינה יהודית? האם הכוונה היא למדינה השומרת על הרוח היהודית? על המסורת היהודית? האם הכוונה היא למדינה שכולה יהודים? ולאיזה יהודים בדיוק הכוונה? האם הכוונה היא ליהודים בנוסח נטורי קרתא או ליהודים בנוסח בר רפאלי או דנה אינטרנשיונל? והאם ישראלים כמוני כמוך ובעלי עברית משובחת (סייד קשוע ולוסי אהריש, למשל) נחשבים לחלק מן המדינה היהודית או שהם מחוץ לגדר בדרך זו או אחרת?

אז כן, כולנו מסכימים שהם כמובן חלק מאיתנו, כי כולנו חלק מהמדינה היהודית דמוקרטית, כפי שהגדרנו את עצמנו מזמן במגילת העצמאות הנפלאה שלנו, נפלאה באמת, שהייתה צריכה להיות מזמן בסיס החוקה שלנו. וזה בדיוק מה שיעשה אבו מאזן: הוא יגיד לנו שהוא מכיר בישראל כ"מדינה יהודית דמוקרטית", ממש כפי שהיא מגדירה את עצמה. מישהו יוכל להתנגד להכרה כזו?

זה לא אומר שאבו מאזן לא יזדהה בעתיד עם דרישות הערבים בגליל להסתפח למדינה הפלסטינית (כי הרי יש רוב ערבי בגליל כבר היום, ומותר לכל אוכלוסייה במדינה "יהודית דמוקרטית" להביע את רצונה). זה לא אומר שאבו מאזן לא ימשיך לתמוך בזכות השיבה (אם יש זכות שבות ליהודים, יש גם זכות שיבה לערבים, כי הרי "ישראל מדינה יהודית דמוקרטית" שאיננה מפלה, גם לא בין מי שרוצה לחזור אליה). בקיצור, הכל הבל. אבו מאזן יקבל את המחיר הגבוה ביותר תמורת התשלום הנמוך ביותר. מה שמזכיר לנו מה זו ההגדרה ל"ישראלי": ישראלי הוא יהודי טיפש, בעיקר כשהוא מכהן בממשלת ישראל. אלא שבמקרה זה לא מדובר בטיפשות אלא בעבודה בעיניים: מישהו עובד עלינו, וזה לא אבו מאזן, אלא בנימין נתניהו.

בג"ץ הוציא לכולנו את הערמונים מתוך האש כשקבע פשוט, בחוכמה ובצדק ובאומץ (וכך היה צריך לעשות מזמן) שמי שלומד בישיבות החרדיות לא יזכה לשום סבסוד מן המדינה אם עבר את גיל 18 ולא התגייס. ויאיר לפיד מתנצל ומסביר שהוא בכלל מכבד מאוד את התלמוד ואת לומדי התלמוד. מה אתה אומר. אבל צריך להבין: לומדי "התורה" בישיבות החרדיות, שעכשיו יוצאת זעקתם המתודרכת אל השמים (כי הרי הם לא פועלים מטעם עצמם אלא מטעם רבניהם שהפכו אותם לעבדים) לא לומדים בכלל תורה אלא משהו אחר, נחות בהרבה ברובו: תלמוד ושאר דברים רבניים תפלים למיניהם בנוסח שולחן ערוך.

וכדי להבין את התיפלות התלמודית הבסיסית (למרות רגעי השיא התלמודיים המקסימים) לעומת האלוהיות התנ"כית (למרות החלקים המיושנים והאכזריים עד בחילה בחלק מן התנ"ך), אפשר למשל להשוות בין פתיחת התורה האלוהית העוסקת בבריאת העולם, בפסוקי השירה המופלאים לגמרי של ספר בראשית, לבין פתיחת המשנה, שהיא בסיס התלמוד (התלמוד, למי שלא יודע, הוא בעצם פירוש מורחב למשנה).

והנה, במה עוסקת הפתיחה למשנה? בשאלה הנכבדה עד מתי מותר לקרוא קריאת שמע (חלק מחובות התפילה, למי שלא יודע). אבל הרי כל התפילה הממוסדת, מתוך סידור התפילה, היא עניין מאוחר. משה ודוד המלך ושלמה המלך וישעיהו וירמיהו לא אמרו שום קריאת שמע בבוקר. הם חיו את אלוהים. לא התפללו לו מצוות אנשים מלומדה. לכן, כל השאלה עד מתי מותר לקרוא קריאת שמע, היא שאלה תפלה ושולית. וככה רוב התלמוד, שחשיבותו הגדולה היא דווקא ברוח הפתוחה והגמישה שבה הוא קורא את התנ"ך. כלומר, גם בתנ"ך האלוהי ובמערכת המצוות יש חלקים איומים, תלויי הזמן ההוא, והתלמוד ברוחו הכללית מלמד אותנו כי לא צריך ללכת אחרי המצוות כפשוטן. ש"עין תחת עין" זה לא באמת עין תחת עין. כלומר, שמותר ונכון להתגמש. מבחינה זו, התלמוד עם כל תיפלויותיו האינסופיות (ושיאיו המסוימים הגדולים) מלמד אותנו משהו עקרוני חשוב מאוד: הגמישות היהודית. אלא שהרבנים של ימינו לא מרשים לעצמם להתגמש לא רק ביחס למצוות התורה ולא רק ביחס למצוות התלמוד אלא גם ביחס למצוות שולחן ערוך, הכוללות למשל הנחיות מדויקות באיזה יד מנגבים בבית השימוש. בקיצור, אנחנו עמוק בתוך ההבל. גם בעניין זה.

מוטי קירשנבאום מאמין שהאבולוציה יצרה את הצפרדעים. בסרט תיעודי יפהפה על קוסטה ריקה הוא מראה לנו בין השאר עשרות צפרדעים יפהפיות צבעוניות מדהימות, וחוזר ואומר ש"האבולוציה יצרה אותן" איך יכולה "האבולוציה" ליצור צפרדעים יפהפיות? איך היא יכולה ליצור פרפרים, ציפורים, חיות, בני אדם?

כבר יותר מ-150 שנה אחוז העולם האקדמי הטיפש מאוד בחלקו בתפיסה שכל פלאי העולם נבראו רק משום שהעולם קיים מספיק מיליארדי שנה (גם על כך יש חולקים. אני, למשל, שמעדיף את הגרסה התנ"כית) ומיליארדי השנים האלה כאילו מסבירים הכל. אבל שום מיליארדי שנה לא יוכלו ליצור אפילו כתר אחד על ראש דוכיפת אחת. הכל אלוהי לגמרי, ומי שלא רואה את זה – עיוור לחלוטין. וזה כולל גם אותך, מוטי קירשנבאום הטוב והחביב.

איך כתב אביב גפן? "גאון מי שהמציא את הים" וזה לא האבולוציה. ונתן זך כתב: "אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות את יפי העולם ולהלל את היופי המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל את מי שעשה אותו יפה להלל". ומי זה אם לא אלוהים? תתחילו להסתכל סביבכם ולראות. רק אל תחזרו לי בתשובה בנוסח אורי זוהר חס וחלילה.

בין ספיר סבח ואדם ורטה, אני מעדיף את ספיר סבח (גם אם התלקטו אליה כמה מהאנשים הכי דוחים בחברה הישראלית, מאיתמר בן גביר עד ברוך מרזל, למרות שספיר לא אמרה מילת עויינות אחת כלפי הערבים, בניגוד לכהניסטים והרעים שנספחו אליה).

ויש בה שני דברים שאני אוהב: ראשית, עצם העמידה מול מורה שניסה לשטוף את מוח תלמידיו באמירות חקייניות ומכפישות על צה"ל, אמירות מן הסוג האשכנזי-השמאלני-הרופס שכולנו מכירים (ואין מה לעשות, סוג השמאלנות המכפישה הזאת היא מתוצרת אשכנז). ושנית, כמובן, את השם "סבח", שם מזרחי בעליל שאומר לכולנו שגם כשהשמאל האשכנזי ישכח את צדקת ישראל ואת האמונה באלוהים, המזרחיים האמיתיים לא ישכחו.

איך כתב פעם אלתרמן ב"חגיגת קיץ": "מן העם המוכה בקיעים,/ אשר מפניו במורא/ רועדות לדברי יראים,/ מחשבה ולשון נאורה,/ יבואו בני העניים/ שלקראתם תצא תורה.// להם, שכוחם חדש,/ וגאוותם נשכה בשרה,/ מחכות לבל יאכלן העש,/ מחשבתה של אומה ולשונה". אני יודע: זה קשה. לכן אתרגם: כשהנאורים והשבעים למיניהם יבגדו בעיקר, יבואו בני העניים ויחדשו את מחשבת האומה וצדקתה.

וממש באותו עניין: עודד בן עמי שהציג בחדשות שש את השיר החדש של עמיר בניון נגד אובמה, החומד את ירושלים שלנו ("חוסיין מאמריקה רוצה אותה/ והוא נחוש ואכזרי") הספיק כבר להגיד ש"השיר הוא לא משהו". משהו שמגישי חדשות אינם אומרים בדרך כלל, אבל הבון טון השמאלני מחייב.

אבל מה לעשות: השיר של עמיר בניון הוא כן משהו, קריאה טהורה מלב זמר טהור נגד כל הלחצים של קרי ואובמה, למכור לערבים את הארץ ואת ירושלים (כלומר, העיקר העתיקה). וזה לא שאני לא חושב ממש כמו השמאלנים הכי שמאלנים שצריך לחלק את ירושלים, ממש כן, אבל ממש לא בשיטה שמדובר בה (מזרח ירושלים לפלסטינים וכו'). אלא בשיטה האחת האפשרית: חלוקת ריבוניות וסמכויות בעיר אחת לא מחולקת. וגם במקרה זה, בניון, כמו סבח, מייצג בדיוק את מה שהאשכנזים בחלקם שכחו: את צדקת ישראל ואת אלוהי ישראל (וזה לא אומר שאנחנו לא מגעילים בחלקנו. ר' הרשימה הראשונה בטור זה).

מנחם בן לא מבין למה להחרים רק את אריאל זילבר