כבר שנים רבות, שהמחלוקת על המשך ההתיישבות ביהודה ושומרון לא מושפעת כמעט מרצף האירועים שקורים באזור: הגידול בכמות המתנחלים, הגירוש מגוש קטיף, ירי הטילים לעבר דרום הארץ, הסרבנות הפלסטינית, המהומות בעולם הערבי שגורמות למוסלמים לרצוח אלפי מוסלמים מדי חודש, יוקר המחיה והנדל"ן בישראל ושלטון לאורך השנים שמורכב בעיקר ממפלגות הימין.
ועדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, כמעט 50 שנים, הפתרון "ברור": ישראל תיאלץ לוותר על מרבית השטח, ויותר מ-100 אלף מתנחלים יגורשו מבתיהם. הפתרון הזה מוסכם על מרבית הקהילה הבינלאומית, וגם על חלק משמעותי בציבוריות הישראלית. אם בוחנים את עמדתם של מנהיגי הימין בכנסת, מגלים שלמעשה גם הם השלימו עם המהלך: נתניהו הסכים לוותר על 90% מהשטח. ליברמן בעד פשרה, אבל העיקר "שלא נצא פראיירים", ובנט השמיע קול זעקה רק כשחשב שנתניהו בוחן ברצינות את הישארותם של מתנחלים תחת ריבונות פלסטינית.
אבל, כל עוד מדברים "רק" על הגירוש שלהם, לא שמענו את בנט מזדעק או מדבר על "אובדן עשתונות ערכי". אם מרבית המפלגות בכנסת מדברות על אותו פתרון בערך, מדוע אין להסכמה הזו הד ברחוב הישראלי או ביחסים בין ימין ושמאל בזירה הציבורית? הרי ההסכמה הזו כל כך חשובה כדי להתמודד עם האתגרים הרבים שניצבים לפני החברה הישראלית והם רבים וחשובים.
הוויכוח בין השמאל לימין מיותר
יתכן שגם לימין וגם לשמאל יש אינטרס לשמר את המחלוקת הזאת, כי כך הם יוכלו להמשיך לבדל את עצמם זה מזה. אפשרות אחרת היא שהמחלוקת בין הימין והשמאל עמוקה יותר, והיא עוסקת בשאלת הזהות היהודית של מדינת ישראל, והמאבק על ההתנחלויות הוא רק זירה אחת במערכה הגדולה הזאת. כך או כך, אחרי עשרות שנים של מחלוקת , הגיע הזמן להציע מנגנון מוסכם שיסדיר את פתרון המחלוקת בינינו, ובכך ישים את המשקל הנכון לשאלת ההתנחלויות ואולי ידגיש יותר את העובדה, שכל עוד אף מנהיג פלסטיני לא מוכן לחתום אתנו על חוזה שלום, הוויכוח בין הימין לשמאל בישראל די מיותר.
המנגנון הוא משאל עם שהתוצאה שלו תכובד גם על ידי הימין וגם על ידי השמאל. אם מספיק אנשים משני הצדדים יסכימו להסדרת המחלוקת בינינו באמצעות משאל עם, הוא גם יקבל תוקף מוסרי, וגם יקטין את נקודות המחלוקת שמאפיינות כיום את החברה הישראלית. להפתעתי הרבה, מספר דמויות מוכרות מהשמאל שהצעתי להם לפרסם את הסכמתם למהלך סרבו. היחיד שהסכים להצטרף לקריאה הזו הוא אלדד יניב שאף סיפר לי שבמהלך הבחירות בשנת 1999, אהוד ברק הבטיח לקיים משאל כזה במקרה של נסיגה אפשרית, ומרצ נכנסה על בסיס ההבטחה הזו לממשלת ברק.
האם יש עוד אנשים מהשמאל שמוכנים להצטרף להסכמה הזו? הרב קוק כותב ב"אורות התחיה" מ"ג שהנפש של אלו שלא מקיימים מצוות אך מתחברים באהבה לעניין הכלל ישראלי מתוקנת יותר מאלו של שומרי המצוות. אבל הרוח, היא מתוקנת יותר אצל שומרי המצוות. והתיקון הגדול שמציע הרב הוא שיעשו ישראל אגודה אחת וממילא יבוא לאלה ולאלה אור גדול. האם נשכיל כולנו להיענות לאתגר ולהצטרף להסדרה מוסכמת של המחלוקת?