פרופ' פול ארליך, ביולוג בעל שם עולמי מאוניברסיטת סטנפורד, ידוע כמי שמנבא את קץ העולם עוד מ?1968. בספרו "התפוצצות אוכלוסין" הכריז: "אין מנוס מעצירת גידול האוכלוסין. אין משאבים מספיקים כדי להציל את המין האנושי. קצב המוות ברעב יגיע עד 200 מיליון איש בשנה כבר בעשור הבא. בשנים 1989-1980 ימותו 4 מיליארד, מתוכם 85 מיליון אמריקנים". למרות החיזוי הכושל, בדצמבר 2012 הוא התקבל בכבוד השמור למלכים באוניברסיטת תל אביב.
פרופ' ארליך אינו לבד. הצטרפו אליו רבים. פוסקים בביטחון שאין דרך חזרה ושאין להתווכח איתם. כך, לדוגמה, חתן פרס נובל לשלום, אל גור, יוצר הסרט "אמת מטרידה", ניבא במאי 2009 כי עד 2013 לא יישאר קרח בקוטב הצפוני.
גם אצלנו הטרנד קיים. כתב מוכר לענייני איכות הסביבה כתב ב?2008: "הנזק האמיתי של חנוכה מסתתר בנרות החג. כל נר חנוכה משחרר לאוויר כ?15 גרם פחמן דו?חמצני, ויחד מייצר כל בית ישראל 660 טונות של פחמן דו?חמצני, שנפלטים לאטמוספירה". בכך, הצטרף אותו כתב נמרץ לתמצית תפיסת העולם השלטת: ההתחממות הגלובלית של כדור הארץ המתגברת היא באשמת האדם הגורם פליטת פחמן דו?חמצני.
כבר מחצית היובל שארגונים ירוקים ושוחרי הסביבה, מדעני אקלים ותקשורתנים, מכל העולם, מנבאים את קיצו, מאיימים: יותר מדי אנשים, פחות מדי משאבים, מרחבים פתוחים ויערות נעלמים, אוקיינוסים במצוקה, קרחונים נמסים, בעלי חיים נכחדים. התיאוריה שעליה מתבססים הנ"ל מקשרת בין פליטת גזי חממה לאטמוספירה - כגון אדי מים מהאוקיינוסים, גז מתאן הנוצר, בין השאר, בבטנם של בעלי חיים, פחמן דו?חמצני (להלן פד"ח) - לבין הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ. התיאוריה אומרת: הטמפרטורה הגלובלית תעלה, ככל שייפלטו לאטמוספירה יותר גזי חממה, בייחוד פד"ח מעשי אדם.
תיאוריה זו, שזכתה לגיבוי בפאנל הבין?ממשלתי (IPCC), העוסק בשינוי באקלים, הכניס לתודעה הפשרת קרחונים, עליית פני הימים, הצפת חופים וערים, צונאמי, רעב ומחלות, והכל תחת הכותרת של תהליך התחממות חסר תקדים בעוצמתו. את האדם, כאמור, הציבו הארגונים הירוקים כאשם העיקרי והובילו את ממשלות המערב ליומרות אבסורדיות. נוצר מצב שבו מונו, למשל בבריטניה ובאוסטרליה, שרים ל"שינוי אקלימי", שאמורים היו להשפיע על הרכב האטמוספירה (חוקים נוקשים מול חברות ומפעלים למעבר לאנרגיה חלופית של רוח ושמש), באותה דרך שבה הם משפיעים על הדיור במגזר הציבורי. לצד מהלכים אלה המשיכה הקביעה כי תהליך
ההתחממות הגלובלית בלתי עציר. ב?2008 מונה פרופ' ג'ון הולדרן, פיזיקאי מאוניברסיטת הרווארד, לנהל את משרד הבית הלבן למדיניות מדע וטכנולוגיה, והזהיר מייד: "כבר יש נזק מתפשט, שקרה בגלל השינוי האקלימי. זו כבר לא בעיה רק של ילדינו ושל נכדינו".
גם המזכיר לשעבר לענייני הסביבה בבריטניה, דיוויד מיליבנד, טען ש"צריכים לפחד" מההתחממות הגלובלית, ש"האמת בוהה לנו ישר בפרצוף". עוד הוסיף בנחרצות: "אלה המכחישים כי השינוי האקלימי נמצא פה הם אנשי 'כדור הארץ שטוח' של המאה ה?21".
עולה, יורד
אל מול כאלה עולות השאלות הבאות: האם כדור הארץ מתחמם והקטבים מפשירים באופן בלתי הפיך? האם פני הימים עולים בצורה דרמטית? האם כמות המשקעים הולכת וקטנה והמדבור בישראל יגיע עד לגליל? רשימת השאלות ארוכה הרבה יותר מאלו שצוינו כעת, אך כולן נשארות מחוץ לזירה. הממשלות נכנעו ומסע חקיקה יוצא דופן, ובו תוכניות למלחמה בפליטת גזי החממה, בעלויות דמיוניות, השתלט על המרחב. בבתי הספר ובאוניברסיטאות תוכניות לימודים נכתבו ברוח קץ העולם הקרב - אם לא נעצור את ההתחממות. ואם לא די בכך, מי שרק מעז לחלוק, לשאול, נתקל בבוז ובהטפות מוסר.
אבל אנחנו כאן כדי להשיב על חלק מהשאלות הרבות. וכדי לעשות זאת נכון, נשוב מעט לאחור, מעט יותר מ?40 שנה, ל?1972. באותה שנה, ראשי המחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטת בראון שלחו מכתב לנשיא ארה"ב דאז, ריצ'רד ניקסון, ובו הביעו את דאגתם המרובה בדבר התקררות כדור הארץ והסכנות הגלומות בה. בוועידה מדעית שהתקיימה ברוד איילנד, לפני משלוח המכתב, נאמר כך: "הידרדרות גלובלית של האקלים, גדולה בעוצמתה יותר מכל מה שחווה המין האנושי עד היום, היא אפשרית מאוד. מאחורי ההתקררות עומד גורם טבעי, הדומה לתהליכים שיצרו את עידן הקרח האחרון. הנתונים הקיימים עדיין לא מאפשרים חיזוי של התרחשות מדויקת כמו גם הערכה של מעורבות האדם במגמה. הקצב הנוכחי של הקירור נראה מהיר דיו להביא טמפרטורות קרחוניות בתוך מאה שנה".
בית הנבחרים האמריקני התרגש מהדברים ופיזר מיליונים לצורכי מחקר. שלוש שנים לאחר מכן אף פורסם ב"ניוזוויק" מאמר שכותרתו "העולם מתקרר", ובו אזהרות, כולן דומות להפליא לאלה שאנו מכירים מחצי היובל האחרון, מפני תוצאותיה ההרסניות של ההתחממות הגלובלית.
והנה כמעט 40 שנה לאחר מכן, ינואר 2014, את צפון אמריקה פוקדת סופת שלגים עזה, שהקודמת בעוצמתה היתה לפני 20 שנה. ימים ספורים לפני כניסת השנה האזרחית החדשה יצאו חוקרים מאוסטרליה לאנטארקטיקה, לחוש מקרוב את תוצאותיה ההרסניות של ההתחממות הגלובלית. הררי הקרח שחסמו את דרכם לא הרשימו אותם. הם התעלמו ונתקעו. ספינות החילוץ שנשלחו אליהם לא יכלו לקרח. אך אותם חוקרים עלצו, ב"ורטיגו קרחוני", מתעלמים מהכל, גם מהצטברות הקרח בשני הקטבים.
בניגוד לאזהרותיו של אל גור וכמובן של "95% מכלל מדעני האקלים בעולם", שנת 2013 נתמלאה בקרח. את "החממיסטים" זה לא מרשים. הם ממשיכים לטעון שההתחממות, מעשה ידי האדם, אשמה בהצטברות הקרח.
להסתיר את הירידה
מעט סדר בדברים. קביעת הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת נקבעת על ידי ממוצע משוקלל של תחנות מדידה (מדי טמפרטורה, מדי לחות ולעיתים גם שבשבות רוח), הממוקמות בשטח יבשתי, הרחק ממבני מגורים ותעשייה. פעמיים ביום נמדדות הטמפרטורות. הממוצע המשוקלל נועד לפצות על היעדר תחנות מדידה באוקיינוסים ובימים ומתפרסם אחת לחודש.
קיימת הסכמה שהטמפרטורה הממוצעת עלתה ב?8 עשיריות המעלה ב?150 השנים האחרונות. לא דרמטי. מחצית מהעלייה נרשמה עד 1941, הרבה לפני תקופת התיעוש המהיר, שבו האנושות השתמשה בגז, בנפט ובפחם. עם זאת, לאחר מכן באה ירידה גדולה בטמפרטורה הממוצעת, עד ל?1972 והמכתב המפורסם לניקסון.
שבע שנים לאחר מכן החלו לוויינים למדוד את טמפרטורות הגלובוס, תוך שהם מחפים, במידה רבה, על חוסר המדידות במקומות יבשה רבים, באוקיינוסים ובקטבים. התוצאות: פליטת פד"ח נמשכת למרות מאמצי המדינות לצמצמה, אך הטמפרטורה הגלובלית לא עולה, לפחות מאז 1997. כך גם הודה פרופ' ג'ים האנסן, יועצו המדעי של גור, עם פרישתו לאחרונה לגמלאות.
ובכל זאת, המודלים הלא אמינים לחיזוי האקלים, אשר הוצגו בגאווה בוועידות האקלים השונות, עדיין כאן, ממשיכים לשמש בסיס למדיניות גורפת של צמצום פליטת גזי חממה, למעבר לאנרגיה ירוקה ולחינוך רדיקלי מלווה בהפחדות.
בשנת 2001 העז פרופ' ריצ'רד לינדזן, בעל קתדרה לחקר אקלים באוניברסיטת MIT, לסתור את דברי 95% מכלל מדעני האקלים, ששנה קודם לכן הזהירו: "כדור הארץ מתחמם אפילו בקצב גבוה יותר ממה שחשבנו". פרופ' לינדזן, חבר בכיר בין מחברי דו"ח האקלים בקיוטו (כאמור ב?2001), העיר כי קיימת התעלמות ממדידות שהראו אחרת מדעת הרוב המוחץ, שאותה כינה כמופרזת. התגובה: בוז נחרץ וכוחני להערותיו מצד המסונוורים מהמודלים, עד שלינדזן נאלץ להתפטר.
דוגמה טובה למדיניות הירוקים להסתיר כל מה שפוגע באג'נדה שלהם, היא פרשיית "אקלים?גייט". תכתובות דוא"ל רבות שהוצאו משרת מכון המחקר לאקלים באוניברסיטת מזרח בריטניה רמזו בגלוי על הטיה ושיבוש של נתונים שנאספו מתחנות המדידה. כתוצאה מכך אחד החוקרים אף הגיע למסקנה, שבשנות ה?90 הראשונות הטמפרטורה הגלובלית ירדה. פרופ' האנסן דרש מאותו חוקר שלא לפרסם את המידע, והוריד את חקר האקלים לנקודת שפל עמוקה. Hide the decline (הסתר את הירידה) הבהיר - הכסף הירוק חשוב יותר מהמדע הירוק. אותם 95% ממדעני חקר האקלים נאחזים בתיאוריה הקורסת, וגם ב"אמת המטרידה" של גור, הסרט שבו דובר על עליית גובה פני הימים ב?6 מטרים עד סוף המאה.
הם מתעלמים מהדיווח הרשמי של נאס"א, המצביע על עלייה של 3 מ"מ לשנה. 3 ס"מ לעשור. 30 ס"מ למאה הקרובה.
דווקא ג'יימס לובלוק, הסבא הפילוסופי של החשיבה הירוקה, הפתיע בספרו "הפרצוף הנעלם של הגאיה". וכך הוא כותב: "בהדרגה התפתח עולם המדע עד כדי נקודה מסוכנת, שבה בניית מודלים קודמת לתצפית ולמדידה, בייחוד במדעי כדור הארץ והחיים. באופן מסוים, מידול על ידי מדענים מהווה איום ליסודות שעליהם עומד המדע: ההבנה שהטבע הוא תמיד הקובע הסופי ושהיפותזה תמיד צריכה להיבדק באמצעות ניסוי ותצפית בעולם האמיתי".
מילים כדורבנות, שלא עוצרות את התלהבות בעלי האג'נדה. אלה כבר קבעו כי דובי הקוטב הצפוני על סף הכחדה, ממהרים לפרסם בכל הזדמנות תמונה של שני דובים על פיסת קרח שניתקה. עבורם זה המנון ההתחממות, שקולו מנסה להסתיר את מה שפירסם הביולוג החוקר של ממשלת הקוטב הצפוני בנונבוט שבקנדה, מיטשל טיילור: "מתוך 13 אוכלוסיות של דובים לבנים בקנדה, מספרם של 11 מהם יציב ואפילו עולה. הם אינם נכחדים או אפילו נראים מושפעים בכלל".
בנוסף, מי שמוטרד כל כך מעליית הפד"ח אמור לדעת ששיעור הפד"ח בקרב כלל גזי החממה הוא 3.4%, וששיעור הפד"ח בגלל האדם הוא 3.2%, ולפיכך פרומיל מכלל גזי החממה מגיע מבני האדם.
קטסטרופה כלכלית
אז הממצאים שאינם תואמים את רצון הירוקים ממשיכים להצטבר, אך כאמור הכסף משחק תפקיד במאות מיליארדים - 1,500 מיליארדים ליתר דיוק הושקעו במאמץ להפחית את גזי החממה. בארה"ב אמנם נרשם צמצום בפד"ח, אלא שהסיבה היא מעבר אינטנסיבי לשימוש בגז.
בשאר העולם המאמצים הכבירים לא עצרו את עליית הפד"ח. הירוקים לחצו ותחנות כוח פחמיות וגרעיניות נסגרו. בישראל עיכבו הירוקים במשך שלוש שנים בניית מתקן לקבלת הגז הישראלי מהקידוחים בים התיכון. 60 מיליון שקלים הפסיד מפעל הזכוכיות "פיניציה" בגלל העיכוב. רק התערבות ממשלתית הצילה את המפעל.
המציאות הוכיחה שהירוקים כלואים במחשבתם, וכי על כל תחנה של אנרגיה מתחדשת מוכרח להיות גיבוי מלא של תחנת כוח פחמית, גז או גרעין. הסיבה לכך ברורה: אנרגיה חלופית מתקיימת רק כשיש רוח ו/או שמש. אפילו חלוצת האנרגיה הירוקה, גרמניה, הקימה לפני שנתיים 25 תחנות כוח פחמיות, כי למדה שגם על 25 אלף טורבינות רוח אין לסמוך. "אני מוכרחה לדאוג לחשמל לאזרחים", אמרה הקנצלרית אנגלה מרקל.
בגרמניה הבינו שהבטחות הירוקים כי 1.3 מיליון מתקנים סולאריים יספקו מחצית מצריכת השיא במדינה (35 ג'יגה?וואט), רחוקות מהמציאות. מתקנים אלה, יחד עם תפוקה מלאה של תחנות הרוח, יכולים לספק רק שמינית מכלל הצריכה. גם בבריטניה, באוסטרליה ובקנדה מבינים את הטעות. במדינות אלו כבר נעשו הכנות לביטול חוקים ירוקים, בשל הפסדי עתק בהשקעות באנרגיות ירוקות ובשל הצפי כי בתוך כשנתיים ייאלצו ליזום הפסקות חשמל עקב מחסור באנרגיה.
הקטסטרופה ברורה, אך הירוקים לא עצרו. מגבלות חוקתיות הוטלו וההפחדות נמשכו. רק לפני שבע שנים הם הכריזו על משבר אנרגיה בארה"ב, אך הפלא ופלא, בשטח המעצמה נמצאו עתודות שיספיקו ל?300 שנה. בפועל, העולם הולך לכיוון טוב יותר, ההפך מתחזיות הירוקים, שמצטרפות לתחזיות אפוקליפטיות רבות אחרות שנתבדו.
לסיום ולסיכום: התחממות גלובלית של כדור הארץ לא היתה. הוצאות העתק לתיקון האקלים מתבררות בדרך הכואבת כמיותרות לחלוטין. משאבי הכדור לא מתכלים בקצב המסומן בירוק, והאדם אינו כל יכול, בטח לא מול איתני הטבע. הסביר זאת היטב במילים פשוטות, חתן פרס נובל לפיזיקה, ד"ר רוברט לופלין: "אתם יכולים להיות רגועים. כדור הארץ יכול לרפא את עצמו. אקלים הוא מעבר ליכולתנו לשלוט בו. חקיקות של ממשלות אינן משפיעות עליו, על כדור הארץ. איננו יכולים לראות התחממות מעשית בתצפיות האקלים שלנו. האקלים משתנה על פי זמנים גיאולוגיים. כדור הארץ מתנהג כך באופן מחזורי, בלי שיזדקק לאישור ממישהו". ¬