פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הרפורמה בחינוך לא מחוברת למציאות

      הקבלה ללימודים גבוהים דרך בחינות קשות יותר במטמתיקה ואנגלית וצמצום בחינות הבגרות כפי שמציעה הרפורמה לא תוביל להקניית חינוך טוב יותר. מורה ומחנכת מסבירה מדוע

      הרפורמה במערכת החינוך שנוגעת בהיקף בחינות הבגרות ודרכי הקבלה ללימודים גבוהים בישראל שהתפרסמה בשבוע שעבר גרמה לי לתחושה לא נעימה. אין ספק שהאפשרות למתן פטור לחלק מהתלמידים מהבחינה הפסיכומטרית ולקבלם לאוניברסיטה על סמך ממוצע בחינות הבגרות היא ברכה לתלמידים, עם מסר בצדה. חלק מהתועלת שתצמח מכך היא העלאת קרנה של מערכת הלימודים בבית הספר התיכון, יצירת מוטיבציה ללמידה בהם וחיסכון בכסף הגדול המושקע בקורסי ההכנה לפסיכומטרי.

      אך ההחלטה כי רק בחינה בחמש יחידות מתמטיקה, אנגלית ועברית יאפשרו זאת, תמוהה. מדוע תלמיד "הומני", הלומד מתמטיקה ברמה של שלוש יחידות, מצטיין באמנות ותיאטרון, שירצה להמשיך ללמוד באקדמיה בתחומים אלו כן יצטרך להיבחן בפסיכומטרי?

      גם ההחלטה כי בחינות הבגרות יחלו בכיתה י"א ולא בכיתה י' כפי שקורה כיום היא שערורייתית בעיני, שכן גם ככה העומס המוטל על תלמידי כיתה י"א גדול ביותר. אם בכיתה י' יוקדשו יותר שעות לפעילות חינוכית-ערכית על חשבון שעות לימוד מקצועות הבחינות שיידחו לכיתה י"א, הרי שבכיתה י"א התלמידים יצטרכו ללמוד עד שעות 17:00 ו-18:00 ולא עד 16:00 כפי שקורה כיום. איזו למידה זו תהיה? ואם לא תשתנה המערכת , ובכיתה י' ילמדו את החומר עליו ייבחנו בהמשך, מה הועילו חכמים בתקנתם?

      איזה אדם נרצה לראות מחוץ לבית הספר?

      זאת ועוד, ההצעה לצמצום האפשרות להיבחן במועד חורף, תיצור עומסים רבים על התלמידים לקראת הבחינות של מועד הקיץ. מה התועלת שיפיק מכך מאן דהוא? רק החיסכון בכסף: לא יהיה צורך להדפיס שאלונים, וייחסך השכר של הבוחנים. אינני מזלזלת בחיסכון בכסף, אולם אם זו הסיבה לשינויים, ראוי שתאמר בקול, ולא באצטלה של חינוך ופדגוגיה.

      אם בכסף עסקינן, אין לי ספק שהחינוך הערכי חייב לעמוד בראש סולם העדיפויות של מערכת החינוך. צר לי רק שלא נאמר בהצעות החדשות כי הכסף שייחסך, יופנה לתקציבי החינוך החברתי-ערכי. זאת יש לדעת, פעילות ערכית עולה ממון רב. בדור המזפזפ של ילדינו, לא די בשעת מחנך –חווייתית ככל שתהיה. יש צורך בסדנאות, הרצאות, סיורים ועוד, כדי להעצים ולפתח חשיבה עצמאית ורוחב אופקים.

      כל הפעילויות הללו יקרות מאוד, ונכון להיום בבתי ספר מבוססים (או פרטיים) ,זוכה התלמיד להרבה יותר מאשר תלמיד פריפריה. רוצים שינוי? זה השינוי המתבקש: העברת משאבים לצרכים חינוכיים- ערכיים, על פי צרכי בית הספר ובהלימה לאוכלוסיות התלמידים המגוונות שבו.

      לעצם העניין, יש לי תחושה כי מקבלי ההחלטות מזמן לא היו חלק ממערכת החינוך, לא כמורים, ולא כתלמידים. נכון, כדי לבקר ולשנות יש צורך בפרספקטיבה. אולם, רצוי גם להתחשב במתרחש בשטח. כמי שנמצאת בשטח לא מעט שנים, אני סבורה כי דווקא הפיצול וחלוקת עומסי הבגרויות הוא המקל על התלמידים ומאפשר לנו המורים להכניס גם תכנים ותוכניות ערכיות בין לבין, דווקא כי אין לחץ היסטרי של כל הבגרויות יחד.

      בנוסף, היכולת לאפשר לתלמידים להיבחן במספר רב של מקצועות מורחבים (בתוכנית המוצעת תצומצם האפשרות הזו כנראה, כדי לחסוך בתקציבי בתי הספר) דווקא היא מייצרת הנעה ללמידה מיטבית, וכן מאפשרת שילובים מעניינים המתאימים לתחומי העניין השונים של התלמיד כמו לימודי אמנות יחד עם מדעי המחשב ופיזיקה או תנ"ך לצד ביולוגיה וספרות. הרי בסופו של יום בוגר מערכת החינוך שהוא רחב אופקים, חוקר, דעתן, והכי חשוב – ערכי ,זו דמות הבוגר שכולנו היינו רוצים. השאלה היא רק באיזו דרך, ומה המחיר?

      הכותבת היא מחנכת ומורה למדעי המחשב