חייו של אריק שרון, שהלך היום (שבת) לעולמו בגיל 85, היו שזורים בדברי ימיה של מדינת ישראל הצעירה. בשנת 1945 הצטרף ל"הגנה". במלחמת העצמאות הוא שירת בפלמ"ח כמפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני, ואף נפצע בקרבות לטרון. בשנת 1953 הקים שרון את יחידה 101, שהפכה ברבות השנים למיתולוגית בצבא. היחידה ביצעה פעולות תגמול בתגובה לפיגועים של פלסטינים. בתום פיקודו על היחידה שימש שרון במהלך השנים בתפקידי פיקוד בכירים. באחד מהם, מפקד חטיבת הצנחנים, פיקד ב-1956 בזמן מבצע קדש על קרב המיתלה הפעם היחידה בהיסטוריה של צה"ל בה בוצעה צניחה במהלך קרב. ב-1969 מונה לאלוף פיקוד הדרום. ביולי 1973 פרש שרון מצה"ל.
עם פרישתו מצה"ל פצח שרון בקריירה פוליטית. בדצמבר 1973 נבחר לכנסת השמינית מטעם הליכוד. בשנת 1981, לאחר הבחירות לכנסת העשירית, התמנה שרון לשר הביטחון בממשלתו השנייה של מנחם בגין. במסגרת תפקיד זה ניהל את מלחמת לבנון. ועדת כהן, שקמה לאחר המלחמה כדי לחקור את פרשת הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה, פסקה כי שרון אחראי להתעלמות מהסכנה שהפלנגות יערכו במחנות הפליטים פעולות נקם על רצח מנהיגם באשיר ג'ומייל. בעקבות זאת, המליצה הוועדה ששרון יסיים את כהונתו, ושתיק הביטחון לא יופקד יותר בידיו.
לאחר פרשה זו התקשה שרון לאורך השנים לשקם עצמו, עד אשר נבחר ב-1999 לעמוד בראשות הליכוד. ב-2001 ניצח את ברק שהתפטר מתפקידו ונבחר לתפקיד ראש הממשלה. בבחירות 2003 ניצח שרון פעם נוספת. במהלך קדנציה זו בראשות הממשלה פנה למרכז המפה הפוליטית והחל לקדם את תכנית ההתנתקות. בחודש נובמבר 2005, בשל מתיחות עם בכירי הליכוד, הפתיע שרון עם מה שכונה אז "המפץ הפוליטי" והקים את מפלגת קדימה. בינואר 2006 עבר אירוע מוחי. עקב נבצרותו הועברו סמכויותיו כראש הממשלה לממלא מקומו, אהוד אולמרט. לאחר טיפול החירום שניתן לשרון, הוא שקע בתרדמת, ממנה לא קם.
