נר שמיני של חנוכה. ברחבי הארץ בני נוער רבים יושבים ובוהים מול המחשב או הטלוויזיה, עסוקים בקדחתנות בעולם החברתי שיצרה להם חברת פייסבוק או פשוט מעבירים את הזמן. בינתיים, במרחק של קילומטרים רבים מהציוויליזציה המודרנית, אי שם במדבר, מתעוררים 3,000 בני נוער מכל רחבי הארץ ליום נוסף בסדרת ההישרדות השנתית של עמותת "אחריי". היום הם הולכים לעבור את המסע המסכם של סדרת השטח. הם יסחבו אלונקות, ירוצו בגבעות ויסיימו בתחושת ניצחון מלאת אדרנלין ואבק. צוות וואלה! חדשות ליווה אותם.
השעה 06:00 בבוקר אבל בחניון הרועה ליד שדה בוקר, שם לנו אלפי הנערים והנערות, זה נראה כבר אמצע היום. הם מתכוננים למסע של 13 קילומטרים אותו יסיימו בקבר בן גוריון. הם עושים מתיחות, אורזים את הציוד ושרים שירי עידוד. לחלקם, הימים האחרונים היו הראשונים שלהם מחוץ לבית. לאחרים, אלו ימים מלאי נוסטלגיה לשנות הנעורים שחלפו מזמן. הם מתכוננים זה לצד זה צעירים ומבוגרים, מדריכים בוגרים בני 30 ומעלה ש"כבר היו שם" לצד צעירים שעוד שנייה שם. אנחנו מתלווים לקבוצת הש"שינים (בני נוער שנמצאים כעת בעיצומה של שנת השירות שלהם). חלקם כבר כמה שנים ב"אחריי" ורצו לתרום שנה נוספת לקהילה לפני הגיוס לצה"ל.
"למדתי בפנימיית הדסים והייתי ב'אחריי' כחניך. משם בעצם התגלגלתי לשנת השירות המדהימה הזאתי", מספר מיכאל אלמו, שפועל בשנת השירות שלו במסגרת קומונת תל אביב. "בבוקר אני הולך לבתי הספר בעיקר בשכונות שבהן צריכים אותנו. אני עובד בשכונת התקווה. תלמידים ממש מדהימים, הם צריכים את העזרה שלנו ואנחנו נותנים להם אותה במה שהם רוצים. הם פה בשבילך ואתה פה בשבילם. בצהריים אנחנו הולכים למרכז הנוער השכונתי. עובדים שם עם כל מיני אנשים מדהימים. אחר כך אני ממשיך את המסורת ב'אחריי' ומגיע לקבוצה בבת ים - בתור מדריך הפעם".
נערים נוספים שעושים שינוי:
מגינים על הבית: חניכי "השומר" מדגמנים ציונות
קיץ ערכי: תלמידי נצרת עילית ינקו בתי ניצולי שואה
המסע המיוחד של שלושה נערים ערבים לפולין
"אחריי" פועלת כבר 16 שנים להצמיח מנהיגות צעירה ולעודד מעורבות חברתית בקרב בני נוער וצעירים תוך התמקדות בקהילות בפריפריה. מדי שנה חברים בתנועה כ-5,000 בני נוער אשר משתתפים בכ-200 מסגרות פעילות בתוכניות הכנה לשירות בצה"ל, הכנה לבגרות, תכנית לשילוב עולים, תכנית שטח וסיירות, שנת שירות ומכינה קדם צבאית. הנתונים מראים על הצלחה: 90% מהם מתגייסים ומסיימים שירות בצה"ל בהשוואה לאחוזים נמוכים יותר מקרב כלל האוכלוסייה, 44% מתגייסים לשירות קרבי ו-25% יוצאים לקצונה, זאת לעומת 15% מקרב כלל האוכלוסייה.
העמותה מקפידה לצוות להם מדריכים לכל שלב בדרך החל מגיל 14 ועד מדריכים שמלווים אוכלוסיות מסוימות גם במהלך השירות הצבאי. מיכאל מספר שההתחלה לא הייתה קלה כלל. "זה משהו שלא היה לי כוח לקום אליו ב-4:30 בבוקר. הייתי בורח מהמדריך. אבל בסוף הלכתי ל-2-3 אימונים ומאז לא הפסקתי". אחד הרגעים הקשים של מיכאל היה דווקא בסדרת השטח שעשה כחניך, בדומה לזו אותה הוא מוביל השנה. "בלילה הראשון היה לי קר, חשבתי שנוסעים לדרום וצריך להיות שם חם. אמרתי לאנשים שאני לא מגיע ואני רק רוצה ללכת".
אבל הקור של המדבר בלילות הוא לא הקושי העיקרי עמו היו צריכים להתמודד רבים מבין הנערים והנערות המקסימים שמקיפים אותנו כעת. רבים מהם מגיעים ממסגרות קשות, משפחות מעוטות יכולת וחברים שלא ממש מבינים את כל עניין הריצה על הדיונות.
"אומרים לי שאני פראייר", מספר דין ממקה, ש"ש נוסף מהקומונה של תל אביב שהגיע אליה דווקא מטבריה. "החברים לא כזה תמכו אבל נתנו כזה טפיחה על השכם, סבבה בהצלחה. זה לא הכי בסדר, אבל אני אמרתי שאף אחד לא עוצר אותי".
איפה היית היום בלי "אחריי"?
"במקום מאוד רדוד נראה לי. כי 'אחריי' הם בעצם אלה שבנו את התדמית שלי. 'אחריי' הם אלה שבונים את המנהיגות, את התדמית של הבנאדם מהתחלה עד הסוף. זה מכין אותך לגיבושים ולצה"ל בצורה הכי מדהימה שיש וזה מכשיר אותך למנהיגות ולהיות הבנאדם הכי מדהים בעולם".
גיבורי התרבות החדשים
גם שלומי גבריאל, בן 19 מחולון, לא בטוח לאן יכול היה להגיע אילולא "אחריי". "לא היה לי הכי קל בילדות והייתי ילד שעושה המון בלגאנים. אבל 'אחריי' נתנה לי את הדרך שלי והראתה לי באמת איך זה להיות בנאדם ומה זה להתנהג ואיך לשאוף בחיים שזה משהו שממש היה חשוב לי ואני שמח שאני פה ומודה להם על כל רגע".
אנחנו שואלים אותם מי גיבורי התרבות שלהם. האם אייל גולן? אולי מישהו מחברי "האח הגדול"? "יש הרבה. אימא שלי, המדריכים שלי בפנימייה, הקואוצ'ר שלי בפנימייה, המלווה שלי", מספר מיכאל. בכל מקום אתה פוגש גיבור אחר. אם הייתי יכול לגבש אותם ולמצוא להם שם הייתי אומר לך אבל אני לא יכול". דין מוסיף את הזמר אמינם לרשימה, אבל גם מציין את רס"ן רועי קליין, המפקד שנפל על רימון והציל את חייליו במלחמת לבנון השנייה.
הגיעה השעה ויוצאים לדרך. דני רוזנר, מנכ"ל העמותה, אומר כמה מילות עידוד לחבר'ה לפני היציאה: "יש פה כמעט 150 חברה שלקחו אחריות ויצאו לשנה לעשות דברים. אותי זה מרגש בטירוף וסחטיין עליכם. אתם הולכים עכשיו להוביל את המסע של אחריי. זו אחריות מאוד כבדה. לקחתם על עצמכם כבר ביומיים האחרונים אחריות כבדה כשהשתלבתם בקבוצות, כשהדרכתם, כשהובלתם, וזה בדיוק המקום שאליו אתם מכוונים". רוזנר ממשיך ומזכיר לש"שינים שהם מובילים את המסע ועליהם לשמש דוגמא אישית: "הכי חשוב זה 'ממני תראו וכן תעשו'. אתם צריכים להוות דוגמא ומופת ל-3,000 חניכים שילכו אחריכם. זה אומר כל הזמן מורל גבוה וזה אומר כל הזמן להסתכל אחורה מי צריך יד וללכת להביא אותו. 3,000 חניכי 'אחריי' ילכו אחריכם והם צריכים לראות בפרונט של 'אחריי' את האנשים הכי טובים וזה אתם. אתם צריכים לתת להם השראה".
יצאנו. החבר'ה רצים במעלה הגבעות. מי שנשאר מאחור מקבל דחיפות עידוד משאר חברי הקבוצה. לא עוצרים הרבה ורק ממשיכים ללכת בחול ובשמש הקופחת. בעצירות הם מתחילים לשיר. מרימים אחד את השני על האלונקות שלפני רגע סחבו שקי חול ואבנים וצועקים בקולי קולות, שכל המדבר יישמע.
לאחר שלוש שעות הם מגיעים לקו הסיום. הם נעצרים מעט לפני הכניסה לקבר בן גוריון ופותחים בריצה המונית לעבר נקודת הסיום. האדרנלין זורם ומי בכלל זוכר שמדובר בסיום של שלושה ימים אינטנסיביים במיוחד. בסוף השנה הזו יתפצלו חברי הקבוצה ליחידות צה"ל השונות. אחד רוצה לשרת ב-669, השני בשייטת 13. המדריכים שלהם רק יכולים לקוות שהם ינצחו את הסטטיסטיקה ויישארו בצבא. אם לשפוט לפי המסע הזה, הם יעשו זאת בקלות.
לפניות לכתבת: michalresh1@walla.com