1. במשך שנים נתפס אונס בתודעה הציבורית כתקיפה ברוטלית בידי זר האורב בפינה חשוכה, עד שביקשו ארגוני הסיוע להעלות למודעות דפוס אונס אחר זה המבוצע בידי אדם הקרוב לקורבן, לפעמים תוך גילוי עריות.
והנה, נראה שלפנינו ניצב "דפוס חדש" של התעללות מינית הפושה בארץ הקודש. זו לא התנפלות אלימה ומפתיעה על הקורבן, ולא כניסה חשאית של אב סוטה לחדרה של בתו. זוהי חבורת בנים צעירים, שמקיימת יחסי מין עם בת אחת, ביחד או כל אחד לחוד, תוך ניצול חולשותיה. כמין בילוי של אחר הצהריים. במקום לשחק במחשב. במקום ללכת לצופים.
תחת המשבצת הזו אפשר למצוא - על אף השוני הגדול בעובדות הסיפורים ובגוונם הפלילי - את פרשת התיכוניסטים מצפון תל אביב ששכבו סדרתית עם נערה מאוהבת לפני שלוש שנים; את פרשת הסקס הציבורי בין נערים לאישה שיכורה בחוף בוגרשוב לפני שנה וחצי, ואת הפרשה שנחשפה השבוע, בה 14 נערים הפכו ילדה בעלת מוגבלות בת 12 לבובת מין אנושית. קווים דומים אפשר למצוא גם בעלילת הסרט העכשווי והמדובר "6 פעמים".
הדפוס הזה, בצורתו הנוכחית, לובש יותר ויותר מאפיינים ייחודיים משותפים. משהו במספר הגבוה של הנערים המעורבים (תמיד מול נערה אחת), בגילם ההולך ויורד ובעיקר: בפומביות, בצילום ובהפצה של המעשים, שמאפשרים העזרים הטכנולוגיים החדשים.
בוחנים את מנעד "גיל ההתבגרות"
2. זהו דפוס קשה מאוד, אך יש להודות שגם מורכב מאוד. פתלתל ולא תמיד ברור. לפעמים למעורבים בו - העבריינים לכאורה והקורבן גם יחד - כלל לא היה מושג מה לא היה בסדר במעשיהם, ונדמה שגם עכשיו, אחרי שהתפוצצה הפרשה, אין להם. בראיון אתמול בערוץ 10, אחד החשודים חזר על כך שהילדה "הסכימה", ודקלם שהיא "אמרה שהיא בת 16". כשנשאל אם הוא בכל זאת מבין מה לא נכון במעשים, ענה: "כן, כי זה אונס ומסוכן". כשנשאל מה מסוכן, ענה: "מסוכן לעתיד שלנו". נכון יקירי, זה מה שמסוכן.
הצילום בסמארטפונים של מעשים עברייניים לכאורה, שבדיעבד הביאו להסגרת הצלמים עצמם, היא עדות נוספת להלך הרוח הזה. תחושות השפלה קטנות או גדולות, חרמות טראומתיים, ניסיונות התחבבות על המקובלים, שימוש בגופנו המתפתח - ובוודאי התנהגות מינית, כוחנית ובוטה של נערים ליד נערות בסביבתן (זוכרים את סצנת מישוש החזה ליד המדורה בסרט "מדורת השבט"?) - כל אלה נמצאים, בדרגת חומרה כזו או אחרת, איפשהו על מנעד "גיל ההתבגרות". כל אלה היו בעבר מנת חלקנו, כולנו והנם מנת חלקם של מאות אלפי נערים ונערות היום.
הפרשה האחרונה, אי אפשר להכחיש, נמצאת במנעד הזה. אמנם בקצה קצהו אבל נמצאת. מוטציה מעוותת של כל העסק. ובמילים אחרות: אולי פחות חשיבה פלילית הייתה כאן - ויותר משחק פסול ביותר, שעשוע חולני, של מתבגרים חרמנים.
3. כיוון שבסופו של דבר מדובר בסוגיה מוסרית, ופחות משפטית - כזו הקשורה באופן עמוק למבני הכוח הקיימים ממילא בחברה - מיד מופנות העיניים אל מערכת החינוך. אבל הסיפור לא ייפתר עם כמה שיעורי חברה בנושא "גבולות הערצה", "אני ובטחוני העצמי" ושאר חלטורות סטריליות. אם רוצים באמת לעשות סדר - צריך להדביק את הקצב של הילדים, להיכנס באומץ לקרביים של כל הסיפור, לדקור את המקור להתנהגויות האלה.
תנהיגו שיעורי מגדר מגיל צעיר. תדברו איתם בשיעורי חינוך מיני על פורנו. תגידו, ממש תגידו, שגם נערות ונשים הם בני אדם עם צרכים מיניים אבל דברים מסוימים לא באמת גורמים להן הנאה. השאלה, בסופו של דבר, היא זו: שי פירון, האם אתה מסוגל לזה?
4. לא ראיתי את הפרק הראשון העונה של "היפה והחנון". גם לא אטריח את עצמי לראות אותו בשביל הטור הזה. אבל, כמו שאומרים, ראיתי את הפרסומות. תקראו לי רדיקלית חסרת אחריות - אבל זו רק אני שמזהה קשר חברתי בין הפיכת נשים "מוגבלות" לצעצוע סוחט רייטינג - לבין הפיכת ילדה בעלת מוגבלות לצעצוע בחצר בית הספר?
MadWoman - לכל הטורים של הילה קובו