אילו זה לא היה עצוב - זה היה יכול להיות מצחיק. כמה מהסצינות שתועדו במצלמה נסתרת במסגרת התחקיר החשוב ששודר השבוע ב"עובדה" על שחיתותם לכאורה של שלושה רופאים בכירים בבית החולים איכילוב, נראו כאילו יצאו מהסדרה "האוס". רופא זחוח, מוערך מאוד ואולי אפילו גאון (בעיניי עצמו וסביבתו), יושב מול בת השיח שלו בתנוחה שאינה מכובדת בעליל, לועס מסטיק בגסות ומנבל את פיו. "נשמע לי שהיא מזיינת את השכל יותר מדי", אמר על החולה הפיקטיבית שמתלבטת, למיטב ידיעתו, בין טיפול בגרמניה לטיפול בישראל. בהזדמנות אחרת הוא מזמן לחדר עמית למקצוע, עוד פרוטוטיפ של הדיאגנוסטיקן הטלוויזיוני - שמתלוצץ על כך שהחולה, הנמצאת ברוסיה, לא תזדקק לכרטיס טיסה בחזרה. בראשי עלתה מאליה השאלה, מדוע הם ממליצים לה להגיע בכלל ולהוציא מכיסה עשרות אלפי אירו אם הם סבורים שסיכוייה לשרוד אפסיים. חוץ מההתמכרות של ד"ר האוס למשככי כאבים, והעובדה שבסדרה הוא מעולם לא סרח כפי שלכאורה סרחו אותם רופאים מכובדים מאיכילוב - היה נדמה לי שאני צופה בבן דמותו הישראלי.
לאחר התחקיר: הליך השעיה למנתחים מאיכילוב
יש לציין שבחדר לא נכחה החולה עצמה, אלא רק התחקירנית שהעמידה פני סוכנת המתווכת בין חולים מחו"ל לרופאי בית החולים - ובכל זאת, התעוררה בי אי נוחות קשה. אפשר להניח שלפחות שמץ מהגישה המתנשאת של אותו פרופסור מכובד היה נשאר באוויר גם אילו הייתה יושבת מולו החולה עצמה. אשר לשני הרופאים הנוספים שתועדו בתחקיר - הם לפחות נראו כשני אנשים עם נימוס בסיסי. ובכל זאת, אני מסיקה שגם הם חשים זלזול עמוק כלפי המטופלים - וזה לא משנה לי אם הם תיירי מרפא או ישראלים - ופשוט מסתירים זאת יותר טוב.
גם יחס טוב עוזר לבריאות
כמובן שמה שבאמת חשוב בתחקיר הוא לא הגישה של הרופאים, אלא הכשל המוסרי (ואולי גם החוקי) בו לכאורה לקו, בדרישתם לקבל לכיסם תשלום שלכאורה אינם זכאים לו. אבל אם ננסה לתור אחר מקורותיו של הכשל הזה, אחד הדברים שלדעתי עומדים בבסיסו הוא התחושה הנפוצה מדי בציבור, לפיה הרופאים, במיוחד אלה ששמם הולך לפניהם, הם כל-יכולים, שניים רק לאלוהים.
אל תבינו אותי לא נכון - אני רוחשת כבוד רב לרופאים באשר הם. רובם אנשים מוכשרים מאוד, שהיו יכולים להרוויח הרבה יותר כסף בשוק הפרטי או אולי אפילו בתחום מקצועי אחר; הם למדו הרבה שנים ועובדים קשה מאוד, וחלק גדול מהם בחר במקצוע מתוך תחושת שליחות כנה ורצון לעזור לאחרים. רבים מהם מאירי פנים ואינם חוטאים באותה יוהרה. ובכל זאת, אני חושבת שלא בריא, אף פעם, להעלות בני אדם לדרגת אלוהים.
מניסיוני - ולצערי, הזדמן לי להסתובב בבתי חולים כמלווה של אדם קרוב - לא תמיד הרופא המהולל ביותר הוא זה שייתן את הטיפול הטוב ביותר. לעתים קרובות מדי, דווקא הוא זה שלאור מעמדו הרם מרשה לעצמו לזלזל בחולה שעומד מולו, ולשכוח שאף אחד לא רוצה להיות במצב בו הוא זקוק לרופא. למזלי, מעולם לא נתקלתי בתופעות כמו אלו שלכאורה נחשפו ב"עובדה". אבל ברופאים במעמד של "טאלנטים", הנהנים משמועות מוגזמות על גדולתם, בהחלט נתקלתי. גם הסברה הנפוצה לפיה רופאים בבתי החולים ה"עשירים" במרכז הארץ בהכרח מקצועיים ומנוסים יותר מאלה שבפריפריה אינה נכונה תמיד. לפעמים המרדף אחר הרופא הכי ידוע רק מזיק לחולה, שלעתים קרובות הצורך שלו הוא קודם כל ברופא מסור, ואם זה לא יותר מדי לבקש - אפילו נחמד.
רופאים יקרים, אני יודעת שאתם עושים עבודת קודש בתנאים קשים. באמת. אבל לצד המאבק הבלתי נגמר על תוספת תקנים, ציוד רפואי ומיטות, אפשר וכדאי לשפר גם את היחס לחולה במערכת הבריאות הישראלית - תחום שלתחושתי הוא טאבו מוחלט. בגלל התנאים הקשים השוררים ממילא בבתי החולים, אנחנו לא מעזים גם לחשוב שאולי מגיעה לנו גם מעט אנושיות. נכון, השחיקה במקצוע הזה קשה, אבל אלה שלעיתים שוכחים את האדם שמאחורי המחלה הם לא בהכרח אותם מתמחים צעירים שבאמת עובדים מסביב לשעון בשכר נמוך - אלא לעיתים קרובות מדי דווקא המומחים הבכירים והכוכבים הזורחים בשמי הרפואה.
ברור שבית חולים אינו בית מלון, ואיני מצפה לרופאים שמחייכים 24 שעות ביממה ומתייחסים לכל מטופל כאילו הוא היחידי בעולם. ובכל זאת, אני חושבת שגם בתחום היחס אפשר לצפות ליותר - ואני בטוחה שיש בכך גם תועלת לבריאות החולים. ייתכן שתזכורת מזדמנת לחשיבותן של אנושיות וצניעות בקרב הרופאים תוכל, בעקיפין, אפילו למנוע מקרים כמו אלה שתועדו לכאורה בתחקיר. אני יודעת שרופאים רבים התרעמו לנוכח הממצאים של "עובדה", ומרגישים שהרופאים המתועדים בו מביישים את עבודתם. כולי תקווה שהתחקיר המטלטל הזה יעורר תהליך של הערכה מחדש, הן באמות המידה המוסריות והן בתפיסת המקצוע.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il