פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החוק שיבזה את ישראל בעולם

      השרים אישרו את חוק העמותות, שיעמיד את חופש הביטוי בישראל בשורה אחת עם רוסיה או ונצואלה. עמיר פוקס מהמכון לדמוקרטיה קורא לעצור את הרכבת הזו לפני שתגרום נזק עצום

      חברי ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום (ראשון) את הצעת החוק המכונה "חוק העמותות" של ח"כ איילת שקד (הבית היהודי) וח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו). שמונה מתוך 12 השרים החברים בוועדה לא היססו להצביע בעד החוק, על אף התנגדותו הנחרצת של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין - שקבע כי הוא אינו חוקתי. בחוות דעת מטעמו, הבהיר היועץ כי לא יוכל להגן על החוק בפני בג"ץ, ואף הגדיל לעשות כשכתב שחוק כזה מציב את ישראל באותה שורה עם "מדינות שספק אם רצוי כי תדור עמן בכפיפה אחת".

      אין ספק שמדובר בהצעה אנטי-דמוקרטית מהמעלה הראשונה. היא מבקשת לפגוע קשות בחופש הביטוי וההתאגדות על ידי פגיעה במימונן של עמותות שמשקפות דעות שאינן בקונצנזוס, בעיקר ארגוני זכויות אדם, או שיש בקרב חברי ההנהלה שלהן דמויות שמשקפות דעות כאלה. ההצעה הזו נועדה לכאורה למנוע את ביזוי שמה של ישראל בעולם, אך בפועל, אם תקרום עור וגידים, היא תשיג את המטרה ההפוכה בדיוק - תבזה את ישראל ותספק דלק למי שמבקשים לעשות לה דה-לגיטימציה ולהציגה כמדינה חשוכה, כדוגמת רוסיה או ונצואלה, בהן קיימים חוקים המצרים את צעדיהם של ארגוני זכויות אדם.

      על פי ההצעה, הכנסותיה של עמותה המגיעות מ"ישות מדינית זרה" (תרומות ממדינות וארגונים כגון האיחוד האירופי) ימוסו ב-45%, אם יש במעשיה או במטרותיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה: קריאה להעמדה לדין של חיילי צה"ל בערכאות בינלאומיות; קריאה לחרם על ישראל או אזרחיה; שלילת קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין של מדינה נגד ישראל או בטרור נגדה.

      מלכודת לעמותות מצד אחד של המתרס

      יש לשאול מיד: האם תרומה לארגון שתומך בטרור, שלא הגיעה מישות מדינית זרה, היא תרומה לגיטימית? והאם תרומה כזאת יש "למסות", או שמא לאסור כליל? התשובה לכך פשוטה: מציעי החוק יודעים שהם מערבבים, בכוונת מכוון, מטרות שאינן חוקיות, כמו תמיכה במאבק מזוין והסתה לגזענות - שממילא כפופות לחוקים פליליים ולסגירת העמותה כליל - עם מטרות שהן חוקיות ומותרות. המטרה היא ליצור אשליה כאילו מדובר ברשימה של מעשים אסורים המצדיקים התעמרות בעמותות. ולא כך - המעשים המנויים בעילות הראשונות, גם אם הם מקוממים, על פניהם, אינם מהווים מעשה אסור. פגיעה בחופש הביטוי וההתאגדות של עמותה שמעשיה ומטרותיה אינן אסורות היא פגיעה חמורה ובלתי מידתית.

      ההסבר המרכזי שמספקים יוזמי החוק כדי להצדיק את הפגיעה הקשה בחופש הביטוי הוא "הגנה מפני התערבות של מדינות זרות בסוגיות פנים במדינת ישראל". הטיעון הזה אינו מתקרב לשכנע. מדוע למדינות ידידותיות אסור לתרום לעמותות שעוסקות בהטלת חרם, אבל לגופים פרטיים, לעתים עלומים וקיצוניים - מותר? התשובה ברורה למדי: המטרה היא "לתפוס" אך ורק עמותות מצד פוליטי אחד של המתרס - שהרי בעוד שעמותות הימין למיניהן ממומנות בעיקר על ידי גופים פרטיים (ממיליארדרים יהודים ועד הכנסייה האוונגליסטית), הרי שעמותות העוסקות בזכויות אדם שואבות את עיקר מימונן ממדינות בעולם המערבי ממוסדות בינלאומיים כגון האיחוד האירופי.

      קחו למשל את הסעיף "קריאה להעמדה לדין של חייל צה"ל בערכאות בינלאומיות". הבעיה העיקרית היא שניתן לפרש סעיף זה (שכן מדובר גם "במשתמע") כך שיחול גם על עצם חשיפת פשעי מלחמה של חיילי צה"ל וקריאה לחקור אותם. ההצעה לא עוסקת בעלילות דם או בבידוי ראיות נגד חיילי צה"ל, אלא בכל מקרה של העמדה לדין, גם אם הוא מוצדק לחלוטין, עם חשיפתם של פשעי מלחמה אמיתיים. מי שמאמין, כפי שאני מאמין, שצה"ל הוא אכן צבא מוסרי שפועל בהתאם למשפט הבינלאומי ודיני המלחמה, ראוי לו שיתמוך בכך שיינתן חופש מוחלט לארגונים שונים לחשוף את אותם מקרים נדירים בהם חיילי צה"ל סוטים מדינים אלה.

      אבל הנקודה ההזויה ביותר בהצעת החוק היא הקביעה שדי כי אחד מחברי ההנהלה של העמותה מקיים (במפורש או במשתמע) את אחת העילות, כדי "להפליל" את כל העמותה יחד איתו. המשמעות היא שעמותות חפצות חיים ייאלצו לפקח על מעשיהם וביטוייהם של כל חברי הנהלת העמותה - גם כאנשים פרטיים, ומבלי קשר לפעילותם כחברי ההנהלה או בקשר לתחום בו פועלת העמותה. כך למשל, אם חבר הנהלה של עמותה העוסקת באנשים עם מוגבלויות יעשה מעשה שיכול להתפרש כהטלת חרם על ישראל - ייפגע אנושות תקציבה של העמותה. מובן שעובדה זו גם תהווה אפקט מצנן עבור כל מי שהוא חבר הנהלה של עמותה המקבלת תרומות ממדינות, שמא יגרום לפגיעה בתקציב העמותה בה הוא מכהן. פגיעה כזו בחופש הביטוי הפוליטי של אדם פרטי היא בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית.

      שרת המשפטים ציפי לבני כבר הודיעה שתגיש ערר על הצעת החוק. יש לקוות כי ועדת השרים תשקול שוב, ותשכיל לדחות את הצעת החוק, כדי למנוע את הפגיעה הקשה בדמוקרטיה ואת ביזוי ישראל, כמדינה הרודפת ארגוני זכויות אדם.

      עו"ד עמיר פוקס הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il