מדוע לא ישתתפו בני הזוג נתניהו בהלווייתו של נלסון מנדלה? הסיבה היא בטח לא העלויות הגבוהות של הטיסה (הרי התקציב להשתתפות בני הזוג נתניהו בלווית תאצ'ר נמצא ללא קושי) וגם לא התקף צניעות. ובכל זאת, ראש הממשלה מחפש כל תירוץ כדי להימנע מעמידה לצד כל שועי עולם וחלוקת כבוד אחרון למי שנלחם וניצח את שלטון האפרטהייד - והוא יודע למה.
כשנתניהו, בנט, מירי רגב ושאר עמיתיהם לימין הספידו את מנדלה בדפי הפייסבוק שלהם, כ"לוחם חופש שבכוח רצון הצליח לשנות את העולם", אפשר היה בטעות לחשוב שמנדלה היה פעיל איכות סביבה חרוץ במיוחד, או מקסימום גיבור סדרת קומיקס שהצליח בעזרת כוחות על-טבעיים לנצח את כוחות הרשע. כל כך הרבה סופרלטיבים וקלישאות, ואף מילה של אמת על המאבק שניהל מנדלה בשלטון האפרטהייד, שלטון של מיעוט לבן על רוב אפריקאי שחור, שלטון של כוח, אפליה, אלימות וכסף.
בניגוד למה שנתניהו היה רוצה שנחשוב, שלטון האפרטהייד לא היה רק שלטון גזעני שהפלה בין אדם לאדם בשל צבע עורו. שלטון האפרטהייד היה יישום של מדיניות של עם אחד המבקש לשלוט בעם אחר, מיעוט לבן השולט באמצעות עליונות צבאית וכלכלית ותוך נישול הזכויות הפוליטיות של הרוב השחור במדינה. הלבנים בתקופת האפרטהייד רצו לשלוט בעם אחר, לקבוע עבורו את אורך חייו, לנהל דמוקרטיה ללבנים בלבד וליהנות מכל טוב הארץ, בלי לשתף בצורה שווה את הרוב השחור, ילידי המקום. בקביל, רצתה ממשלת האפרטהייד להמשיך ולקיים קשרים מדיניים ומסחריים עם אומות העולם ולהיחשב כמדינה לגיטימית.
את ההתקוממות השחורה ניסו הלבנים לדכא בכוח, תוך ענישה וכליאת אסירים פוליטיים - אך תמונות ההרוגים והפצועים הכריעו את הכף, ואחרי שנים ארוכות, הבין העולם כי דרום אפריקה איננה יכולה להשתייך למשפחת העמים כל עוד שלטון האפרטהייד נמשך.
גם האפרטהייד היה "רסיס בישבן"
גם אם אין סימטריה מוחלטת לאפרטהייד, ההשוואה למצב הסורר בשטחים מתבקשת. השאיפה של הימין המתנחלי להמשיך לשלוט בשטחים בלי להעניק לפלסטינים זכויות פוליטיות שוות, לרבות זכות הצבעה, זהה לרצון המיעוט הלבן לשלוט בדרום אפריקה ולנהל מערכת פוליטית המנטרלת את הרוב השחור. האמונה כי הכול "יהיה בסדר", ובסך הכול מדובר ב"רסיס בישבן", זהה גם היא בשני המקרים. אבל המסקנות הכואבות איתן נאלץ להתמודד שלטון האפרטהייד ממאנות להגיע, למרות שהן כה ברורות: לא ניתן להמשיך לשהות בשטחים בלי לתת לפלסטינים אזרחות מלאה או לחילופין מדינה משלהם; כל פתרון אחר יכיל בתוכו אפליה וכיבוש ועתידו להיעלם מהעולם - אם לא בטוב, אז ברע.
ההבדל המהותי ביחס העולם לשני המקרים היה ונשאר האמונה כי בניגוד לאפרטהייד, הרצון הישראלי להישאר בשטחים זמני ונובע ממניעים ביטחוניים, ואינו פתרון הקבע. ייתכן שזה נכון, אבל בניית עשרות אלפי יחידות דיור בהתנחלויות מערערת ומטשטשת גם את השוני הזה. בצעדים אלה, הולכות ממשלות ישראל בעשורים האחרונים והופכות את השליטה בשטחים לבלתי הפיכה.
כותב הנאומים של נתניהו יוצא לחופש, וראש הממשלה ינסה להיעלם השבוע לכמה שעות ולתת לעולם לזכור ולהזכיר בלעדיו. מותו של נלסון מנדלה מביך את ממשלת ישראל ואת העומד בראשה, ומציב את ישראל בעמדה כמעט בלתי אפשרית. מעבר למשקעי העבר - הכוללים את שיתוף הפעולה בין ממשלת ישראל לשלטון האפרטהייד, את הצטרפותה המאוחרת של ישראל לסנקציות נגדו ואת חוסר החיבה האישית של מנדלה לישראל - מותו של המנהיג הדגול הזה מביך את ההנהגה הישראלית בשל הערכים אותם הוא ייצג ועבורם נאבק כל חייו.
כמו מהטמה גנדי ואברהם לינקולן, נלסון מנדלה הפך עוד בחייו לאייקון של מאבק החלשים והמדוכאים לחופש, לשיווין ולדמוקרטיה. אי אפשר לדבר בשבחם מבלי להשליך על המציאות בשטחים, לה אחראית בראש ובראשונה ממשלת ישראל.
יריב אופנהיימר הוא מזכ"ל תנועת "שלום עכשיו"
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il