פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רוסיה או האיחוד: לאוקראינה אין תמריץ להכריע

      אלפים הפגינו בקייב במחאה על הכוונה לנטוש הסכם עם האיחוד האירופי. על הממשלה מופעל לחץ מכל הכיוונים לבחור בין האיחוד לרוסיה, אך הצעות שני הצדדים לא מספיק אטרקטיביות

      הפגנות המוניות נערכות בקייב, בירת אוקראינה, מאז הודעת הרשויות במדינה כי בכנס "השותפות המזרחית" בתחילת דצמבר בווילנה לא ייחתם הסכם התאגדות עם האיחוד האירופי. אלפים רבים מסרבים כבר שבועיים לעזוב את מיידאן, כיכר העצמאות במרכז העיר. כמו בימי "המהפכה הכתומה" של חורף 2004-2005, האזרחים כבר התארגנו עם אוהלים ועם סידורי לינה, שתייה חמה ומדורות. למזלם, בינתיים פחות קר בחוץ מאשר לפני כמעט עשור.

      הסיבה הרשמית למחאה - העם רוצה לפנות מערבה ולהתקדם בכיוון ההצטרפות לאיחוד האירופי, כפי שעשו זאת הרפובליקות הבלטיות שגם היו פעם חלק מברית המועצות, אך ההנהגה הפרו-רוסית מונעת זאת. לפי טענה נוספת, שזוכה לפחות פופולריות, מדובר בהתפרצות התסכול של מתנגדי ויקטור ינוקוביץ' הפרו-רוסי על זכייתו בבחירות לנשיאות בשנת 2010.

      עוד על המחאה באוקראינה:
      רבבות ברחובות: "המשטר מעלים אנשים"
      קייב: בפרלמנט דחו את האי-אמון, המונים מחו בחוץ
      האימפריה הרוסית החדשה עוברת דרך קייב

      מהומות באוקראינה עם קריאות להתפטרות הממשלה. דצמבר 2013 (רויטרס)
      התפרצות התסכול של מתנגדי ינוקוביץ' או תמיכה באיחוד האירופי? ההפגנות בקייב (צילום: רויטרס)

      נדמה היה שהמחאה יכלה לדעוך לאטה לאחר ההכרזה של ראש ממשלת אוקראינה, ניקולאי אזארוב, שהשאיר את הדלת פתוחה ואמר שההשתלבות באיחוד האירופי בכל זאת תתקדם בעתיד - אלמלא ההחלטה לפזר את המפגינים בכוח לפנות בוקר ב-30 בנובמבר. עשרות מפגינים ועיתונאים נפצעו, ולמחרת כ-200 אלף מפגינים זועמים כבר צעדו ברחובות קייב בדרישה להדיח את ינוקוביץ' וממשלתו.

      עורך המגזין "אקונומיסט" פרסם היום הודעה בחשבון הטוויטר שלו, לפיה ממשלת אוקראינה חתמה על הסכם עם רוסיה. לפי הדיווח הראשוני, ההסכם שנחתם בעיר סוצ'י כולל הטבות בסכום של יותר מחמישה מיליארד דולר והצטרפות ל"ברית המכס" של רוסיה. עם זאת, דוברו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין טען כי השתיים לא הצליחו להגיע להסכמות. לדבריו, המנהיגים דנו ב"שיתוף פעולה בתחום האנרגיה", אך "לא הושגו כל הסכמות סופיות".

      לאן מועדות פניה של אוקראינה?

      במשך עשרות שנים הייתה אוקראינה חצויה בין המערב הלאומני, הפרו-אירופי, לבין המזרח התעשייתי, הפרו-רוסי. לפי סקר שנערך על ידי המכון הבינלאומי לסוציולוגיה בקייב, 39% מהאוקראינים תומכים בהשתלבות באיחוד האירופי, ו-37% תומכים בכניסה ל"ברית המכס" הרוסית, שכרגע חברות בו רוסיה, בלרוס וקזחסטאן.

      ממשלת אוקראינה קיבלה את ההחלטה המתבקשת במקרים של לחצים מכל הצדדים: לנסות לשמור על הסטטוס קוו ולהמשיך לשבת על הגדר. אך ההחלטה לא מצאה חן בעיני בריסל, בעיני מוסקבה, וגם לא בעיני אזרחי אוקראינה, שראו בשנים האחרונות את ההבטחה של המהפכה הכתומה מתמסמסת לנגד עיניהם ואת "נסיכת המהפכה", יוליה טימושנקו, נזרקת לכלא.

      באיחוד האירופי מיהרו להאשים את רוסיה, שהפעילה על שכנתה לחצים כבדים שלא לחתום על הסכם עם האיחוד. בשנים האחרונות החל הנשיא הרוסי לקדם פרויקט חדש שנקרא "האיחוד האירו-אסייתי", ברית כלכלית שמעלה את רוחות הרפאים של ברית המועצות.

      הרפובליקות הסובייטיות לשעבר אינן ממהרות בחזרה לחיקו של הדוב הרוסי, למרות התעקשותה של רוסיה שמדובר בברית כלכלית בעיקרה, שכל המשתתפים ירוויחו ממנה - בליווי איומים בסנקציות כלכליות, אם יבחרו במסלול שונה. לפי התכנית הרוסית המקורית, השלמת הברית תוכננה עד שנת 2015, אך בלי אוקראינה, על 45 מיליון אזרחיה, הפרויקט של פוטין לא יעבוד.

      נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. מוסקבה, נובמבר 2013 (רויטרס)
      אוקראינה נכנעה ללחץ הרוסי. הנשיא פוטין (צילום: רויטרס)

      ללא אוקראינה יקרוס גם פרויקט "השותפות המזרחית" של האיחוד האירופי, המהווה חלופה לצירוף מדינות אירופה המזרחית לאיחוד בתור חברות. הסכמי ההתאגדות עם מדינות מזרח אירופה נועדו לסייע להן להעביר רפורמות כלכליות ופוליטיות שיקדמו אותן לקראת החברות המיוחלת באיחוד.

      לאחר שנשיא אוקראינה ינוקוביץ' נכנע ללחץ הרוסי וטרף לבריסל את הקלפים, הקהילה הבינלאומית עמדה בתור כדי להביע את זעמה, החל מנציגי האיחוד האירופי שהתכנסו לוועידת "השותפות המזרחית", ועד שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, שביטל את ביקורו בקייב. הוא טס במקום זה לקישינב, בעקבות הסכמתה של מולדובה לאשר את טיוטת הסכם ההתאגדות עם האיחוד. סגניתו, ויקטוריה נולנד, שהחליפה אותו בכנס בקייב, אמרה ביום שישי: "הגיע הזמן שרשויות אוקראינה יקשיבו לקול העם".

      ינוקוביץ' חתם את גורלו הפוליטי

      הבעיה אינה נעוצה בסירובו לכאורה של נשיא אוקראינה להתנתק מהעבר הסובייטי, אלא בכך שהצעות שני הצדדים לאוקראינה אינן אטרקטיביות מספיק בשביל להכריע. האיחוד האירופי מוכן להציע לאוקראינה "שותפות" - אך חלק מהמדינות בו יתנגדו בתוקף לחברות מלאה. האיחוד לא מוכן לפצות את אוקראינה בסכומי עתק במקרה שרוסיה שוב תסגור לאוקראינה את ברז הגז או תקפיץ מחירים. יחד עם זאת, המשברים הכלכליים והפוליטיים שניערו את האיחוד האירופי בשנים האחרונות פגעו באטרקטיביות של המודל - ורוסיה מיהרה להגביר את הלחצים.

      גם רוסיה לא בדיוק מציעה לאוקראינה ברית בין שווים - ואפילו ינוקוביץ' לא שש לקבל תכתיבים ממוסקבה, אחרי שני עשורים של עצמאות. ייתכן שבחוסר ההחלטיות שלו בימי המחאה הראשונים חתם ינוקוביץ' את גורלו הפוליטי: לפני ניסיון הפיזור האלים של המפגינים, הוא נתן למחאה די זמן להתארגן ולנסח אג'נדה.

      המדינות שכבר עברו את התהליך מפצירות באוקראינים לשנס מותניים ולעבור את שבע השנים הקשות של הזעם הרוסי. שגריר ליטא בארצות הברית, זיגימנטס פביליוניס, אמר שהשותפות עם האיחוד האירופי תעזור לאוקראינה לקדם את הכלכלה שלה. להתקדמות של ארצו מאז הכניסה לאיחוד ב-2004 הוא קורא "נס".

      הפגנות המוניות בקייב, אוקראינה, נובמבר 2013 (רויטרס)
      "ככל שאתה עושה יותר - אתה מקבל יותר". מפגינים בבירה קייב עם דגל האיחוד האירופי (צילום: רויטרס)

      "תהיה להם העצה של המומחים הכי טובים בבריסל, וכסף ליישום הרפורמות", אמר פביליוניס. "יש להם שתי אפשרויות: אירופה עם השוק החופשי, הדמוקרטיה והכבוד לזכויות אדם, או לאומנות, הפרת זכויות אדם ושליטה רוסית. אנחנו כבר ראינו טנקים רוסים ברחובות וחרם כלכלי. עם שותפים שמגיבים ככה על ההחלטה החופשית שלך, אין עתיד. ואילו האיחוד האירופי הוכיח שככל שאתה עושה יותר - אתה מקבל יותר".

      לאן נעלמו החיזורים?

      בספטמבר 2001, בנאומו בבונדסטאג, הכריז פוטין כי מעמדה של אירופה בזירה הפוליטית העולמית יהיה חזק ועצמאי יותר אם תאחד כוחותיה עם רוסיה. הוא הזכיר את "אחדות התרבות האירופית" והדגיש כי רוסיה היא "מדינה אירופית ידידותית". תריסר שנים חלפו, ואין עוד זכר לחיזורים. שליחתן של בנות הלהקה "פוסי ריוט" לכלא, משפטו של הבלוגר אלכסיי נבאלני, רדיפת ההומואים ומעצרם של פעילי "גרינפיס" שערכו פעולת מחאה באסדת הקידוח הרוסית עוררו דיונים להוטים, שהביאו את אירופה לתהות כמה זמן תוכל לעצום עיניים אל מול הפרות זכויות האדם ברוסיה. מוסקבה מצדה אותתה כי מדיניות חיפוש השותפות הוחלפה במדיניות חיזוק הריבונות - ואפס סובלנות כלפי מטיפי מוסר מבחוץ.

      המציאות היא שרוסיה והאיחוד האירופי מוכרחים לשתף פעולה - אירופה היא השוק הגדול ביותר עבור מוצרי האנרגיה הרוסיים, אך החשדנות ממשיכה להעיב על היחסים שלהגדרת תאודור קריסטוב, חוקר תאוריות האינטגרציה האירופית מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, כיום "מתפקדים במקרה הטוב, ועוינים בגלוי במקרה הרע". העובדה שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הייתה עסוקה לאחרונה בבחירות בארצה לא עזרה לחמם את הדיאלוג.

      ארצות הברית, נכון לעכשיו, משחקת תפקיד של צופה מהצד. "להגיד שאתה 'מאוכזב' זה לא מדיניות", אמר מת'יו רוז'נסקי, מנהל המכון לחקר רוסיה במרכז על שם וודרו ווילסון בוושינגטון. הוא הוסיף: "לארצות הברית יש הרבה אינטרסים שקשורים לאוקראינה - בסוגיות ההברחות, הביטחון, היציבות הכלכלית של אירופה, היחסים עם רוסיה - אך בוושינגטון אין לובי חזק שיהפוך את אוקראינה לאינטרס פוליטי של מקבלי ההחלטות".