פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לפיד ינקום בבנט אחרי סאגת הזוגות הגאים?

      בבית היהודי חוששים מאנשי לפיד? איך נתניהו לא מבין שהוא חורג? למה יש 120 שדולות בכנסת והאם בקרוב נקבע במה הח"כים ידונו? לכל שאלה תשובה, בטור השבועי של כתבנו הפוליטי

      לפיד ינקום בבנט אחרי סאגת הזוגות הגאים?
      צילום: באדיבות ערוץ הכנסת, עריכה: יאיר דניאל

      (העימות בין ח"כ קול לח"כ שקד)

      כשחברת הכנסת עדי קול מיש עתיד העלתה ביום ראשון את הצעת החוק שלה, המבקשת להשוות את נקודות הזיכוי המס של הורים מאותו המין לאלה של זוגות הטרוסקסואלים, היא ודאי לא תיארה לעצמה שדווקא ההצעה הזו תפורר את שאריות התיאום הסיעתי בין "יש עתיד" ל-"הבית היהודי".

      ביום ראשון אושרה ההצעה בוועדת השרים לענייני חקיקה. מדובר בגוף המורכב מנציגי כל הסיעות בקואליציה, ותפקידו לקבוע את עמדת הממשלה לגבי כל הצעת חוק פרטית, כאשר העמדה מחייבת את כולם במשמעת קואליציונית, בין אם ההצעה מוצאת חן בעיניהם ובין אם לא.

      בבית היהודי מיהרו להודיע כי יטילו וטו על ההצעה כיוון ש"היא לא תואמה" איתם, למרות העובדה שברור שהעניין פה הוא עקרוני: במפלגתו של בנט מודים כי הם לא מוכנים להיות חתומים על העברת חוק שמכיר דה פקטו בנישואי גאים. כעבור יממה של ביקורת וסערה ציבורית עשו בבית היהודי הערכה מחודשת. יו"ר הסיעה, איילת שקד, הודיעה כי חבריה יתמכו בחוק, בהתאם לפשרה שהושגה לפיה "החוק ישונה וינוסח מחדש", כך לפי הודעה רשמית של הסיעה.

      ביש עתיד טענו בתוקף כי הם לא שמעו על הפשרה הזו, והודיעו כי מבחינתם ההצעה עולה כרגיל להצבעה. בבית היהודי נלחצו, ואתמול, רבע שעה לפני ההצבעה על החוק, הוחלט שלא לדון בו. מכאן החלה סאגה חסרת תקדים ביחסי שתי הסיעות, כאשר יש עתיד פירסמה הודעה רשמית בה נכתב: "בימים האחרונים שינה הבית היהודי את עמדתו בנוגע לחוק תוך שהוא מפיץ הודעות שקריות על הסכמות שלא היו ומשנה את עמדתו תכופות על פי הפרסומים באמצעי התקשורת". גם במליאת הכנסת נצפו קול ושקד מנהלות דיון קולני במהלכו הטיחה הראשונה באחרונה שהיא שקרנית. הדו-שיח הגיע לטונים כה צורמים עד שיו"ר הכנסת נאלץ להפסיק את הישיבה כדי לבקש מהן "לצאת להתווכח בחוץ".

      לכל הטורים של "סיעת יחיד"

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      תיאום הולך ומתפורר. בנט ולפיד (צילום: יואב דודקביץ', נועם מושקוביץ)

      אלא שחילופי המסרים הלא מלבבים בעליל הם רק השכבה החיצונית של הארס שזרם בין המפלגות האחיות. שלא לייחוס, אמרו בכירים במפלגתו של לפיד דברים חמורים בהרבה. אם היה לכם שקל על כל פעם שמישהו מחברי הכנסת של יש עתיד כינה את אנשי הבית היהודי "שקרנים" בשיחת מסדרון ביממה האחרונה, הייתם כל כך עשירים שהייתם יכולים לקנות בקבוק ערק וקופסת סיגריות.

      ביש עתיד חושבים עכשיו על תג מחיר. בזמן שבנט שוהה בכנס באינדונזיה, ולפיד העדיף לשמור מרחק מהסכסוך המתוקשר, חשבו אתמול חברים בסיעה השנייה בגודלה איך לתקוע את הבית היהודי בחזרה. אחת ההצעות שעלו הייתה סיכול העברות כספים להתנחלויות בוועדת הכספים. אחד מבכירי המפלגה אמר אתמול כי בזמן שמפלגתו של בנט רואה עצמה חופשית להטיל וטו בסוגיות דת ומדינה, תוכל יש עתיד לראות עצמה חופשית לפעול בזירה המדינית "מבלי ללכת על ביצים".

      למה נתניהו לא מבין שהוא חורג?

      כמה הערות בקשר לנתונים אודות הוצאות התפעול והאחזקה של שלושת בתיהם של בני הזוג נתניהו. ראשית, הגיע הזמן לקבוע בחוק מסגרת הוצאות ברורה, כמו גם סעיפים ספציפיים עליהם מותר או אסור למדינה להשתתף במימון. שנית, הוצאות של נבחרי ציבור חייבות להיות שקופות לציבור. לא ברור מדוע בכל פעם יש צורך לעתור כדי לקבל את הנתונים. שלישית, הגיע הזמן שנתניהו יכיר בעובדה שהוצאותיו חורגות מהנורמה - לא רק מבגין שישן על ספסל דו-מושבי בטיסה לארה"ב, אלא אפילו מקודמו, אהוד אולמרט, שלא בדיוק נודע כנזיר בודהיסטי שחי חיי פרישות.

      במקום לדקלם ציטוטים חלקיים של אריק איינשטיין מלפני 15 שנה, ולהאשים את כל העולם ברדיפה אישית, היה מרענן לראות, לשם שינוי, לקיחת אחריות, אפילו מינימלית מצד נתניהו - בדמות תגובה לקונית שאומרת כי יש צורך לבדוק את הנושא.

      היה קשה מאוד למצוא השבוע חברים מהליכוד שיסכימו לגונן על חשבון ההוצאות של ראש הממשלה. אם בעבר היו מתנדבים רבים לרוץ למיקרופונים ולספר שמדובר ברדיפה אישית, הפעם היה זה כמעט בלתי אפשרי. היחידים שהקפידו להתראיין בנושא היו גלעד ארדן וזאב אלקין. שרים וסגני שרים שהתבקשו לבוא להגיב בתכנית וואלה! חדשות, 'חי בכנסת', ביום שני השבוע סירבו. אחד מהם השיב בפשטות: "למה אני צריך את זה?". אפילו מקורבו של נתניהו, אופיר אקוניס, נשאל על כך בתכנית בערוץ הכנסת והתחמק באלגנטיות כשאמר: "איני מכיר את הנושא".

      למה צריך שדולה להגנת סייבר אזרחית?

      לא פחות מ-120 שדולות פועלות בכנסת ה-19. שמעתם נכון, שדולה על כל ח"כ. כמה מהן חשובות ופעילות, כמו שדולת ארץ ישראל בכנסת מימין, או השדולה לפיתרון שתי המדינות משמאל, אבל רובן המכריע של השדולות נראה כמו סידור עבודה לחברי הכנסת, שיוכלו להוסיף לעצמם תארים בהודעות לתקשורת.

      כך, למשל, פועלות במקביל גם השדולה לחיזוק הקשר עם העם היהודי וגם השדולה לעידוד העלייה מצפון אמריקה, ואילו השדולה ליוקר המחיה פועלת במקביל לשדולה להורדת מחירי המזון. דוגמה נוספת היא השדולה החברתית, שפועלת במקביל לשדולת הצדק החברתי והשדולה החברתית כלכלית. בקיצור, את ההבדלים בין השדולות לא תמצאו גם לא עם זכוכית מגדלת וזה גם לא ממש משנה - וזאת משום שחלק לא מבוטל מהן מתכנסות פעם אחת בלבד לכנס השקה חגיגי אליו מוזמנים בדרך כלל נציגי התקשורת, יו"ר הכנסת ומכובדים אחרים. הח"כים מקבלים את הכותרת והשדולה נעלמת אי-שם בין התוצאות בגוגל. קחו למשל את "השדולה לקידום הזמר העברי", בראשות אלעזר שטרן. עם פטירתו של אריק איינשטיין, מיהר חבר הכנסת מסיעת התנועה לפרסם הודעה המתהדרת בתוארו כיו"ר השדולה, המספר כי בכוונתו ליזום דיון מליאה מיוחד לזכר הזמר הנערץ. אלא שבירור קצר מעלה כי השדולה לא כונסה מעולם עד היום.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      השדולה שמעולם לא התכנסה. איינשטיין (צילום: יח”צ)

      תחת השם המפוצץ "השדולה להגנת סייבר אזרחית", למשל, תוכלו למצוא באתר הכנסת חבר אחד בלבד: אראל מרגלית. מאחורי "השדולה להחזרת עקורי איקרית' ובירעם" עומד על פי אתר הכנסת חבר הכנסת חנא סוויד מחד"ש, ללא חברים נוספים, יעקב אשר מיהדות התורה, הגדיל לעשות והעמיד עצמו בראש "השדולה לשימור אתרי מורשת", שפועלת במקביל לשדולה לשימור אתרים, בה כבר יש ארבעה חברים.

      האזרחים יחליטו במה הכנסת תדון?

      הצעת חוק כזו לא עוברת בכל יום: אתמול אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית את הצעתו של חבר הכנסת חיליק בר (העבודה) לפיה יוכלו אזרחים להחליט במה ידונו חברי הכנסת בוועדות ובמליאה. השיטה די פשוטה: לאתר הכנסת יוכלו אזרחים להעלות עצומות הקוראות לטיפול בנושא מסוים. ועדה מיוחדת שתוקם לצורך העניין תנתב את ההצעות למליאת הכנסת או לוועדות השונות, שידונו בבעיות שהעלה הציבור בבית. אם ההצעה אכן תעבור בקריאה שלישית, היא תסמן מהפכה ביחס בין הציבור לבית המחוקקים, בכל הנוגע ליכולת להשפיע על מה שקורה בכנסת. איך לא חשבו על זה קודם?