הפטמה היהודית שהכניסה את ניו יורק טיימס למגננה

ה"ניו יורק טיימס", שבעיני רבים נחשב לעיתון החשוב בעולם, מעורר מעת לעת סערה בעקבות כתבות וטורי דעה הקשורים לישראל. אולם הסערה שהתעוררה אתמול (רביעי) הייתה יוצאת דופן: היא נגרמה עקב צילום של שד חשוף בעמוד הראשי של העיתון שנלוותה לכתבה על סרטן שד בקרב נשים בישראל. בצילום מבצבצת פטמתה של המצולמת, לידה צלקת שנגרמה עקב הליך רפואי שעברה, ומעליהן קעקוע של מגן דוד.

הכתבה עסקה בהתמודדותן של נשים יהודיות עם הסכנה של מוטציה גנטית שעלולה לגרום לסרטן שד, בפרט בקרב אלה שהמוצא של משפחתן במזרח אירופה ובמרכזה – אלה מועדות יותר למוטציה. בפרסום הובא סיפורן של כמה נשים שניצבו בפני הדילמה אם לעבור סריקה שבעקבותיה ייתכן כי יומלץ להן לעבור כריתת שד מניעתית. להליך הרפואי השלכות רפואיות ואסתטיות.

עוד על פרסומי העיתון וההתנצלויות שבאו בעקבותיהם:
החודש: התנצלות על תמונה בכתבה על רצח החייל עדן אטיאס
בחודש שעבר: התנצלות בפני שרה נתניהו
ומה יש להם להגיד על ראש הממשלה?

תגובותיהם של הקוראים לא איחרו להגיע – כתגובות לגרסה המקוונת של העיתון וכן ברשתות החברתיות. כך למשל כתבה קוראת בשם ג'ינה: "הזדעזעתי מהצילום. למה לפרסם מחשוף? למה מגן דוד מקועקע? האם זה כדי למכור? אף צילום אחר לא יעשה זאת? אם אתם מראים משהו – הראו את המציאות שאחרי ניתוח לכריתת שד, או לפחות את הגוף כולו". היא אף "עקצה" את העיתון החשוב, בטענה כי התנהלותו דומה יותר לזה של הצהובון המקומי "ניו יורק פוסט": "ה'טיימס' נראה כמו ה'פוסט' כשהוא עושה זאת". קורא אנונימי מניו ג'רזי התלונן אף הוא על החלטת העורכים. "זו כתבה חשובה ומטרידה מאוד, אבל האם ראוי שה'טיימס' יציג בעמודו הראשי צילום של חזה של אישה?", תהה.

מנגד, סברו קוראים אחרים כי אין כל בעיה בהצגת הצילום החושפני. גולש מניו יורק שכינה עצמו DCC הגיב בגרסתה המקוונת של הכתבה: "אם תמונות של חזה של נשים שנאבדות בסרטן השד בכתבה על סרטן שד מפריעה לכם, אתם לא רק מפספסים את הנקודה, אתם גם צריכים להפסיק לקרוא את הסיפור".

טום בודקין, סגן עורך העיתון הממונה בין היתר על עיצובו, עובד ב"ניו יורק טיימס" משנת 1980. הוא נשאל על ידי ה"וושינגטון פוסט" אם הצילום היה אפשרי לפני כמה עשורים. "נראה שלא", השיב, "מוסכמות וסטנדרטים משתנים". הוא ציין כי "אין לנו חוקים לגבי מה שאנו מראים ומה שאיננו מראים". לדבריו, הצילום – שאחראית לו רינה קסטלנובו – הייתה בחירה "הולמת לחלוטין". בודקין הסביר כי אמצעי חזותי המתפרסם בכלי התקשורת האמריקני הוותיק מסייע להמחיש את הסיפור הנלווה לו. הוא הוסיף כי הוא מודע לתלונות של חלק מהקוראים והגולשים, ועם זאת טען כי "אם היינו עורכים את העיתון כך שלא יהיו תלונות בכלל, המוצר היה תפל לחלוטין".