פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יש לוביסטים ויש פופוליסטים

      לאחרונה גוברת הביקורת סביב תופעת הלוביסטים הפועלים בכנסת. עו"ד בנג'י לבנטל וענבל אהרון סבורים שהתקשורת נוקטת קו תוקפני נגדם ומתעלמת דווקא מתופעת ה"שתדלנות השחורה"

      לאחרונה מצויים הלוביסטים המורשים, הפועלים בכנסת בשקיפות ובהיתר מול נבחרי הציבור בשמם של גופים רבים ומגוונים (לא, לא רק טייקונים), תחת מתקפה פרועה ובלתי אחראית מצד גורמים שונים בכנסת ובתקשורת, הנוקטים קו פופוליסטי. במתקפות נגד הלוביסטים המורשים והגלויים מקפידים משום מה התוקפים למיניהם להתעלם כליל מכל אותם גורמים משפיעים שאינם מצהירים על פעילותם ופועלים בכנסת ללא היתר, במסווה, במחשכים והרחק מעיני הציבור (פעילות הקרויה "שתדלנות שחורה").

      קשה להבין את ההתעלמות המדאיגה והמכוונת הזו מן ההבדל התהומי בין השתדלנות השחורה לבין השתדלנות השקופה והלגיטימית. כך למשל, היחס המתחסד והפרשנות השגויה כלפי פעילות הלוביסטים המורשים, הופכים תחת שרביטם של כותבים שונים להטעיה קבועה ומגמתית. במאמר דעה של שבי גטניו שפורסם החודש במדור זה נראה כי הדברים הגיעו לשיא שלילי ופסול, שאף גובל בהוצאת דיבה.

      הצבעה בוועדת הכנסת על החוק לפיזור הכנסת (עומר מירון)
      האם אנחנו רוצים שיעשו ככל העולה על רוחם? ועדת הכנסת (צילום ארכיון: עומר מירון)

      בכותרת הטור המדובר קובע גטניו בהתרסה: "יש בכלל הבדל בין לוביזם לשוחד?". יתרה מזו, בגוף המאמר מנסה גטניו לקשור בין לוביזם לשוחד, בטענה שגויה ופופוליסטית ולפיה 90%-80% מהמניעים לשכירת לוביסטים נוגעים לקשריהם, תוך קישור מופרך לטעמנו לדברי השופט דוד רוזן בהליך משפטי בתיק הולילנד, שלהם העניק גטניו פרשנות מאולצת ומגמתית, במה שנראה כניסיון תמוה ושגוי לקשר בין לוביזם חוקי לבין שוחד.

      ההבדל בין "מאכער" ולוביסט מורשה

      לטעמנו התבטאות זו היא חסרת אחריות, בעלת אופי מסית, המנסה, לשווא, לקחת את אווירת ה"אנטי" הקיימת נגד לוביסטים שעושים מלאכתם בגלוי ובשקיפות, למחוזות רחוקים, אפלים ובלתי ראויים בעליל, ייתכן שמדובר באג'נדה או סיבות אחרות, אך ברור שיש להציב גבול להתנגחות הציבורית הזו, שכבר מזמן חרגה מגבולות ההגינות, ולומר עד כאן, לא עוד.

      מי שבאמת מכיר את עבודת הלוביסטים בכנסת, לא באמת יכול לייחס רצינות לטענה שלוביזם לגיטימי ושקוף מהווה סוג של שוחד (לא בכדי גטניו אינו מצביע על מקרה אחד כזה בישראל). בניגוד למה שגטניו מבקש שנחשוב, לוביסט איננו מאכער, ומאכער איננו לוביסט. הכינוי "מאכער" מיוחס לאדם הפועל במחשכים למען קידום עניין, בניגוד גמור ללוביסטים מורשים הפועלים בשקיפות ובהיתר בכנסת.

      הטור המדובר התעלם משום מה מכך שהלוביסטים בכנסת עונדים סרט כתום לצורך זיהויים למרחוק, שהם פועלים בהיתר מהכנסת עצמה לפעול במשכן, ששמותיהם ורשימות לקוחותיהם מופיעים בגלוי ובפירוט באתר הכנסת, שהם מצהירים לפרוטוקול על הימצאותם בוועדות ועוד. אין יותר שקוף מזה. אז איפה כאן בדיוק השוחד? היכן בכלל האפשרות לשוחד? כיצד בכלל ניתן להעלות על הדעת שניסיון לגיטימי ושקוף לשכנע בשיג ושיח נבחר ציבור בטענה כזו או אחרת, או להביא בפניו נתונים חיוניים לקבלת החלטה, מהווה משום שוחד.

      לא מייצגים רק את בעלי ההון

      האם אבדה לחלוטין היכולת להבחין בין הדברים? האם אנו כופרים לחלוטין בהתנהלות ובשיח הדמוקרטי? האם אנו באמת רוצים שנבחרי ציבור או פקידי ממשל יעשו משך קדנציה של ארבע שנים ככל העולה על רוחם, בלי שמי שרוצה בכך יוכל להביע את עמדתו? לטעמנו זה בדיוק מה שעולה משיטתו של גטניו בטור הדעה שפרסם.

      האם לא לגיטימי למשל, שבעל מפעל המעסיק 2,000 עובדים אשר רגולציה מסוימת צפויה להשפיע עליו ישירות ולהוביל לפיטורי מאות מהם, ינסה להיות מעודכן בזמן אמת בדבר שינויי החקיקה ולהסביר לחבר כנסת מה המשמעות של אותה רגולציה טרם קבלת החלטה? הכפירה בלוביזם היא כפירה בדמוקרטיה וקידום עריצות שלטונית, לא דמוקרטיה, וודאי שלא מתקדמת.

      משום מה, לצורך השיח הפופוליסטי אף נוח להתעלם מן העובדה שלוביסטים אינם מייצגים רק בעלי הון אלא גם גופים בעלי מאפיינים אחרים לחלוטין כגון הקרן לרווחת ניצולי השואה, חברת המתנ"סים, פורום כפרי הנוער, הקק"ל ועוד רבים ודומים, הנעזרים בשירותי לובינג מורשים למען קידום אינטרסים ציבוריים מובהקים מול נבחרי הציבור.

      אך הדברים בוטים מכך. לא ברור מדוע אין הבחנה כלשהי (למשל בטור של גטניו) בין לוביסטים מורשים וגלויים, לבין אלו העוסקים בשתדלנות שחורה (פעילי מפלגות, פקידי ציבור לשעבר, יועצים כלכליים, יועצים אסטרטגיים, רואי חשבון, עורכי דין ועוד), הפועלים באין מפריע מול נבחרי הציבור מתחת לרדאר הפיקוח וללא שקיפות. משום מה, טורו של גטניו, כמשל, אינו מתייחס אל גורמים משפיעים חבויים אלו, חרף העובדה שדווקא אותם ואת פעילותם יש לחשוף. ייתכן שגטניו בחר שלא לעסוק בשתדלנות השחורה, משום שאת המקיימים אותה פחות נוח לתקוף. לטעמנו, בכך הוא טועה מן היסוד ומחמיץ את העיקר.

      לו באמת רצו כותבים כמו גטניו לעסוק לעומק וללא משוא פנים בשתדלנות הבעייתית בכנסת, הם היו נדרשים לשתדלנות השחורה ומבחינים אותה מהשתדלנות המורשית, הגלויה והלגיטימית. כאשר מתעלמים מאותה שתדלנות שחורה, מלמד הדבר על חולשת הטענות המגמתיות נגד הלוביסטים המורשים, ומדגיש את הפופוליזם שבתקיפת הלוביסטים ואת מקצוע השתדלנות.

      הכותבים הם שותף ועו"ד במשרד גדעון פישר ושות', המייצגים את פורום הלוביסטים

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il