פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יש בכלל הבדל בין לוביזם לשוחד?

      דברים של השופט בתיק הולילנד על התפקיד שממלאים ה"מאכערים" במינהל הציבורי הזעיקו את שבי גטניו - שקובע כי פעילות הלוביסטים היא ברובה המכריע שוחד, ודורש להגבילה בחקיקה

      "מה זה מאכער? את משלמת לבן אדם כסף שיפעל באמצעות קשרים. מה זה קשרים? הוא בא לפקיד ופותח את עיניו? מה זה מאכער? אני לא רוצה ללכלך, אבל הגבול מאוד מאוד דק בין מאכער לבין שוחד. אם הייתם יכולים להגיד 'שילמתי למאכער אז זה אומר שנתת לשוחד', אז היינו יכולים לעשות חידוש, מהפך".

      מאחורי הציטוט הזה עומד השופט המחוזי דוד רוזן, והוא נאמר לפני כשבועיים, ב-22 באוקטובר, באחד הדיונים בתיק הולילנד. שאלתו של השופט יורדת לעומק סוגיית פעילותם של הלוביסטים (שתדלנים, או כפי שהם מכונים "מאכערים"), בכנסת ומחוצה לה (במקרה הספציפי הזה - במישור המוניציפלי). מהי למעשה עבודתו של לוביסט? האם משטר דמוקרטי תקין, שאמור לפעול על פי עקרון הבסיס ש"כל קול (בקלפי) שווה קול", יכול להרשות לעצמו קיומה של פעילות לוביסטית במתכונתה הנוכחית? השופט רוזן מציב עובדה מוגמרת לגבי המקרים בהם לוביסט מוכר למעשה את קשריו, וקובע שמכירת קשרים שווה למתן/קבלת שוחד. זו בהחלט אמירה חשובה של שופט בישראל.

      תשאלו את הפעילים נגד יצוא הגז

      עו"ד אביבה חפץ, הפרקליטה המייצגת את המדינה בתיק הולילנד, ניסתה, מסיבות ענייניות, לגדוע באותו דיון את כיוון הדיון שהשופט רוזן הוביל. "אנחנו פה לא בתיק תקדימי", מיהרה לומר, "ואנחנו לא מבקשים מאדוני בעצם לפתור את תופעת המאכעריות, ושוב אני אומרת, לא מדובר בלוביסטים, והחוק הלוביסטי מדבר על תנאים בהם הלוביסט, באיזה תנאים הוא יכול לפנות לועדות הכנסת... אנחנו בכלל לא שם".

      אך השופט רוזן בשלו, המשיך והביע דעתו גם על פעילות הלוביסטים בכנסת: "דרך אגב, אם מדברים על נטיית הלב, גם שם אני לא מתלהב, כי גם שם זו מערכת לחצים. הרי אף אחד שם לא עובד על שכנוע, הם לא באים כאנשי אקדמיה שיש להם תזה אקדמית; 'אתה תעבוד איתנו ככה, אנחנו נעזור לך בפרסום', ברור לגמרי שעובדים על תן וקח...".

      הדיון בשאלה מה ההבדל בין לוביזם, או חלק מפעילות הלוביסטים, לבין שוחד, מטרידה אזרחים רבים ברחבי המדינות הדמוקרטיות בעולם. חילוקי הדעות לגבי התשובה מייצרים לעתים תקריות דיפלומטיות ומחלוקות משפטיות קשות, כפי שקרה לפני שנתיים בין הודו לארצות הברית, כשרשת וולמארט האמריקנית הפעילה לוביסטים מטעמה ברחבי הודו. הלוביסטים מטעם וולמארט פעלו בתת-היבשת באותו אופן שבו הם פועלים בארה"ב - אולם התקנות הנוגעות ללוביזם בהודו שונות, והדבר הוביל להאשמות בדבר הענקת שוחד וא להקמת ועדת חקירה. בשיא הפרשה, נאלצה שגרירת ארה"ב בהודו, ננסי ג'ו פאוול, לצאת באופן מביך לתקשורת ההודית ולהסביר כי לובינג איננו מתן שוחד וכי צורת הלובינג של וולמארט מקובלת מאוד בארה"ב.

      מבחינת הרעיון הדמוקרטי הבסיסי, השופט דוד רוזן צודק. מכירת קשריו של אדם לצורך קידום אינטרסים של אדם אחר הינה הענקת/קבלת שוחד. אולם הלוביסטים מיטיבים לנצל את העובדה שהמציאות אינה רק שחור ולבן. הם טוענים למעשה כי אלו השוכרים את שירותיהם עושים זאת בשל יכולתם להסביר ולשכנע לגבי צדקת האינטרס של הלקוח, ולא בשל קשריהם האישיים עם בעלי התפקידים השונים. הם לרוב מגמדים את כובד משקל קשריהם האישיים בקרב מקבלי ההחלטות וטוענים ש"כל אחד יכול" לפנות לאותם גורמים בדיוק כפי שהם עושים.

      כמובן שמדובר בהתחסדות שגובלת בשקר. לדוגמה, פעילי המחאה נגד ייצוא הגז מישראל יוכלו לספר לכם כמה מהם ניסו לקבוע פגישה עם שר האנרגיה, שסירב לפגוש אותם, בעוד שבמקביל, דווחנו על פגישותיו בנושא עם לוביסטים ובעלי הון שיש להם אינטרס לייצא את הגז הישראלי. לקוחות הלוביסטים שוכרים את שירותיהם בעיקר בשל קשריהם בקרב מקבלי ההחלטות, ולא בשל כישורי ההסברה שלהם, מופלאים ככל שיהיו. בניסיון לכמת זאת, הייתי מעריך ש-80%-90% מהמניעים לשכור לוביסט זה או אחר נוגעים לקשריו בקרב מקבלי ההחלטות. כלומר, אם נאמץ את דבריו של השופט רוזן, מדובר ב-80%-90% שוחד.

      בעולם אין טוב בלי רע. הלוביזם במתכונתו הנוכחית הוא רע עבור המשטר הדמוקרטי שרובנו מעוניינים בקיומו, משטר שבו קולו של אחד שווה לקולו של האחר. הדרך היחידה להתמודד עם הרוע האנטי-דמוקרטי שמצוי בבסיס מקצוע הלוביזם היא בקידום רגולציה מגבילה לפעילות הלוביסטים וה"מאכערים", הן בכנסת והן במוסדות ציבוריים מחוצה לה, והחלת שקיפות עמוקה לגבי כל פעולה שלוביסט, מכל סוג שהוא, מבצע מול פקידי התיבור ונבחרי הציבור שלנו.

      שבי גטניו הוא מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il