לפני כמה ימים, ב-19 בנובמבר, חל יום השירותים (הכוונה: בתי השימוש) הבינלאומי - יום מיוחד שקבע האו"ם לפני כמה חודשים. מי שיקרא זאת לראשונה עלול לגחך או לחשוב שמדובר במתיחה, אך מסתבר שהנושא רציני ביותר. שגריר סינגפור באו"ם הוא שהעלה את הרעיון להתייחס לבעיה גלובלית: ל-2.5 מיליארד בני אדם ברחבי העולם אין גישה לבתי שימוש. "הדבר מעיד על מצב התברואה בעולם", הסביר. "אם החברה האנושית תוכל לספק לאותם אנשים את האמצעים, נוכל להציל יותר מ-200 אלף ילדים בכל שנה". וכך קבע האו"ם, כי מטרת היום הבינלאומי לעורר מודעות לערכי ההיגיינה לצורך מניעת מחלות והעלאת תוחלת החיים.
לי היום הזה נוגע במיוחד, מתוך הזוית המקצועית שלי: אני אחראית כמנהלת משאבי אנוש על העסקת 9,000 עובדים בתחום שירותי הניקיון. תפקידם של עובדים אלה לתת שירותים לעסקים ומוסדות על מנת לשמור על רמת הניקיון בשטחיהם, משרדיהם, או מפעליהם. ובפועל: השירות כולל גם את השירותים: בתי השימוש הציבוריים, שהתרגלנו להתייחס אליהם כאל מובן מאליו.
מאחורי הקלעים של חיינו
אתרחק לרגע מן היום שקבע האו"ם עבור אזורים נחשלים בעולם ואגע ברשותכם בנו. בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת במודעות הציבור בישראל לניקיון במרחב הציבורי, כולל חדרי השירותים. חברות מקצועיות נמצאות בשטח ואנשיהן טורחים, לעתים 24 שעות ביממה, כדי שעובד או אורח לרגע יוכל להיכנס אל השירותים ולהרגיש בנוח. קיים כיום גם יותר שימוש באמצעים אוטומטיים, המסייעים למשתמש שלא לגעת ידנית באביזרי הסניטציה, להוריד את המים, או לנגב את ידיו. גם העובדה שהחלו לקום מיזמים פרטיים לתאי שירותים מעוצבים ונקיים למשעי, מקדמת את הנושא.
העלייה בדרישות שלנו כאוכלוסייה לניקיון במרחב הציבורי, ובכלל זה השירותים הציבוריים, משקפת רצון מבורך שלנו לאיכות חיים ולהיות חלק אמיתי מעמי המערב. אגב, לא מדובר רק על הניקיון עצמו, אלא גם מחשבה תחילה. שימו לב, למשל, לאיצטדיוני הכדורגל החדשים שנבנו בשנים האחרונות ושמים את לבם לתכנון חדרי שירותים ראויים. התרגלנו לאיכות ולתחזוקה ראויה במסעדות ובבתי קפה, במגדלי המשרדים ובמוסדות הציבור השונים. התרגלנו וזה חשוב, גם בכדי להוקיע את מי שעדיין חושבים בישראל 2013 שניתן לקבל סטדנרט תברואתי לקוי.
אולם משהו בכל זאת מטריד אותי, ובעיקר כמי שמכירה זאת היטב: ואני מתכוונת להיבט כוח האדם ש"יוצר" את כל ה"פלא" הזה של חדר נקי ונוח לשהייה בו, לאורך כל שעות הפעילות באותו מרחב ציבורי, שעוברים בו לעתים אלפים רבים. העוסקים במלאכת ניקיון חדרי השירותים הינם אנשים העובדים במלאכה קשה ביותר. זוהי עבודה פיזית, בתנאים שבאופן כן יש לומר בפה מלא שאינם קלים כלל וכלל מעצם מהותם; זוהי גם עבודה סיזיפית, שאינה מסתיימת לעולם. האם מישהו בכלל מעריך את המנקים הללו? האם מישהו אומר להם בוקר טוב, או שואל מה שלומם, כשהוא נכנס אל חדר השירותים ונתקל בהם עמלים על מלאכתם?
חישבו שאין יום בו אתם לא מבקרים בשירותים ציבוריים או משרדיים, באופן מצטבר, אפילו עשר דקות ביום... מישהו או מישהי טורחים, רצים, מזיעים, מקרצפים, משפשפים. אלא לא רובוטים, אלא אנשים, חיים ונושמים כמותכם, שזוהי פרנסתם. הם מרוויחים את לחמם מכך. האם תוכלו להביע כלפיהם אנושיות כלשהי, חמימות? שאלה קטנה, התעניינות, מילה טובה, מחמאה על מלאכתם לשמור על הניקיון במקום.
אנו, כמעסיקים, מנסים לעשות כך וגם לתת לעובדינו כמה שניתן, כולל הכשרות מקצועיות חינם בתחומים החשובים להם אישית - כמיומנויות במחשבים, קידום ידע בשפה העברית, השתלבות בעולם העבודה - כל זאת מתוך מטרה להעלות את דימויים העצמי כאנשים. אנו מאמינים כי אנשים שמרגישים חיוניים ושיכולים לתרום למערכת הינם מאושרים יותר. זוהי מטרתנו העיקרית, אולם אנו זקוקים גם להירתמות הציבור שיכבד את מלאכתם.
אכן, יש לנו תנאים תברואתיים טובים. איננו כמו אותם 2.5 מיליארד שאין להם כלום והאו"ם נלחם עבורם. ביום זה, מעבר לחשיבה לטובת אותם אנשים במקומות נידחים על פני כדור הארץ, הייתי גם מבקשת מאיתנו לחשוב לרגע על מי שמסייעים לנו, כאן בישראל, מאחורי הקלעים של חיינו בעולם האולטרה- מודרני, לעבור יום שיש בו כמה שיותר תברואה וכמה שפחות תחלואה. אותם נותני שירותי נקיון בשטח אינם פחות חשובים מכל תפקיד אחר בו אנו נתקלים במהלך היום, ואולי אף יותר: הם המגינים עלינו מזיהום ומחלות ובמקביל מאפשרים לנו גם לחוש שאנחנו בני אדם ולא חיות. בואו נאהב את אותם אנשים ונחזק אותם במלאכתם.
שירלי דהאן היא סמנכ"לית משאבי אנוש בקבוצת ISS ישראל, החברה הגדולה בארץ לאספקת מכלול שירותים לארגונים, מוסדות ועסקים
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il