בישראל מרבים להשתמש במושגים מוכרים הנושאים קונוטציה היסטורית שלילית כדי לתאר תופעות מאיימות שבפתח. כך היה, למשל, עם השימוש התכוף בחשש לשקוע ב"בוץ הלבנוני", שביטא את טראומת השהייה הממושכת בלבנון, עד הנסיגה ממנה במאי 2000. מושג זה ריחף באוויר והסביר את ההססנות של ממשלת ישראל בכל הקשור לתמרון קרקעי במלחמת לבנון השנייה. שימוש דומה נעשה במושג "אינתיפאדה" לתיאור מאורעות הדמים שהתרחשו בשנים 2001-2004 וזכו לשם "האינתיפאדה השנייה", למרות שאופיה של המערכה בשנות האלפיים היה שונה בתכלית מאירועי ההתקוממות העממית הפלסטינית שהתרחשה משלהי 1987 ועד ראשית שנות התשעים ("האינתיפאדה הראשונה"). כיום, מרחף בחלל האוויר האיום כי אנו ניצבים בפתחה של "אינתיפאדה שלישית" - ובמשתמע בפני מערכת דמים ובכלל זה גל של פיגועי התאבדות - אם שיחות השלום ייכשלו, ואולי אף ללא קשר אליהן.
מקרי הרצח של אזרחים וחיילים שאירעו בחודשים האחרונים מבטאים חשש שהצד הפלסטיני מתכנן מערכת טרור דומה לזו שהתרחשה פה בעקבות כישלון השיחות בקמפ דייוויד ביולי 2000. ברקע לכך עומד המשא ומתן המדיני המתנהל בחודשים האחרונים תחת מעטה חשאיות בין צוותים ישראליים ופלסטיניים. למרות שנציגי שני הצדדים מקפידים לא להדליף פרטים על תכניו, התקדמויותיו וקשייו של המשא ומתן, מרבים דוברים אחרים משני הצדדים להפיץ בציבור תחושה חריפה של חמיצות המבטאת חוסר אמון וחוסר תוחלת בשל הסיכוי הקלוש להגיע בסופן של השיחות להסכם כלשהו.
בין אכן יתברר שלא הושג הסכם ובין אם כן תושג התקדמות במגעים לקראת הבנות, ואולי אף הסכמים חלקיים ונקודתיים - האווירה בישראל ספקנית, ואילו בצד הפלסטיני היא פסימית ומתוסכלת. חיזוק לתחושות אלה בצד הפלסטיני ניתן למצוא באיומיו של נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן לשוב ולנקוט במהלכים בינלאומים חד-צדדיים, גם לנוכח ההחלטות בישראל על המשך הבנייה בהתנחלויות.
תלוי ביכולת הסיכול
שורה של אירועים נפרדים בשבועות האחרונים בהם נרצחו ארבעה ישראלים, שאין ביניהם קשר גלוי לעין מעבר לאווירה כללית של חוסר אמון וניגוח בין שני הצדדים, אינם נראים בשלב זה כמערכה מתוכננת ומנוהלת. ואולם, טיבן של התרחשויות מסוג זה באזורנו הוא שהן עלולות לשמש קרקע פורייה לצמיחתם של עוד יזמי טרור מטעם עצמם. לצד אלה, גם נמשכים נסיונות של ארגונים פלסטינים כדוגמת חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, החזית העממית ואחרים המתנגדים למהלך המדיני, ומבקשים להחזיר את הטרור למרכז הבמה במטרה ללבות את המתיחות הקיימת ורוחשת מתחת לפני השטח. בין גורמי טרור אלה המנסים זה זמן להוציא לפועל פיגועי טרור בגדה המערבית בצוותא עם שותפיהם בעזה; נמשכים גם מאמציהם הקבועים לחטוף חיילים לצורכי מיקוח ושחרור אסירים. כוונות אלו קיבלו משנה תוקף לנוכח המחוות שישראל עשתה בצורת שחרור האסירים הכלואים עוד מהתקופה שקדמה להסכמי אוסלו.
בשלב זה נראים מקרי הרצח כהצטברות מקרית של נסיבות טרגיות שאין מאחוריהם תכנון וכוונה מאורגנת מראש - אולם הניצוץ שעלול להדליק את זירות הלחימה בעזה ובגדה עלול להופיע במפתיע בכל עת. גובה הלהבות ומשכן תלוי במידה רבה ביכולת הסיכול של ישראל, ובמקרה של כישלונה - במידת האיפוק שלה כמו גם מידת ההירתמות הפעילה של הרשות הפלסטינית למנוע טרור, כפי שעשתה בהצלחה בשנים האחרונות.
בדרום, תלויה מניעת התלקחותה של אלימות מחודשת במידת הריסון שיכתיב חמאס. עד כה נראה כי חמאס אינו מעוניין, לפחות בשלב זה, בהתלקחות לחימה חדשה בעזה, ופועל לריסון אנשיו ואנשי הג'יהאד האיסלאמי והגורמים הסלפים-ג'יהאדיסטים מחידוש ירי רקטות חריג לעבר ישראל. לצד זאת, חמאס מקיים הכנות אינטנסיביות ומייצר מאגר רקטות לטוח ארוך ובינוני, ומרחיב את רשת המנהרות בעזה ואת אלו המופנות לעבר ישראל, לקראת חידוש הלחימה והאפשרות שישראל תיכנס לעזה.
למרותה הקושי לחזות את מועדי ורמת סבבי האלימות העתידיים המתפרצים בגזרות העימות הישראלי-פלסטיני, נראה כי השימוש במונח "אינתיפאדה שלישית", על הקונוטציות הקשות הנלוות לזכרון האינתפאדה השנייה, עשוי להתברר כמוגזם. הדרך הטובה לסייע לכך היא בהשגת פריצת דרך מדינית, גם אם לא בדמות הסכם כולל לשלום - אז לפחות בהסדרים חלקיים והדרגתיים שיובילו את העימות בין הצדדים למסלול מדיני, במקום שפיכות דמים הדדית.
יורם שוייצר הוא ראש התכנית למלחמה בעצימות נמוכה ומחקר טרור במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל אביב
עוד דעה: זה לא אינתיפאדה, זה ג'יהאד
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il