בחודשים האחרונים עולה שאלה אחת באופן קבוע אחרי כל פיגוע: האם מדובר באינתיפאדה חדשה? או אז, מתחיל דיון מלומד ומנומק, שבדרך כלל התוצאה שלו היא אחת: שוכחים את הנפגעים לטובת הדיון החשוב, עד הפיגוע הבא. לדיון הזה על אינתיפאדה יש כמה היבטים, שהמשותף לכולם הוא התעלמות מהמציאות החדשה שנוצרה כאן, ושמירת השיח של שנות השמונים, שאינו רלוונטי עוד להיום.
החייל שנרצח הובא למנוחות: "לא ביקשת רשות לא לחזור"
נתחיל מהמינוח "אינתיפאדה", שפירושו "התקוממות". פעם, כשעוד האמינו כאן בצדקת הדרך של הציונות, היו שני שמות לכל מאבק ביננו לבין הערבים: שם שלהם, לדוגמה "מלחמת אוקטובר", ושם שלנו, "מלחמת יום הכיפורים". בסוף שנות השמונים, כשהאליטה הישראלית הייתה בתהליך מתקדם של אימוץ הנראטיב הפלסטיני, היא גם אימצה את השם שלהם למאבקים האלימים בין הפלסטינים לישראל - האינתיפאדה.
לייצר ביטחון אמיתי ולא תחושת ביטחון
בינתיים עברו עוד כמה וכמה שנים, וכיום - יותר ויותר ישראלים מבינים שהסכסוך הרבה יותר רחב משאלת ההתנחלויות או יהודה ושומרון. אז מדוע להמשיך להשתמש בשם שהפלסטינים טבעו, ולא בשם אחר שמשקף יותר את המציאות העכשוית? למי שלא הבין שמדובר בהרבה יותר מאינתיפאדה-התקוממות נגד הכיבוש של מלחמת ששת הימים, באו הגירוש מגוש קטיף והיציאה עד אחרון הישראלים מחבל עזה, והראו שמדובר פה במשהו הרבה יותר גדול. יותר גדול אפילו מהמזרח התיכון.
במהומות בצרפת בשנת 2005, כשפריז בערה, נשמע השימוש במילה "אינתיפאדה" - ולא שמישהו חושב שצרפת השתלטה בכוח על מארסיי או על טולוז. לנוכח הדוגמאות הללו, נראה שנכון יותר להשתמש במילה "ג'יאהד" כדי להגדיר את המאבק שאוסרים עלינו הפלסטינים: בכל מקום ובכל זמן, רק כי אנחנו יהודים, ובמקומות אחרים בעולם, כמו צרפת או אמריקה, רק בגלל שמדובר ב"כופרים". מי שמנסה לתת הסברים מקומיים לתופעה עולמית חוטא בהבנת המציאות.
היבט נוסף של הדיון הקבוע, "האם מדובר באינתיפאדה חדשה", הוא ההיבט הביטחוני. האינטרס הראשי של מערכת הבטחון הוא בהרגעה. לכן, לא משנה כמה זריקות אבנים יהיו וכמה רציחות יקרו, המערכת קודם כל תטיל ספק אם מדובר בכלל בפיגוע, ואם כן - הרי שמדובר במקרה בודד על ידי מפגע יחיד, אבל ממש-ממש לא מדובר באינתיפאדה חדשה! אז אפשר להמשיך בשגרה, כי כידוע, אי אפשר לאסוף מודיעין על כל אחד ואחד... העובדה שמרבית הפיגועים בחודשים האחרונים נעשו דווקא על ידי מספר אנשים לא משנה.
וכך יכולה המערכת להמשיך לספק תחושת ביטחון, במקום לעשות את תפקידה הנכון ולייצר ביטחון אמיתי. התנאי לכך הוא הפנמה שיש שינוי דרמטי בשטח, שאינו חייב להיות אינתיפאדה חדשה, אבל הוא בהחלט מצב חדש שמחייב היערכות שונה והתמודדות נוקבת עם המציאות. אם נמשיך לדבר במושגי האתמול, אנחנו גם נתכונן למלחמות האתמול - והתוצאות יהיו בהתאם.
לכל הטורים של שמעון ריקלין בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il