"ארגוני הפשע הם ארגוני טרור לכל דבר", הכריז מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו בכמה הזדמנויות מאז רצף החיסולים באשקלון וניסיון ההתנקשות בתובע מפרקליטות מחוז תל אביב. השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ' אף הבטיח כי המשטרה תפעל בכל הכלים, "כולל מעצרים מנהליים ומעצרי מנע", נגד חברי ארגוני הפשיעה המאורגנת.
הצהרת הכוונות מצד השר אהרונוביץ' איננה מפתיעה, כמו גם השוואתו המעניינת בין ארגוני הפשע מאשקלון לחיזבאללה - בהתחשב בכך שרק לפני כמה חודשים, בתחילת חודש יוני, אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת חוק המאבק בטרור, הכוללת הגדרות רחבות של המונחים "ארגון טרור" ו"מעשה טרור", ובכך מבקשת לעגן ולהרחיב את סמכותה של המדינה לשלול את חירותו של אדם ללא משפט לתקופה ממושכת.
"קארט בלאנש" לשלול חירות
לפי חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), הסמכות להורות בצו על מעצר מנהלי ללא משפט נתונה כל עוד קיים במדינת ישראל "מצב חירום". אבל ספק רב אם "מצב החירום" שתוקפו הוארך מאז קום המדינה עד לימינו ביחס ללחימה בטרור והסכנה לבטחון המדינה, ראוי לשמש פתח לרשויות המדינה להחילו בהתמודדות עם פשיעה אשר ניתן לטפל בה באמצעות כלי האכיפה השגרתיים. המאורעות האחרונים באשקלון ובתל אביב אינם שקולים להתמודדות המדינה עם מצבי מלחמה, גלי טרור, אסונות טבע או מגיפות, באופן שיצדיק סטייה מאמצעי אכיפת החוק ה"שגרתיים". השימוש באמצעי המעצר המנהלי באופן שאינו הולם את תכליתו המקורית מפר את הדרישה לקשר בין השימוש באמצעי לבין הסיבה להכרזה על מצב החירום, שהיא תכליתו.
בהליך המעצר המנהלי במסגרת המאבק בארגוני הטרור, עושים כוחות הביטחון שימוש נרחב בראיות חסויות. משמעותה של השוואת השר אהרונוביץ' בין ארגוני הפשיעה לבין ארגוני הטרור היא כי כל האמצעים כשרים נגד חשודים, ובין השאר שלילת יכולתם להפריך את חזקת המסוכנות הנשקפת מהם, כל אימת שהמדינה תטען לפגיעה בביטחון המדינה ובביטחון הציבור. במקרים אלו, גם ביקורת בית המשפט אינה מהווה כלי פיקוח אפקטיבי על המדינה, שמא תנצל את כוחה לרעה.
הניסיון הישראלי במעצרים מנהליים של פלסטינים מלמד כי השופטים לעולם אינם מאתגרים את אמיתותן של הראיות נגד החשודים בארגוני טרור. הצעתו של אהרונוביץ', לפיכך, היא בבחינת "קארט בלאנש" למדינה לשלול את חירותם של אזרחים ישראלים, תוך פגיעה בזכויותיהם להליך הוגן.
החשש הגדול הוא, שהשימוש בכלי המעצר המנהלי נגד ארגוני הפשע יהווה מפלט קל מדי עבור חוקרי גורמי אכיפת החוק. כך, הם עשויים להעדיף ביסוס ראיות נגד עצורים באמצעות חקירה ממושכת על פני איסוף ראיות בדרכים פוגעניות פחות משלילת חירותו של אדם. הפעלתם של מעצרים מנהליים תגרום בסופו של דבר לגורמי האכיפה לזנוח מראש כל אפשרות לשימוש באמצעי חקירה אחרים, המצריכים מאמץ ושימוש נרחב יותר במשאבי המשטרה.
שימוש נרחב במעצרי מנע נגד ארגוני פשיעה עשוי להביא לעוד כמה תוצאות שאינן ראויות. ראשית, פוטנציאל השימוש לרעה בכלי זה עשוי להביא למעצרי שווא רבים, ובכך לפגיעה בתכליתו של הדין הפלילי - שלילת החירות רק מאלה שחצו רף מסוכנות אישית המצדיק זאת; שנית, הדבר יביא לפגיעה חמורה בזכות הפרט להליך הוגן, ובפרט לפגיעה ביכולת שלו להתגונן בפני החשדות נגדו; לבסוף, אם יתממשו כוונותיהם של השר אהרונוביץ' והמפכ"ל דנינו להרחיב את יישומו של כלי המעצר המנהלי אל עבר טריטוריית המאבק בארגוני הפשיעה, הדבר עשוי להוות תמריץ-חסר לגורמי החקירה המשטרתיים להפעיל את שלל אמצעי החקירה העומדים לרשותם. הם ייטו להעדיף א-פריורית מעצר ממושך ופוגעני, תוך סטייה מדיני הראיות המקובלים בהליכים פליליים.
מעבר לכל זאת, אין זה ראוי שהשימוש הממושך בסמכויות שעת חירום בישראל ינוצל בידי הרשות המנהלית להתמודדות עם פשיעה, תוך טענה שהאירועים מהימים האחרונים מהווים סכנה ל"בטחון המדינה או בטחון הציבור".
אביעד בן-יהודה הוא חוקר במכון הישראלי לדמקורטיה
דעה אחרת: להילחם בפשע כמו בטרור / יעקב בורובסקי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il