נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, יבוא בשבוע הבא לביקור מדיני בישראל, הראשון מאז כניסתו לתפקיד. על רקע העמדה הנוקשה שהפגינה צרפת בשיחות הגרעין עם איראן בסוף השבוע, הנשיא הולנד ודאי יזכה בירושלים לקבלת פנים חמה במיוחד, שופעת חיוכים ומחמאות. בשעה שנשיא ארה"ב אובמה ושר החוץ הפעלתן שלו קרי זוכים לקיתונות של ביקורת בעיתונות הישראלית, צרפת תוארה היום כיחידה מבין שש המעצמות ש"עמדה לצד ישראל".
בפועל, לעמדה שהפגינו הצרפתים בז'נבה בסוף השבוע יש קשר רופף בלבד לישראל. שר החוץ לורן פביוס אמנם ציין, בראיון לרדיו בצרפת, כי "יש להתחשב בחששות של ישראל ושל מדינות אחרות במזרח התיכון", אבל גם בירושלים יודעים היטב שזה רק אחד מכמה שיקולים שגרמו לפריז להתנגד להסכם הגרעין, ובוודאי שלא היה זה השיקול המרכזי. העמדה שהפגינו הצרפתים בסוף השבוע בז'נבה היא חלק ממהלך אסטרטגי ארוך-טווח של מדינת הטריקולור, שמעוניינת להפוך שוב למדינה האירופית המשפיעה ביותר במזרח התיכון, ואולי אף לתפוס את מקומה של ארה"ב.
הפרשן האמריקני ג'ון וינוקור (Vinocur), שמסקר זה שלושה עשורים את צרפת, פרסם לפני כחודש מאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" על מדיניות החוץ הצרפתית החדשה, תחת הכותרת הקולעת "צרפת מחפה על נסיגתו של אובמה מהמזרח התיכון". המאמר פורסם לפני חידוש שיחות הגרעין בז'נבה, אך הצביע על מגמה ברורה שאירועי סוף השבוע רק הדגישו אותה: פריז להוטה הרבה יותר מוושינגטון לנהל את ענייני המזרח התיכון.
וינוקור ציין שלושה תקדימים בולטים שאירעו בשלוש השנים האחרונות: צרפת הובילה את המתקפה הבינלאומית להפלת משטרו של קדאפי בלוב, בשעה שאובמה תיאר את תרומתה הדלה של ארה"ב בנושא כ"הובלה מאחור"; בהמשך, צרפת הייתה למדינה המערבית הראשונה ששלחה חיילים להילחם נגד אל-קאעדה במערב אפריקה, בזמן ששאר מדינות אירופה מחאו כפיים לאות הערכה. בחודשים האחרונים צרפת אף קידמה במרץ מתקפה בינלאומית נגד סוריה, עד לשלב שבו האמריקנים התקפלו וחתמו על הסכם עם הרוסים.
הקטע המעניין ביותר במאמרו של וינוקור עסק בשיחות הגרעין בז'נבה, שכאמור היו רק בשלבי תכנון בעת פרסום המאמר. וינוקור כתב כי "כאשר ייפתחו שיחות הגרעין בין המעצמות לבין איראן, צרפת עתידה לבחור בקו הנוקשה ביותר ולהגן על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, כולל התעקשות על סגירת מתקן המים הכבדים באראק". ההתעקשות של צרפת בסוגיה הזו, הייתה הסיבה העיקרית לכך שלא נחתם אמש הסכם עם האיראנים.
בירושלים התמוגגו מהעמדה הצרפתית, ולא רק שם: גם במפרץ הערבי - בדגש על ערב הסעודית - נתנו קרדיט גדול לצרפת בסוף השבוע. הסעודים זועמים על ההתרככות האמריקנית כלפי המשטר בטהראן, ומאיימים, בשבועות האחרונים, לחפש בנות-ברית חדשות שיתפסו את מקומה של וושינגטון. הצרפתים, שזקוקים הרבה יותר מן האמריקנים לנפט הסעודי, והיו שמחים גם לחתום על חוזים רווחיים עם ממלכות המפרץ בתחום הייצוא הביטחוני, לא מתכוונים לפספס את ההזדמנות.
ברקע, נמצאת גם סוריה, נקודת מחלוקת מרכזית בין פריז לוושינגטון. לצרפת יש קשר היסטורי, תרבותי וכלכלי עמוק עם לבנון וסוריה, שתי מדינות שהיו קולוניות צרפתיות בראשית המאה העשרים. ההשתלטות האיראנית על שתי המדינות הללו, באמצעות החזקתו בחיים של בשאר אסד ותמיכה מסיבית בחיזבאללה, מטרידה מאוד את הצרפתים. ההחלטה האמריקנית לבטל ברגע האחרון את התקיפה בסוריה התקבלה בתדהמה בצרפת, ותרמה לא מעט לעמדה הבלתי-מתפשרת של שר החוץ פביוס במשא ומתן בז'נבה.
חשוב להבהיר שהעמדה הצרפתית לגבי איראן רחוקה מזו שמציג בחודשים האחרונים ראש הממשלה נתניהו. מבין "ארבעת התנאים" שנתניהו הציב לכל הסכם עם איראן הפסקה מוחלטת של כל העשרת האורניום, הוצאת כל האורניום המועשר מתחומי איראן, סגירת המתקן הגרעיני בפורדו וסגירת מתקן המים הכבדים באראק צרפת מתעקשת אך ורק על הנקודה הרביעית, וגם עליה, לא בדיוק בנוסח של נתניהו. כאשר ייחתם לבסוף הסכם בז'נבה, שאולי יהפוך לנוקשה יותר בזכות התעקשותה של צרפת, ישראל תקים קול מחאה גדול. ולמרות זאת, בירושלים מברכים על עמדתה של פריז: טוב הסכם רע מהסכם רע מאוד.
מבחינת ישראל, עלייתה המחודשת של צרפת ככוח האירופי המוביל במזרח התיכון נושאת בשורה מעורבת. צרפת אמנם תמכה בהתלהבות ביוזמה להכריז על חיזבאללה כארגון טרור, אבל היא גם תמכה ביוזמה להטיל חרם כלכלי על ההתנחלויות. הקו הנוקשה שהיא מגלה כלפי אויבי ישראל בדמשק, בטהראן ובביירות משחק לטובת ישראל, אבל עמדותיה בנושא הישראלי-פלסטיני נחרצות בדיוק כמו עמדותיה בנושא האיראני. אסור להתבלבל: אם ישראל לא תתקדם לעבר הסכם עם הפלסטינים, חצי הביקורת שפריז מפנה כיום לעבר טהראן, יופנו בעתיד לעבר ירושלים.
לקריאה נוספת
ראש צוות המו"מ עם איראן, וונדי שרמן, בדרך לישראל
נשיא איראן רוחאני: "לא נסכים להשפלה ולעוד סנקציות"
צרפת סיכלה את ההסכם: "לא נסכים לצאת פראיירים"