לפני כחודשיים פסל בג"ץ, בהרכב מורחב של תשעה שופטים שהסכימו פה אחד, את התיקון לחוק למניעת הסתננות. בית המשפט מצא שהתיקון, שאיפשר לכלוא מבקשי מקלט לתקופה של שלוש שנים ללא משפט, אינו חוקתי בשל פגיעתו הבלתי מידתית בזכות האדם לחירות. בחברה דמוקרטית", סיכם השופט עוזי פוגלמן, לא כל האמצעים כשרים". השופטת אסתר חיות הוסיפה כי מדינת ישראל נותרה הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם ללא מדיניות הגירה סדורה, וכי פתרונות אד-הוק אינם תחליף למדיניות.
והנה, טרם חלפו חודשיים מאז פסק הדין שקבע כי התיקון לחוק בטל, ומשרד המשפטים הוציא תחת ידו, ביום חמישי בלילה, תיקון חדש. לפי ההצעה החדשה, משך הכליאה ללא משפט יופחת לשנה אחת, אך יוקם "מרכז שהייה" אשר יופעל על ידי שירות בתי הסוהר, ובו ניתן יהיה לכלוא לא רק את מבקשי המקלט שאולי יגיעו לישראל בעתיד, אלא גם כמות כזו או אחרת מאלה שכבר נמצאים בישראל.
מרכז השהייה, כך מוסבר, יהיה "פתוח". כלומר, מבקשי המקלט יוכלו לצאת ממנו במהלך היום, אך על מנת שלא יעבדו, יהיה עליהם להתייצב לרישום בתוך המתקן שלוש פעמים ביום. ובין לבין, לאן בדיוק יצאו מבקשי המקלט מאותו כלא "פתוח" שיימצא באמצע המדבר? לא ברור, אבל כנראה שגם לא ממש מעניין אף אחד ממהנדסי ההצעה.
ומי יעזור לתושבי דרום תל אביב?
במשרד המשפטים טוענים שההצעה החדשה היא מידתית, ולכן, בניגוד לתיקון הקודם לחוק, גם חוקתית. הם טועים. כדי שחוק יהיה חוקתי, תכליתו צריכה להיות ראויה, וחייב להיות קשר רציונלי בין המטרה שהוא מבקש למלא והאמצעי בו הוא נוקט לצורך הגשמתה. מטרת החוק המוצהרת, שוב, היא הרתעת מבקשי מקלט מהגעה לישראל. אשר לאמצעים להגשמת המטרה: במשרד הפנים דבקים ברעיון של כליאת מבקשי המקלט - אמצעי שכלל לא קשור למטרות אותן החוק אמור למלא.
החזקה של בני אדם חפים מפשע במעצר לצורך הרתעת אנשים אחרים, היא דבר פסול מיסודו. אם לא די בכך שמדובר במעשה לא מוסרי הפוגע פגיעה אנושה בכבוד האדם וחירותו, הרי שבמצב הנוכחי, מדובר גם במעשה לא הגיוני. מאז השלמת בניית הגדר בגבול המצרי, במהלך שלושה חודשים בקיץ האחרון, נכנס לישראל מבקש מקלט אחד ויחיד. במילים אחרות, אין כל צורך להרתיע את מי שבכל מקרה אין באפשרותו להיכנס לכאן.
הצעת החוק החדשה, אם כן, נשמעת לפרקים כמו הלצה לא מוצלחת, או לחלופין כניסיון מגוחך לייצר מצג שווא של עשייה. אך מעבר לכך, ומעבר לעובדת היותה לא חוקתית, יש בה גם בעיה נוספת: בתיקון החדש אין ולו קמצוץ של דאגה כנה למי שבאמת ובתמים סובלים ממדיניות הממשלה - תושבי דרום תל אביב, ומבקשי המקלט עצמם, שכבר חיים בישראל.
בישראל חיים היום 54 אלף מבקשי מקלט. ריכוז של 1,000, 2,000 או אפילו 3,000 מהם במחנה במדבר, בין אם הוא יכונה "כלא" או "מרכז שהייה", לא ישנה במאום את מציאות החיים בדרום תל אביב. הוא גם לא ימנע מאוכלוסיית מבקשי המקלט להשתקע בישראל. כעת, משהפנימו במשרדי הממשלה שאת רוב מבקשי המקלט שנמצאים בישראל לא ניתן לגרש, הגיע הזמן להפסיק לזרות חול בעיני הציבור, ולהפנים גם את העובדה שאזרחי ישראל אינם מרוויחים דבר מכך שהמדינה מתאכזרת לפליטים.
על המדינה מוטלת חובה כלפי אזרחיה, וכלפי כל בני האדם הנמצאים תחת אחריותה. כדברי השופט פוגלמן בפסק הדין של בג"ץ, בסוגיה זו "פתרונות קסם אינם בנמצא. על המדינה האחריות להסדיר את סוגיית מבקשי המקלט ולאפשר להם לחיות בכבוד ולא בחרפת רעב ועוני - אם לא למענם ומתוך מחויבות מוסרית לעקרונות זכויות האדם, אז לפחות מתוך דאגה אמיתית לרווחת אזרחי המדינה ותושבי דרום תל אביב.
יותם גדרון הוא סטודנט למשפטים ופעיל בא.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il