הרכב השופטים בבית משפט השלום בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ', יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר אמנם זיכו הבוקר (רביעי) את שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן מעבירות של מרמה והפרת אמונים, אך הדגיש כי הוא פעל באופן בלתי ראוי, כאשר נמנע מליידע על מעשיו של השגריר לשעבר בבלרוס, זאב בן אריה.
הכרעת הדין המלאה
לפי כתב האישום, בזמן שבן אריה שימש שגריר בבלרוס הוא העביר לידי ליברמן בקשה של הפרקליטות לחיקור דין במסגרת חקירה שהתנהלה נגדו בפרשת "חברות הקש" - הפרשה המרכזית נגד ליברמן, אשר נסגרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין - במקביל להגשת כתב האישום הנוכחי.
ליברמן, כך נטען, היה מודע לכך שבן אריה פועל כדי לסייע לו באמצעות פגיעה בחקירה נגדו. בהכרעת הדין הבוקר קבעו השופטים כי לא הוכח שליברמן היה מודע לכך שהמידע שמסר לו בן אריה הועבר אליו מתוקף תפקידו כשגריר ולכן לא ניתן לקבוע כי ליברמן היה מודע לחומרת הנסיבות.
"אין ספק שהנאשם היה מודע לכך שמעשהו של בן אריה הינו מעשה פסול, שכן לכל הפחות מדובר בהדלפה המהווה פגיעה בחקירה מתנהלת", נכתב בהכרעת הדין. "עוד עלה במהלך העדויות, כי הנאשם אף הבין שמעשהו של בן אריה עלול לגרום לו לנזק ולא לתועלת. יחד עם זאת, הנאשם קיבל את המידע מבן אריה, באופן מפתיע ובלא שביקש זאת. כפי שקבענו, המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה כי הנאשם ידע, או היה עליו לדעת, שהמידע הגיע לידיעת בן אריה מתוקף תפקידו כשגריר או במהלך עבודתו כשגריר. בקביעה זו יש כדי להפחית במידה רבה מהחומרה בה ראה הנאשם את מעשהו של בן אריה".
כותרות נוספות על משפט ליברמן:
ליברמן זוכה פה אחד בפרשת השגריר: "זה מאחוריי"
נתניהו: מברך על הזיכוי ועל שובך לממשלת ישראל
בנוסף, קבעו השופטים כי קידומו של בן אריה ליועץ במטה המדיני לא היה בבחינת קידום ואף לא קרש קפיצה לתפקיד בכיר. עוד קבעו השופטים כי ליברמן לא פעל למינויו של בן אריה לתפקיד השגריר בלטביה ולא ביקש מחברי ועדת המינויים לבחור בבן אריה.
השופטים קבעו כי ליברמן פעל באופן בלתי ראוי כאשר נמנע מליידע את ועדת המינויים על מעשיו של בן אריה וכאשר הביא את המינוי לוועדת השרים והממשלה, אולם לשם הרשעה בהפרת אמונים יש צורך בהוכחה שמדובר בניגוד עניינים חמור.
"ככל שהמעשים אינם ראויים, אינם מוסריים ואינם עומדים בסטנדרט המצופה מאיש ציבור, ודאי במעמד כה בכיר של שר בממשלת ישראל, נותר ספק סביר, ואף למעלה מכך, האם מעשים אלה עולים כדי עבירה פלילית", נכתב בהכרעת הדין. השופטים קבעו כי בנסיבות המעשים לא הוכחו נסיבות מחמירות שמאפשרות את הרשעתו של ליברמן.
העדות המרכזית נגד ליברמן לשעבר הייתה של סגנו לשעבר במשרד החוץ דני איילון. עדותו של איילון נסתרה בזמן הדיונים על ידי בכירים אחרים במשרד החוץ. "עדותו של אילון בבית המשפט מעוררת קשיים מניה וביה. אילון שינה את גרסתו לעומת הגירסה שמסר במשטרה בשני נושאים הנוגעים לליבת האישום", כתבו השופטים.
השופטים ציינו את העובדה כי עדותו של איילון נשמעה זמן קצר לאחר שהודח מרשימת ישראל ביתנו לכנסת: "השבר הגדול ביחסים בין אילון לבין הנאשם, והשתלשלות העניינים באופן שאילון העלה לראשונה את טענותיו ונחקר במשטרה בסמוך לאחר ששמו נגרע מרשימת מועמדי מפלגתו לכנסת; עובדה אשר גם לדבריו של אילון גרמה לו ליחס של תדהמה ואכזבה כלפי ליברמן".