פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בנגב אין נישול - רק ניצול

      ביום בו חוזר חוק פרוואר לדיון בכנסת, מצביעה שירה מיכאל על צביעותם של ארגונים המתיימרים לעזור לפתור את בעיות הבדואים - אך רק מנצלים אותם לפסטיבל שנאה אנטי-ישראלי

      הבוקר (רביעי) צפויה להתכנס ועדת הפנים של הכנסת לדיון בהצעת החוק להסדרת התיישבות בדואים בנגב. גם באירופה דנים בנושא שנוי במחלוקת זה, כאשר רק לפני כשבועיים (ב-17 באוקטובר), השתתפו חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בפרלמנט האירופי בסמינר בבלגיה שעסק בקהילה הבדואית בישראל, תחת הכותרת: "בדואים בנגב / נקאב: חלומות וסיוטים". באותו סמינר הוצגה כרזה שקראה: "עצרו את תוכנית פראוור-בגין - לא לטיהור אתני של בדואים פלסטינים". בכירים ישראלים הודרו מהפאנל ולא הורשו להיכנס אליו. יתרה מזאת, גם דורון אלמוג, המכהן כעת כראש מטה היישום להתיישבות ולפיתוח כלכלי של הבדואים בנגב, לא הורשה להשתתף, למרות בקשות חוזרות. כיצד יכולים חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית להגיע למסקנה מושכלת כלשהי בנושאים הקשורים לבדואים אזרחי ישראל, בזמן שהם מוזנים בעובדות חד-צדדיות לחלוטין, ומתעלמים מעמדתה של ישראל? ובכן, הם אינם יכולים.

      סוגיית הבדואים והכפרים הבלתי-מוכרים בנגב מעסיקה את ממשלות ישראל כבר שנים רבות, במהלכן נעשו ניסיונות להביא לפתרון סוגיה מורכבת זו. בשנים האחרונות תפס הנושא תאוצה, לאחר הקמת ועדת גולדברג להסדרת התיישבות הבדואים בנגב ואישור המלצות דו"ח פראוור, ובפרט לאחר האישור בקריאה ראשונה של הצעת החוק להסדרת התיישבות בדואים בנגב (שהוגשה על ידי השר לשעבר בני בגין) ביוני האחרון. מסגרות בינלאומיות כמו האיחוד האירופי והאו"ם החלו לעסוק בסוגיה זו בתקופה האחרונה, במקביל למעורבותם הגוברת של ארגונים לא-ממשלתיים פוליטיים.

      הכפשה במקום ביקורת בונה

      הסיוע לאוכלוסייה הבדואית להשמיע את קולה ודרישותיה בפני המדינה הינו חשוב מאין כמותו, אך ניצול הסוגיה בידי ארגונים אלו כפלטפורמה נוספת לניגוח והכפשת ישראל וליצירת רווחים פוליטיים מוריד מערכו. במקום לתת לנושא את מלוא כובד המשקל הראוי, כולל התייחסות לרבדיו השונים, הארגונים מציגים את הנושא בצורה חד-צדדית ופשטנית, תוך התבססות על מקורות בלתי-אמינים והתעלמות מוחלטת ממערכת המשפט הישראלית שהתייחסה לסוגיה פעמים רבות. חלקם גם משתמשים בשפה חריפה נגד ישראל, ומכנים את מדיניותה "אפרטהייד", "תהליך של נישול", "טיהור אתני" ו"אפליה" כלפי הבדואים.

      כאמור, מתיחת ביקורת היא לגיטימית כאשר המטרה היא להביא לשינוי ולשפר מצב קיים, אך ביקורת הארגונים המופנית כלפי חוץ נועדה אך ורק להכפיש את ישראל ולא להיטיב עם מצבם של הבדואים. אחד הארגונים הבולטים בתחום הוא "פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי", השולח את נציגיו באופן קבוע לוועדות או"ם שונות הנוגעות לזכויות "עמים ילידים", לביעור אפליה ועוד. במסגרות אלו (ועוד רבות אחרות) קורא הפורום "להתערבות דחופה של הקהילה הבינלאומית" וטוען כי ישראל מקיימת מדיניות של "אפליה" ומפרה זכויות רבות של הבדואים כולל הזכות ל"רמת חיים נאותה", באמצעות "פרולטריזציה בכח", כחלק מ"מדיניות של נישול".

      ארגון נוסף, עדאלה, הפעיל בעיקר בזירה האירופית, השתתף במושב של תת-הועדה לזכויות אדם של הפרלמנט האירופי יחד עם פורום דו-קיום, ובו טענו כי "הצעת החוק מבטאת שני עקרונות: אפרטהייד ומשטר צבאי". הארגונים גם מקיימים סיורים בכפרים הבלתי-מוכרים לדיפלומטים ממדינות שונות בעולם, ובהם מספרים על "הזכויות של הכפרים הלא מוכרים בנקאב, כולל מדיניות של העתקת אוכלוסין והריסת בתים", ועל האופן בו "נמנעת מהערבים הבדואים בכוונה תחילה הגישה לכל השירותים הבסיסיים והתשתיות". בנוסף, מבצעים הארגונים פעולות לובי נמרצות בממשלות זרות על מנת להשפיע על מדיניותן כלפי ישראל.

      זוהי דרך הפעולה המועדפת על ארגונים לא-ממשלתיים. רובם זוכים למימון זר נרחב, המועבר ממדינות וקרנות בינלאומיות לצרכי קידום ופיתוח, אך בפועל מנוצל לטובת קמפיינים שנועדו להכפיש את ישראל ולהציגה כמפירת זכויות אדם. הכסף מגיע מבחוץ ומשמש את הארגונים כדי להפעיל לובי בחו"ל בתקווה שיביא ללחץ חיצוני. הבעיה, עם זאת, היא פנימית לחלוטין, ועל כן דורשת גם התייחסות פנימית.

      מאפייני ניצול הסוגיה של אזרחי ישראל הבדואים על-ידי ארגונים פוליטיים דומים באופן מטריד למאפייני קמפיינים אנטי-ישראליים בהקשר הסכסוך הערבי-ישראלי, ואלו פועלים רבות בכדי לקשור בין סוגיה פנימית זו למאבק הזהות הפלסטינית. מכאן, נראה כי מסקנותיו של סמינר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית באיחוד האירופי היו ידועות מראש- הצגת דעה מוטה וחד-צדדית והדרת דעות שונות מנעה דיון פורה ומושכל בנושא. וכך, במקום לעסוק בניסיון להביא לפתרון בסוגיה הבדואית - הפך האירוע לפסטיבל שנאה אנטי-ישראלי.

      שירה מיכאל היא חוקרת במכון המחקר NGO Monitor

      דעה אחרת: על סף שבר חסר תקדים בין המדינה לבדואים

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il