הבשורה הרעה באמת העולה מהחיסולים האחרונים באשקלון, מעבר לפגיעה בנפש, היא התובנה כי משפחות הפשע פועלות בלב העיר כאילו אין משטרה או אזרחים. אומרים כי הברק אינו מכה פעמיים באותו מקום - משפחות הפשע לא שמעו על כך. אובדן ההרתעה מאפשר לעבריינים לפעול באופן חופשי ללא חשש ממשי.
מפת החיסולים: מהי העיר המסוכנת בארץ? מהדורת וואלה!
הטענה הרווחת, לפיה הפשע המאורגן מעדיף להתקיים בתנאים של שקט כדי למנוע לחץ משטרתי היא אולי הגיונית - אבל במציאות שלנו, היא שגויה מן היסוד. כאשר אנשים נורמטיביים שוקלים מאזני כוחות ומאזן נוחות, הם מגיעים לנוסחאות רציונאליות; לעומתם, כאשר מדובר במשפחת פשע - החשבון הוא פשוט וכואב: כוח ושוב כוח, שמוביל לכסף ועוד כסף. משפחות הפשע לא מכירות בכללים כתובים ובלתי כתובים, אלא בכוח בלבד - המתבטא בחיסול ועוד חיסול של מי שמאיים על מעמדך. מדובר במלחמת הישרדות, בדיוק כמו בעולם החי.
די לדירוגים המטופשים
האם "חיות האדם" האלה ניתנות בכלל לריסון? התשובה היא בהחלט כן - אך לשם כך יש לעשות שימוש באותו האמצעי שהן מכירות היטב: שימוש בכוח נגדי. וכשמדברים על כוח, אין מדובר במקרה זה רק בכסף ואמצעים. לפני הכול, יש להגביל באמצעות בית המשפט את תנועותיו של כל מי שקיים כלפיו חשד שהוא יעד לחיסול. אין סיבה בעולם שהחברה תאפשר ליעדים לחיסול, שלגביהם קיים חשד מבוסס וכוונה לפגיעה פיזית, להסתובב בתוך קהל, להגיע לחדרי כושר או מופעי תרבות, או אפילו להתגורר בבית דירות. האנשים האלה הם פצצות מתקתקות שחייבים לעצור בעדן באמצעות בתי משפט. אלו צריכים לבחון את רמת הסיכון ולהפוך את המידע המודיעיני המשטרתי לשכפ"צ לחברה, במקום סכנה קולקטיבית בוודאות קרובה וממשית.
מהלך כזה יהיה צעד מבורך לנטרול האיום הראשוני, אך המלחמה האמיתית היא בתשתית הפשע, וכדי להילחם בה - צריך שרירים. הכלל הוא שהקרב מוכרע ברחוב - ולכן הגישה היא נטרול ופירוק משפחת פשע ברחוב. הכוח הנחוץ לטיפול במשפחת פשע אחת נאמד ב-50-100 שוטרים. אנו מתמודדים היום עם סדר גודל של 40 עד 60 משפחות פשע - כלומר, סדר הכוחות הנחוץ הוא כ-3,000-4,000 שוטרים מאומנים, מוכשרים - ובעיקר: מגובים לחיכוך מתמיד. המשטרה התגאתה רק לאחרונה כי במהלך השנה האחרונה פוטרו משורותיה 29 שוטרים בשל אלימות ושימוש בכוח. אין בכך שום סיבה לגאווה. העובדה שהמחוקק לא השכיל להעניק לשוטר הגנות מקצועיות, כפי שהעניק לרופאים או לפרקליטים שטועים, יוצרת אצלם נטייה לברוח מעימות ומחיכוך, ומעניק יתרון מובנה למשפחות הפשע. השוטר מקבל מסר עקיף הקובע כי "ככל שתתחכך, אתה חשוף לגורלך"; התוצאה המצטברת היא פחות ופחות מגעים פיזיים בין המשטרה לפושעים, ומנגד יותר ויותר טכנולוגיה - שהיא כלי תומך יעיל, אך לא יכולה להוות תחליף לחיכוך המתמיד.
פרקטיקה משטרתית שמומלץ לבחון מחדש היא ריכוז הפעילות נגד משפחות הפשע ביחידה ארצית מרכזית. ההיגיון מאחורי המדיניות הזו נעוץ בתיאוריה לפיה ליחידה ארצית יש יתרון בכלים ובאיכות המאפשר לה להיטיב להתמודד עם משפחות פשע - אולם התיאוריה הזו טעונה עדיין אישור אמפירי. בסופו של יום, פיצוח תיק של משפחות פשע מתחיל מאינטרס מקומי, מיתרון שנרכש ברחוב וממוטיבציה של בלשים, סיירים ואנשי שטח החיים את היום-יום. לכן, אין זה נכון לשחרר את דרגי השטח מהאחריות הבסיסית למלחמת הרחוב.
אך מעל הכול חשוב לזכור כלל אחד: חברה שמחליטה למגר את ארגוני הפשיעה צריכה להבין שכאשר חוטבים עצים - ניתזים שבבים. המלחמה בפשיעה אינה במלל כי אם במעשים, ובגיבוי מוחלט לעוסקים במלחמת המגן. על המשטרה לייצר רמת שכנוע פנימי גבוהה של השוטרים, ובאמצעותם, להעביר מסר חד וברור למשפחות הפשע בדבר האמונה בכוח וביכולת הביצוע, הזוכה לגיבוי מלא. בד בבד, מומלץ למשטרה להפסיק להעצים את משפחות הפשע, למשל באמצעות דירוגים מטופשים כדוגמת זה ש/התפרסם באחרונה. נכון יותר להגחיך את משפחות הפשע כעבריינים מפוחדים, מרותקים לאזורים מבודדים דרך צווי בתי משפט.
במאבק הזה אין כמובן קיצורי דרך של "זבנג וגמרנו". יש תהליכים ארוכים וממושכים, הפוכים לאלה שהביאו אותנו למצבנו - מצב עגום שבו הפשע שולח את זרועות התמנון שלו לכל כיוון: החל בשכונות שלמות המסתגרות מרדת החשיכה ועד אור ראשון, וכלה בשחיתות הפושה במנגנוני השלטון, המקומי והמרכזי. האחריות רובצת על מקבלי ההחלטות. את המחיר - כולנו כבר משלמים.
עו"ד וניצב בדימוס יעקב בורובסקי שימש מפקד המחוז הצפוני וראש אגף התכנון במשטרה
לכל הטורים של יעקב בורובסקי בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il