לבוחר הישראלי חשובה מאוד האסתטיקה של נבחרי הציבור שלו. הוא רוצה לבחור במוצר שנראה טוב, שנשמע טוב, והרי שמכאן, הוא מסיק, קצרה הדרך לנבחר ציבור שגם ישרת אותו בצורה הטובה ביותר. זו הסיבה להצלחה של יאיר לפיד החלול מתוכן בבחירות האחרונות; זה גם המתכון שהביא 29 מנדטים לציפי לבני - חסרת ההישגים, אך "מיס קלין" בשבילכם - בקלפיות ב-2009; זו השיטה הקבועה של ליברמן, שמצטייר כאיש מעשה רק בזכות מילים והבטחות לחסל מישהו - משפחות פשע, ערביי ישראל, תלוי בהלך הרוח הציבורי; וזו גם הסיבה שפוליטיקה משחקים ארבע שנים, ובסוף ביבי מנצח.
ואז מגיעה חברת הכנסת מירי רגב, רואה את כללי המשחק, לומדת אותם ביסודיות, ולא מבינה מה היא עושה לא נכון. מי שינה את החוקים? ודאי איזה שמאלני, תמלמל לעצמה. אך מדוע מה שמותר לאחרים, גורר "עליהום" תקשורתי וציבורי כאשר מדובר בי? ולמירי אין תשובה. הציבור התלונן על נתניהו, אך נמס ממנו בזכות אזכורי הציונות בנאומיו באו"ם, והרי לכם, גם נאמתי על מדינה יהודית ואפילו החזקתי בידי את דגל ישראל. אותו ציבור גם הלך לקלפיות בשבוע שעבר ובחר בשלושה ראשי ערים שנגדם תלוי כתב אישום - אז למה כשמדובר בי, פתאום קשה לכם לקבל את החברות שלי עם אדם שאלפים בחרו בו לנהל את עירם?
הכול על השולחן
זה באמת לא הוגן, ועל כך מגיעה למירי רגב הסליחה. הציבור השפוי, שכל כך נהנה לחבוט בה, מן הראוי שיכיר תודה לפוליטיקאית שעושה לו שירות טוב יותר מנבחריו שלו. הקשר בין חברת טבע ליש עתיד, האופן שבו ליברמן מנהל את סיעתו, הצביעות של בנט בסוגיית האסירים הפלסטינים - הכול מוצנע, עטוף בספינים תקשורתיים שמרחיקים מהציבור את מה שהוא לא צריך לדעת. ואז מגיעה חברת כנסת ששמה הכול על השולחן: יש כאן ראש עיר שמואשם בלקיחת שוחד, והוא חבר שלי, ואני אגייס למענו את הוועדה בראשותי. וזה לא בגלל שמירי רגב פחות טובה מפוליטיקאים אחרים, היא רק פחות מתוחכמת מהם, ומכאן שגם פחות מסוכנת לציבור - שמזהיר דווקא ממנה.
סגנונה הייחודי של רגב הוא ברכה למחנה השפוי בישראל, או לפחות הרע במיעוטו. אם כל חטאה היה חברות עם אדם שנגדו הוגש כתב אישום, הרי שהדבר לא היה זוכה להד ציבורי כלל. ואם כל פשעה היה ניגוד עניינים לכאורה בין תפקידה כראש ועדה בכנסת לחברותה עם שמעון גפסו, שורות המבזקים באתרים היו מספרות על כך בעייפות וחותמות את הפרשה. אך הוולגריות של רגב מונעת ממנה את הלוקסוס שיש לחבריה למשכן, ועוזרת להציף את כל הפגמים במעשיה. ומה המסקנה מכך? היות שהיא כל כך מתאמצת להשתין ממקפצה, לא זו בלבד שהסכנה במעשיה פחותה, אלא שיש בהם גם מידה מסוימת של תועלת: חוסר היכולת להתעלם ממנה מעלה לשיח הציבורי את אמות המידה של נבחריו. ואם אסתטיקה קובעת משהו בעיני הציבור, ייתכן שזה צעד בדרך הארוכה לשלטון נקי יותר.
"הטוב הגדול של האדם הוא שליטתו בעצמו", טען סוקרטס, שהרתיח את הממסד והוצא להורג בידי השלטונות באתונה. "המילה מעניקה למחשבה את קיומה העילאי והאציל ביותר", סבר שפינוזה, שהוקע והוחרם בידי יהדות אירופה. "אני חברת כנסת. אני לא צריכה לחשוב פעמיים לפני כל מילה שאני אומרת", חתמה מירי רגב את הדיון עם שני יפי הנפש האלה, והמשיכה לעוד יום עבודה בבית הנבחרים של מדינת ישראל.
לכל הטורים של אבנר בורוכוב בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il