על תפקידו המרכזי של הנחש בהיסטוריה האנושית יודע כל אדם שקרא על חטא עץ הדעת בפרקיו הראשונים של ספר בראשית. אולם האם מעבר לתרומתו לגירוש האדם מגן העדן ולשובו אל העפר שממנו בא, היה לזוחל הערמומי גם חלק מכריע בהתפתחותו של המוח האנושי?
מחקר שפורסם השבוע בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences מציע כי המוח האנושי לא היה מתפתח לכדי מה שהוא היום לולא נוכחותה של הסכנה החלקלקה והמתפתלת. המחקר, שנעשה על שני קופי מקוק שגודלו בשבי, מחזק את הסברה שלפיה הפחד של אבותינו הקדמונים מבעל החיים הקטלני והצורך להישמר מפניו, הפכו את מערכת הראייה של הפרימטים, ובתוכם בני האדם, למפותחת וחדה ביותר. בעוד שיונקים שונים פיתחו "פתרונות" פיזיולוגיים להתמודדות עם הארס, הפרימטים הקדימו תרופה למכה עם פתרון אסטרטגי יותר.
החוקרים, בראשות פרופ' לין איזבל מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, הכניסו אלקטרודות זעירות למוחם של שני קופי המקוק. הן הושתלו בגרעין הפולבינר (pulvinar), חלק קדום במוח בעל תפקיד חשוב בהבחנה בגירויים ויזואליים ובעיבוד המהיר של כאלה המהווים איום. אצל פרימטים, גרעין הפולבינר גדול יותר ובעל מבנה ייחודי ביחס לזה של בעלי חיים אחרים. החוקרים טענו כי שני הקופים, שגודלו בשבי, מעולם לא נתקלו קודם לכן בנחשים.
איך קשורים הלמורים במדגסקר?
לאחר השתלת האלקטרודות, הוצגו בפני הקופים ארבעה סוגים של תמונות על מסך מחשב. אלה כללו פרצופים מאיימים ופרצופים נייטרליים של קופים, ידיים של קופים, צורות הנדסיות שונות וגם נחשים בכמה תנוחות. מתוך 91 תאי עצב (נוירונים) ש"הגיבו" לתמונות, 40% מהם הראו את הפעילות הרבה והמהירה ביותר לנוכח תמונה של נחש נתון מרשים ביחס לסוגי התמונות האחרים. לשם השוואה, ל"מקום השני" הגיעו פרצופי הקופים המאיימים, שרק 29% מהתאים הראו פעילות כתוצאה מהצגתם. זאת על אף שגם פרצופים אלה נתפסים כמקור סכנה, שכן קופי המקוק נחשבים יצורים חברתיים ביותר.
"תמונות הנחשים גרמו לתגובות המהירות והחזקות ביותר. זה מחזק מאוד את הטענה שהיה להם תפקיד חשוב בהתפתחותם של הפרימטים", הסבירה פרופ' איזבל, אקולוגית סביבתית במקצועה, לסוכנות הידיעות הצרפתית. בראיון לכתב העת Science אמרה החוקרת האמריקנית כי מדובר ב"תמיכה הנוירו-מדעית הראשונה" ל"תיאוריית גילוי הנחש" (Snake Detection Theory) שפיתחה ב-2006. לפי התיאוריה, ראשית התהליך האבולוציוני של התגוננות מפני נחשים שתחילה אכלו פרימטים קטנים ומאוחר יותר החלו גם להכיש לפני עשרות מיליוני שנים, אז היתקלות בנחש הייתה בבחינת מוות ודאי כמעט. כחיזוק לטענותיה, הציגה איזבל מחקר קודם שנעשה על למורים במדגסקר. במחקר נמצא כי הפרימטים הקטנים, שלהם מערכת ראייה מפותחת פחות, לא הראו תגובות משמעותיות של פחד כאשר ראו נחשים.
"נחשים אחראים במידה רבה להתפתחותם של הפרימטים", סיכמה איזבל. "הראייה היא הדבר שמבחין בינם לבין שאר היונקים, ומבנים רבים במוח שלנו משרתים את החוש הזה". לדבריה, מחקרי המשך צפויים לבחון את תגובותיהם של פרימטים גם לטורפים אחרים שהיוו עבורם סכנה לאורך ההיסטוריה.
ומה באשר לאיומים האחרים?
על אף ההתלהבות הרבה של איזבל ושל שותפיה למחקר מהאוניברסיטאות טויאמה ביפן וברזיליה בברזיל, יש כמה הסתייגויות שעליהן יצטרכו לתת את הדעת בעתיד. כך לדוגמה, פרופ' סוזן מינקה, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת Northwestern באילינוי, הגדירה את המחקר "חשוב מאוד ומרתק לגמרי", אולם אמרה כי בעיה בסיסית היא שלא ניתן לקבוע בוודאות של 100% ששני הקופים לא נתקלו בנחשים טרם הניסוי. בנוסף, היא ציינה כי החוקרים היו צריכים לתעד גם את התגובות ההתנהגותיות של הקופים בשעה שצפו בתמונות. "ידוע כי למינים רבים של קופים יש פחד מולד מנחשים, או שהם מפתחים אותו בשלב מוקדם ביותר בחייהם. אבל זו שאלה קשה ביותר עבור המדע", אמרה.
איזבל בלאנשט, פסיכולוגית קוגניטיבית מאוניברסיטת קוויבק שבקנדה החוקרת את תפקידו של הרגש בעיבוד המידע, הסבירה כי מדובר ב"חלק חשוב ביותר מהתמונה הכוללת, אך הוא לא היחיד". מחקרה של בלאנשט הראה כי בני אדם לא תמיד מהירים יותר בזיהוי סכנה של נחשים לעומת איומים אחרים כגון כלי נשק או כלי רכב סכנות שצצו בשלב מאוחר הרבה יותר בהיסטוריה האנושית.
לקריאה נוספת:
"עולם אבוד": 3 בעלי חיים חדשים התגלו באוסטרליה
מהפכת המוח: הפיתוחים המדהימים שייכנסו לנו לראש
תיעוד: נחש ענק מוחץ קופה באמזונס - ובולע אותה