הנה העובדות בסיפור: חברי קבוצת "הר אל" השתלטו לפני כחודשיים על הר אלדד שבנגב, אזור בעל רגישות נופית וסביבתית גבוהה, במבצע סדור, מתוכנן - ולא חוקי. החלטתם להשתלט דווקא על הר אלדד לא הפתיעה איש ברמת הנגב, שהרי הייתה זו מטרתם המוצהרת לכל אורך שלוש השנים שבמהלכן ניסתה המועצה למצוא עבורם פתרון התיישבותי, וזאת למרות שהובהר לחברי הקבוצה פעם אחר פעם שהר אלדד נמצא באזור בעל רגישות נופית וסביבתית גבוהה, ולא ניתן להקים בו יישוב מכל סוג. על כך, אגב, אין חולק בקרב כל גופי שמירת הטבע, התכנון והמשפט שנדרשו לנושא.
מדוע ביקשו חברי הקבוצה להתיישב דווקא בהר אלדד, ומסרבים לכל פתרון אחר? מדוע לא הקימו את היישוב הלא חוקי באזור שבו לפחות הפגיעה בטבע כתוצאה מהאקט העברייני - או ה"מחאתי", לגישתם - הייתה פחותה עשרות מונים? לאלוהיהם הפתרונים. בדיעבד, הסתבר לנו שבעוד שהמועצה מתאמצת למצוא פתרון התיישבותי לקבוצה ברמת הנגב, בעודם יושבים מולנו ולכאורה דנים בחלופות שהוצעו - הם למעשה התארגנו מאחורי הקלעים למעשה הלא חוקי של השתלטות על ההר. גם לאחר ששני בתי משפט קבעו שעליהם להתפנות הם נותרו על ההר, ורק למול האפשרות של פינוי בכוח וחילוט כספם לפי פסיקת בית המשפט, הסכימו חברי הקבוצה לפנות את הבנייה הלא חוקית לצד פקחי המינהל והשוטרים.
אז כולנו בורים וטפשים?
אלו העובדות: נוכחותם של חברי הקבוצה במקום בשבועות האחרונים, שכללה נסיעת וחניית רכבים, שירותים לא מוסדרים, רעש, אור ואף הזמנת הציבור למסיבת רגאיי (!), שבוטלה רק לאחר שדבר קיומה הובא לידיעת המשטרה, גרמה נזק עצום לטבע המדברי באזור שהוגדר בעל חשיבות גבוהה לשמירת הטבע והנוף - אך אלו המשיכו להגדיר עצמם "אקולוגיים" וזלזלו במפגיע בחוות הדעת של כל גופי שמירת הטבע בישראל. האם ייתכן שכול מומחי שמירת הטבע והתכנון בישראל הם טפשים, בורים ופחדנים - ואילו כמה פורעי חוק הם המשוכים בשמן? מהיכן שואבים חברי הקבוצה את העוז לזלזל במי שבמשך עשרות שנים עוסקים בשמירת הטבע וביישוב הארץ?
לצערי, ישנם מי שהעדיפו להתעלם מהאלימות שבמעשה, מהעובדה שמנהיגי הקבוצה מצפצפים בגלוי על פסיקותיו הנחרצות של בית המשפט, מהתקדים ההרסני לשמירת הטבע ולמוסדות התכנון בישראל, מהשקרים וחצאי האמיתות של אנשי הר אל. אלו שנפלו ברשתם ניסו לקדם את ענייני הקבוצה כאילו לא היה מדובר בחבורת פורעי חוק שבינם ובין ציונות אמיתית אין כל קשר. אני שמח שההיגיון ניצח בסוף, והחוק נאכף.
על דבר אחד אני מסכים עם הפורעים ושליחיהם בתקשורת: קשה להקים כיום יישובים חדשים בנגב. ברמת הנגב, לדוגמה, התיישבות זו מוגבלת בכך ש-75% משטחי המועצה הם שטחי אש, ושיעור גדול נוסף מהם הינו שמורות טבע חשובות שמדינת ישראל החליטה לשמור אותן לדורות הבאים. למרות מגבלות אלו, מצליחה המועצה לקדם את הקמתם של יישובים חדשים בשטחה - אך לצערנו, תהליך כזה הוא תהליך ארוך, וגם אחרי שיאושרו כל הנושאים הסטטוטוריים, אין כלל ביטחון שהמדינה תקצה את המשאבים הנדרשים לכך.
עד שיתעוררו הפוליטיקאים, פועלת רמת הנגב להרחבת כל הישובים בשטחה, מאחר שהביקוש למגורים ברמת הנגב עולה על ההיצע במאות אחוזים. בהקשר זה חובה לציין כי רק לפני שנתיים התאכלס מחדש הישוב רתמים (שהיה קיבוץ והפך לכפר רתמים - יישוב קהילתי דתי). 25 מייסדי גרעין רתמים המתינו למעלה משלוש שנים במחנה זמני בקבוץ טללים (החילוני) - והיום, שנתיים לאחר שעלו על הקרקע כחוק, מתגוררות ביישוב 90 משפחות על 250 ילדיהן. תהליכים דומים עברנו עם גרעין באר מילכה וגם עם היישוב מרחב עם. מי שבאמת רוצה ליישב את הנגב, יעשה זאת באופן חוקי.
זו, גבירותיי ורבותיי, ציונות אמתית - ואילו מה שעשו חברי קבוצת הר אל - זו ציניות. ואת מי שהתבלבל וטעה לחשוב כי חזון הפרחת הנגב עומד מול עיני חברי הקבוצה - אני מזמין לביקור בבאר מילכה או בניצנה, בעזוז או במשאבי שדה, בקיבוץ רביבים או בשדה בוקר. שם תמצאו את ממשיכיו האמיתיים של בן גוריון.
שמוליק ריפמן הוא ראש המועצה האזורית רמת הנגב
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il