פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גם בלי הרב עובדיה, ש"ס תשמור על כוחה

      התנועה היחידה שהצליחה לייצר כוח פוליטי מזרחי עשתה זאת בזכות הדת - אולם ביסודה, היא תנועה מעמדית-עדתית ולא דתית. לכן סבור פרופ' יואב פלד שהיא תישאר איתנו עוד זמן רב

      מותו של הרב עובדיה יוסף הוא ללא ספק זעזוע עמוק עבור תנועת ש"ס ברמה הדתית-רוחנית. אולם הסתלקותו של הרב איננה מבשרת את התפרקותה, היחלשותה או היעלמה של התנועה, כפי שצופים אחדים מהפרשנים. מעמדו התורני של הרב עובדיה היה אכן מעמד ייחודי, ולא בנקל יימצא מי שימלא את מקומו. אולם ש"ס ביסודה איננה תנועה דתית אלא תנועה מעמדית-עדתית, שהדת היהודית מהווה עבורה אידיאולוגיה מגייסת ומגבשת. הזעזוע הרוחני לא יערער, על כן, את המסד הפוליטי-ארגוני של התנועה, שניהולו חזר לאחרונה לידיו האמונות של אריה דרעי.

      הקמתה של ש"ס בשנת 1982 הייתה הניסיון האחרון - והמוצלח - לארגן מבחינה פוליטית את המזרחים נפגעי תהליך ה"קליטה-באמצעות-מודרניזציה" שהנהיגה המדינה עם תחילת העלייה המזרחית הגדולה בשנות החמישים. הניסיונות שקדמו לכך לארגן את המזרחים נכשלו, לא רק בגלל התנגדותו הנחרצת של הממסד, אלא גם בגלל שהמסר האידיאולוגי ששידרו נתפס על ידי קהל היעד שלהם כמסר בדלני. שאיפתם של העולים המזרחים הייתה מאז ומתמיד להשתלב בחברה הישראלית ולא להיבדל ממנה. אי שילובם בחברה - או ליתר דיוק, שילובם הבלתי-שיוויוני בה - נבע, לתפיסתם, מאפליה שאותה הם ביקשו לתקן. הניסיונות לארגן אותם על בסיס מעמדם החברתי-כלכלי או זהותם העדתית נראו כמדגישים את השוני בינם לבין האשכנזים, בעוד הם ביקשו להדגיש דווקא את המשותף.

      אסטרטגיה שלא תלויה בנוכחות הרב

      את לקח הניסיונות הכושלים הללו למדו מייסדיה של ש"ס - ובראשם אריה דרעי, הארכיטקט המרכזי של הצלחתה האלקטורלית של התנועה. במקום לפנות אל המזרחים נפגעי תהליך הקליטה על בסיס המבדיל בינם לבין האשכנזים, פנתה אליהם ש"ס על בסיס המאחד את שתי הקבוצות - הדת היהודית. על פי הנוסחה הפוליטית שהציעה ש"ס לתומכיה הפוטנציאליים, מקור האפליה נגדם ומקור החוליים החברתיים מהם הם סובלים - עוני, אבטלה, סמים, פשע וכו' - הוא בסטייה שסטתה התנועה הציונית בהנהגת תנועת העבודה מהדת ומהמחויבות לסולידריות יהודית. תיקון כל החוליים הללו יגיע כאשר יצליחו המזרחים, בהנהגת ש"ס, להחזיר את הציונות אל דרך הישר על ידי החזרת עטרת היהדות ליושנה.

      תפיסתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף השתלבה היטב באסטרטגיה הפוליטית הזאת. על פי תפיסתו, ההלכה היהודית שאמורה לשרור בארץ איננה ההלכה האשכנזית ואף לא זו הספרדית, אלא ההלכה הארץ-ישראלית כפי שגובשה על ידי רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך", בצפת במאה ה-16. כלומר, בעוד הוא נאבק נגד התנשאותם של הרבנים האשכנזים על הספרדים, לא ביקש הרב עובדיה להפוך את היוצרות, אלא לאחד את המחנות סביב תפיסה הלכתית ישראלית משותפת.

      מאז הופעתה של ש"ס בזירה האלקטורלית הארצית ב-1984, לא פסקו התחזיות על קיצה הקרב ובא. נקודת שיא אחת בתחזיות הללו הייתה עם הרשעתו של אריה דרעי בקבלת שוחד ב-1999. אלא שדווקא בבחירות לכנסת שנערכו באותה שנה הגיעה ש"ס לשיא כוחה האלקטורלי - 17 מנדטים. תחזיות הסוף הקרב התעוררו שוב עם כניסתו מחדש של דרעי לפוליטיקה לקראת בחירות 2013 ורמזיו כי הוא עומד להקים רשימה מתחרה. בבחירות עצמן שמרה ש"ס על כוחה מהכנסת הקודמת -- 11 מנדטים - ודרעי הוא שוב יו"ר התנועה.

      לש"ס נכונה עתה תקופה קשה של זעזועים ומאבקי ירושה, בין היתר, ככל הנראה, גם בין בניו של הרב עובדיה לבין עצמם. אולם התשתית החברתית של התנועה, אותם מזרחים שעדיין מודרים ממרכז החברה הישראלית מבחינה חברתית-כלכלית, היא תשתית איתנה. הנוסחה הפוליטית של המפלגה גם היא לא עתידה להשתנות. הרב עובדיה אמנם סיפק מסד אידיאולוגי מוצק למסר של סולידריות יהודית שאותה מבקשת ש"ס לשקם, אולם המסר עצמו מעוגן באסטרטגיה פוליטית שאיננה תלויה בנוכחותו של הרב עצמו. למגינת ליבם של רבים, ש"ס איננה "מפלגת אווירה" כמו מפלגות מעמד הביניים המופיעות ונעלמות מידי מערכת בחירות. בקואליציה או באופוזיציה, ש"ס עתידה להישאר בנוף הפוליטי הישראלי עוד זמן רב.

      הסוציולוג פרופ' יואב פלד, חבר החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, חקר במשך שנים את תנועת ש"ס, ובין היתר ערך את הספר "ש"ס: אתגר הישראליות"

      אחרי לכתו של מרן - סיקור נרחב בוואלה!