פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אדום אדום, אשם אשם

      אמנם הוגשו כתבי אישום נגד המתעללים ממשחטות הפרות של תנובה, אך ד"ר אסף הרדוף סבור שזה מאוחר מדי ובעיקר מעט מדי - מה עם כל המנהלים בחליפות שאדישים לשגרת ההתעללות?

      לפני כשנה שודר תחקיר "כלבוטק" שזיעזע את המדינה. התחקיר שערך העיתונאי רונן בר, פעיל אנונימוס, תיעד התעללות במשחטת "אדום-אדום" של תנובה, בעגלים ובכבשים: חשמול בשוקרים בכל הגוף, גרירה אלימה מהרגליים, השלכות באוויר ומכות בראש ובגוף וכמובן צפיפות וזוהמה.

      השבוע, סוף-סוף, הוגשו כתבי אישום נגד ארבעה מעובדי החברה באשמת התעללות בבעלי חיים: האחראי על קו השחיטה, ממלא מקומו ושני עובדי קבלן. כל אלו יתייצבו בבית המשפט בנצרת. צפויים להיעדר: בעלי החליפות, המנהלים הגדולים של תאגידי הבשר. אלו ימשיכו בלי שום סיכון שהאלימות שמממנת את שכרם הגבוה תפריע לחייהם להתנהל.

      בשעה שנחשפת אלימות, מתנערים ממנה הבכירים ומסבירים שאין זו דרכה של החברה ושל תעשיית הבשר. האומנם?התחקיר חשף לא רק אלימות והתעללות, אלא גם אדישות מצד הבכירים והנחיות להשתמש בשוקרים חשמליים דרך קבע. התנהלות זו מלמדת על שגרה. מנין למדו העובדים לנהוג כאמור? היכן המפקחים? היכן המנהלים? ואם זו לא דרכה של התעשייה - אז מהי דרכה?

      עצבות חייה של הפרה, על מצע צואה ושתן

      מנהלים יקרים - האם אינכם יודעים על העצב הנורא שבחייה של פרה? על הפרדתה מאמה עם לידתה? על החזקתה בבידוד מגדרי כל חייה, על מצע צואה ושתן? על הכנסתה האלימה להריון וגזילת תינוקה ממנה? על לקיחתה במשאית לילית צפופה אל בית המטבחיים? על השוקרים החשמליים ויתר האמצעים להנעתה כשאינה רוצה ויכולה לנוע? האם באמת אינכם יודעים?

      חוק צער בעלי חיים מ-1994 אוסר על כל התעללות, התאכזרות ועינוי של בעלי חיים. הוא חל גם בנוגע לחיות שאנו אוכלים. החוק מתיר במפורש המתה לצורך מאכל אדם, אך אוסר על התעללות בדרך לסכין. האם מישהו שצפה בתחקיר מוכן להגדיר את הנעשה שם כפחות מהתעללות? מדוע לקח יותר משנה כדי לגבש כתב אישום כה בנאלי, כשכל הראיות העיקריות נאספו בידי גורמים פרטיים והוגשו למשטרה על צלחת אדומה-אדומה? היכן משרד החקלאות שאמון על ביצועו של חוק צער בעלי חיים?

      בכמעט 20 שנה שהחוק אוסר על התעללות, אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים את המקרים שבהם הוגשו כתבי אישום בתעשיית המזון מן החי; למעשה יד אחת, אם מתעלמים מאישומים נגד מפטמי אווזים אחדים, גם הם רק לאחר שבג"ץ קבע שפיטום הוא אסור, בניגוד לעמדת משרד החקלאות שתמך בפיטום וביקש להכשירו.

      העצוב מכל בפרשת אדום אדום אינו שהמנהלים הגדולים יוצאים, כרגיל, בלי פגע; וגם לא ניגוד האינטרסים המובנה של משרד החקלאות, שרק תחקירים פרטיים מניעים אותו לאכוף את החוק שעליו הוא אמון, משום שהוא חרד לתעשיינים ולא לבעלי החיים. הדבר העצוב ביותר הוא שהאלימות שמתגלה בתחקיר היא שגרתית לחלוטין. הצרכן, שרגיל לדמיין פרות מחייכות ברפת מצוחצחת ורפתנים אוהבים, שמח להשלות את עצמו שעד רגע השחיטה הכול טוב ויפה, חיים של אושר טהור ומוות זריז ונקי, למענן. אולם אין חיי אושר בהפרדה מגדרית, במצע צואתי, בגניבת ילדים לאחר הלידה; ואין גם מוות נקי. זריזות דווקא יש, משום שזמנם של השוחטים קצר והפרות מרובות. על פס ייצור אין תשומת לב אישית בהמתה. האם מישהו באמת מתפלא שבמקום כזה יש שוקרים, בעיטות, גרירות והטלות באוויר?

      מחר (שישי) ב-11:30 ייערך מיצג בכיכר רבין בתל אביב. מאות לובשי לבן יעמדו בדממה חצי שעה להזדהות עם סבל בעלי החיים בתעשיית הבשר. ברחבי העולם יתקיימו עשרות אירועים מקבילים. 150 מיליארד בעלי חיים מומתים בשנה בתעשיית המזון בעולם, 300 מיליון מהם בישראל. ישראלי ממוצע אוכל בחייו כ-4,000 בעלי חיים. חייהם בידי כל אחד מכם, וכל המציל נפש אחת, הציל עולם ומלואו. אם לא נשלם על האלימות האדומה מדם - היא פשוט לא תקרה. אנא עשו את הבחירה הנכונה.

      ד"ר אסף הרדוף הוא מומחה למשפט פלילי, ומתנדב בעמותת "אנונימוס"

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      עוד בוואלה! חדשות