יש ימין דמוקרטי דו-לאומי נוסח רובי ריבלין, משה ארנס, אורי אריאל ואפילו ציפי חוטובלי. מבחינתו, האדמה חשובה יותר מהצביון התרבותי והחברתי שיווצר בה, ולכן על ישראל לשמור על השטח כולו ממערב לירדן, ולהעניק אזרחות שווה לכלל התושבים. יש לימין הזה כמובן אח ורע בשמאל הקיצוני של בל"ד וכל מיני מפלגות שוליים אחרות. יש לי מחלוקת קשה בכמה רמות עם הימין והשמאל הדו-לאומי, אבל אין שום ספק שהוא לגיטימי.
לצד זה, יש ימין אנטי-דמוקרטי ולא מוסרי בעליל. מבחינתו נשקר לכל העולם, לבית המשפט העליון, לציבור הישראלי הרחב - נעשה הכל כדי "לדפוק" את הפלסטינים ולפנק את ראשי מועצת יש"ע. זה הימין הרדוד והבלתי-לגיטימי של מירי רגב, דני דנון, נפתלי בנט ואחרים. נמצא ביניהם גם השר ישראל כץ, שמתבלט בתוך היוזמות לחשק את ראש הממשלה לפני נאומו באו"ם ולסכל את פתרון שתי המדינות, וצפוי להיות הנואם המרכזי מחר בכנס שכותרתו "מדינה אחת לעם אחד".
שימו לב מה אמר כך, למשל, בשבוע שעבר בעימות מול יו"ר האופוזיציה, שלי יחימוביץ', בראיון טלוויזיוני: "אף אחד לא ייתן לפלסטינים להצביע לכנסת". לגיטימי. בהמשך הבהיר שאף אחד גם לא ייתן להם להצביע במדינה הפלסטינית - כי לא תקום אחת כזאת. יהודים יתנחלו בחברון ובכל פינה שהכבשה התועה של אברהם, יצחק או יעקב הטילה מימיה עליה. והיכן יצביעו מיליוני פלסטינים? מה יהיה מקומם במציאות הדו-לאומית והלא-דמוקרטית הזאת?
אין "פתרונות נוספים"
עד שלב מסוים, יכלו אנשי הימין האנטי-דמוקרטי להקפיא את זכויות האדם הבסיסיות של הפלסטינים (אחרי שהתברר להם שאי-אפשר פשוט להעלים אותם). תמיד יוכלו לנפנף לפחות בשניים-שלושה פלסטינים (מתוך לפחות שניים-שלושה מיליון) שבחרו בדרך הטרור. כך גם עשו למליוני שחורים בארה"ב לפני שנות השישים - תמיד היו שניים-שלושה אנסים ביניהם, שסייעו להצדיק הפרדה גזעית. כך גם עשו למיליוני יהודים לפני האמנסיפציה - תמיד היו שניים-שלושה גנבים ביניהם כדי להצדיק את הגטאות. תמיד גם היה "מדע" שהוכיח את זה, מתוך סקירה גנטית של הציבור המופלה או מתוך סקירה "מדעית" של התרבות שלו (ספרים ותקשורת, במקרה של ישראל מול הפלסטינים).
בסוף הרטוריקה הזאת נגמרת. היא נגמרת במתן זכויות אזרח שוות במדינה אחת לשני עמים או בהיפרדות לשתי מדינות עצמאיות. אין "פתרונות נוספים" בדמוקרטיה, כפי שמילמל השר כץ בעימות עם יו"ר העבודה.
הטקסט של הימין האנטי-דמוקרטי מוכרח לעבור עריכה כוללת בהתחשב בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. מי שמאמין שהמדינה שייכת לאזרחיה ושאין לקבוע אזרחות על-בסיס גזע, דת או מין - לא יכול לסבול את הטיעונים של כץ וחבריו. עם כל הכבוד לזהות היהודית שלנו, אנחנו לא בימי התנ"ך וגם לא בימי הביניים. כבוד האדם אינו תלוי בדת ובלאום אליו נולדו, ומי שדוחה פתרון שתי המדינות חייב לאפשר אזרחות שווה לכל מי שצפוי לחיות במדינת ישראל הריבונית ממערב לירדן.
עם הימין והשמאל הקיצוני והדו-לאומי של ציפי חוטובלי וחנין זועבי יש לי מחלוקת. היא נסובה על סדר עדיפות בין ערכים שונים, כמו גם על טקטיקה. קודם כל, כי בסדר עולמי בינלאומי, גם לעם היהודי מגיעה מדינת לאום משלו. זה נכון במיוחד בעולם שלא באמת החלים לגמרי מהמחלה האנטישמית שלו. שנית, כי מדינה דו-לאומית לא עובדת בינתיים בשום מקום, אז תשאירו את הניסויים במדע המדינה למדינות אחרות ויותר שלוות.
לעומת זאת, עם הימין האנטי-דמוקרטי יש לי מחלוקת יסודית הרבה יותר. היא לא מבטאת ויכוח על ערכים מתנגשים וגם לא על טקטיקה. כל עוד היא לא מפנימה את שני העקרונות היסודיים של הדמוקרטיה, הגישה של כץ וחבריו פשוט לא לגיטימית במאה ה-21. נקודה. במשפט ידוע, הבהיר השופט ברנדייס היהודי-אמריקאי כי אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. כך גם עלינו לחשוף ולהוסיף ולחשוף את האנטי-דמוקרטיה שמסתתרת מאחורי טענות סרק על ביטחון ואהבת הארץ. בסופו של דבר, נוכל לחטא את הפוליטיקה הישראלית ולזכות במדינה שתהיה יהודית ודמוקרטית באמת.
טל הריס הוא מנכ"ל תנועת "קול אחד" הפועלת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני
דעה נגדית: תומכי שתי המדינות - הם הפנאטים האמיתיים / אלי בן דהן
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il