בבוקר שאחרי נאום רוחאני, מתעוררים הדיפלומטים במערב אל אותה המציאות, מבלי לחוש שינוי כלשהו באוויר או באווירה שאותה קיוו למצוא ביום הזה. נכון, הנשיא האיראני הנוכחי הזכיר מילים נעימות יותר לאוזניים מערביות, יחסית לקודמו. אולם בסיכומו של דבר, תכלית השיח נותרה בעינה: איראן לא תוותר על זכותה לפתח גרעין.
מי שיחזור לנאומיו של נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד, בין אם על במת האו"ם ובין אם על כל במה אחרת, יוכל לראות כי גם מחליפו בתפקיד הנשיא, חסן רוחאני, מחזיק בגישה האקטיבית בנושאים של מדיניות חוץ. בזה בדיוק עסק הנאום שלו הלילה (רביעי) - בדרכים להפיכתה של איראן למדינה משפיעה עוד יותר ממה שהיא כיום בזירה האזורית והבינלאומית. המוזיקה של הדברים הייתה אותה המוזיקה, גם אם המילים היו אחרות, רכות ומרגיעות יותר ונעימות לאוזניו של הדיפלומט המערבי הממוצע.
לאחר הדברים שנשא בעצרת הכללית של האו"ם שודרר ברשת CNN ראיון עם הנשיא האיראני, שבו טען כי אינו מכחיש את קיומה של שואת היהודים. לדבריו, השואה הייתה פשע נורא של הנאצים נגד היהודים והוא מגנה כל רצח עם.
11 פעם חזר הנשיא על המילה "מתינות" ו-17 פעמים מופיעה בנאומו המילה "תקווה" על הטיותיה השונות בפרסית. מתק השפתיים הדיפלומטי של רוחאני נשמע כנראה טוב יותר מהשיח של קודמו, אליו כמעט כולם התייחסו כלוחמני יותר. אולם גם דבריו של אחמדינג'אד לא היו שונים בתקופה שבה הוא הציג את עמדותיו על הבמות השונות. כמעט בכל נאום שלו על במת האו"ם ביקש אחמדינג'אד לקיים שיח בינלאומי עבור פתרון הבעיות עולמיות, ואף עשה את הצעד הראשון של שליחת אותו מכתב מפורסם לנשיא בוש. אחמדינג'אד ביקש לשים הכול על השולחן, החל מתוכנית הגרעין ועד חקר השואה והטענה לגזל אדמותיהם של הפלסטינים.
הרצון שלו לגעת גם בנושאים חסרי תוחלת הם שהביאו את המערב לראות בו קיצוני, מטורף ומסוכן, בעיקר בשל האופן שבו הביא את רעיונותיו לידי ביטוי. כמו הנשיא הנוכחי גם לנגד עיניו של הנשיא הקודם של איראן עמדה אותה המטרה של ביסוס מעמדה של הרפובליקה האיסלאמית באזור ובעולם בעדיפות עליונה. אך דרך הגישה אל המערב, הלקסיקון השונה -הדיפלומטי מול העממי, וההבדלים בוותק ובניסיון בזירה הבינלאומית, הם שהופכים את השניים הללו לשונים כל כך.
"מצפים לשמוע קול אחיד מוושינגטון"
רוחאני ביקש בנאומו, כפי שעשה גם שבוע קודם לכן במאמר שפרסם ב"וושינגטון פוסט", להבהיר בעיקר למערב כי בחירתו הדמוקרטית על ידי רוב העם, היא שמעניקה לו את הלגיטימציה להביא את רוח התקווה והמתינות לאיראן. הוא ביקש לעשות דבר דומה לפני כמה שנים במאמר שפרסם במגזין שאותו מפרסם "המכון למחקר אסטרטגי של איראן" שבראשו עמד עד להיבחרו כנשיא. באותו מאמר הסביר רוחאני כי כוחה של המהפכה האיסלאמית והלגיטימציה שלה במישור הבינלאומי, נשענים כולם על המוני האנשים שיצאו לרחובות ערב המהפכה כדי להביא לסדר חדש באיראן שהייתה עד אז מלוכנית. קריאתם של ההמונים ברחובות איראן באותה עת ביקשה להביא לעולם רעיונות אידיאולוגים חדשים המבוססים על ברכיו של האיסלאם במילים "לא המזרח ולא המערב, (רק) רפובליקה איסלאמית", דהיינו ביטול הרעיונות הקומוניסטיים ממזרח והקפיטליסטיים מן המערב, והחדרת הרעיונות של המהפכה האיסלאמית.
הלילה על במת האו"ם ביקש רוחאני בתחילת דבריו להזכיר כי המלחמה הקרה כבר נסתיימה, הקומוניזם נעלם וכי גם התפישות המערביות כבר מתחילות לאבד את הרלוונטיות שלהן. "אנחנו מצפים לשמוע קול אחיד מוושינגטון", אמר רוחאני, ברמז עבה עבור ארה"ב כי בניגוד אליה המדברת באופן עקבי בקולות שונים, לאיראן יש קול דומה שמושמע אחרת מפיהם של נשיאיה השונים, קול שאותו קובע המנהיג העליון.
צפו בראיון של רוחאני ב-CNN
כוחנות וחרחור מלחמה הם דברים שלא מצטלמים טוב בתחילת המאה ה-21, את זה למד היטב חתן פרס נובל לשלום ברק אובמה בעיקר בחודש האחרון, ואת העובדה הזו ניצל אמש רוחאני היטב. את דבריו על המתינות והתקווה הוא סיכם באמירה כי הנחת האופציה הצבאית על השולחן כחלק מהקולות השונים בהם מדבר המערב, היא דבר פסול, וכי השלום הוא בר השגה. אזכור המעורבות האמריקנית בעניין הסיוע לטליבאן ולסדאם, בא בעיקר להזכיר לארה"ב כי לא איראן היא זו שהייתה מעורבת בפעולות אלימות בעולם, שכן האחרונה מנועה מכך מכוח המצווה הדתית המוטלת על אזרחיה המאמינים. כך, ניסה להבהיר רוחאני, גם במקרה של פיתוח גרעין לצרכים צבאיים.
חזרה אל אוצר מילים דיפלומטי
השינוי העיקרי מנאום הנשיא בשנים הקודמות, היה כאמור הלקסיקון והמילים הפחות מתלהמות של רוחאני. "החוסר" במונחים אנטי-ישראליים או אנטישמיים היה מורגש. האם זה אומר כי בניגוד לקודמו, רוחאני מחזיק בדעות אחרות על שואת היהודים? מה שבטוח הוא שממש כמו אחמדינג'אד, גם הנשיא הנוכחי מחזיק בדעה כי "המונח 'אפרטהייד' בקושי יכול לתאר את מצבם של הפלסטינים", לדבריו. לא בכדי הזכיר רוחאני את המושג אפרטהייד בהקשר הישראלי, ממש כמו קודמו. אחמדינג'אד ציטט בעבר, לאו דווקא על במת האו"ם, את מחולל המהפכה האיסלאמית חומייני, שאמר כי שלושה משטרים צריכים להיעלם מן העולם: ברית המועצות, דרום-אפריקה של האפרטהייד והמשטר הציוני. "שניים כבר נעלמו" אמר אז אחמדינג'אד, ורמז על עתידה של ישראל לראייתו.
בחירת המילים של רוחאני לא הייתה מקרית, שהרי העולם כולו ראה אתמול כיצד הוא יודע לברור את מילותיו. השינוי הוא בחזרה של מי שנבחר להיות הנשיא לפני שלושה חודשים אל אוצר המילים הדיפלומטי, אוצר מילים שלאו דווקא מבטיח פתרונות דיפלומטיים. אבל אחרי שכל הדברים הללו נאמרו, חשוב יותר לזכור כי אלה שנאמו מטעם איראן בעצרת האו"ם בשנים האחרונות אינם באמת המחליטים על מדיניותה. המדיניות האיראנית נקבעה ונקבעת על ידי אדם אחד זה היושב בלשכת המנהיג בטהרן.
עוד באותו נושא:
רוחאני בעצרת האו"ם: מתנגד לנשק גרעיני, מוכן למשא ומתן מיידי
נתניהו: "רוחאני מושך זמן כדי להשיג נשק גרעיני"
הבית הלבן: הצענו לרוחאני פגישה ונענינו בשלילה