בעשור האחרון חלה עלייה של 35% במספר המעצרים, ומספר המעצרים בשנת 2012 הוא הגבוה מזה עשור - כך עולה מדוח הסניגוריה הציבורית לשנת 2012, שהוגש השבוע לשרת המשפטים ציפי לבני. מהדוח עולה כי על פי נתוני המשטרה, אם בשנת 1998 היו בישראל 40,345 מעצרים, אשתקד עלה המספר ל-62,291. עוד עולה מהדוח, כי כ-42 אלף מהמעצרים היו מעצרים לצרכי חקירה, וכי ברוב הגדול של מעצרים אלה לא הוגש בסופו של דבר כתב אישום.
"בדברים המובאים בדוח מתבטאים הישגיה הרבים של הסניגוריה הציבורית ועבודתה הקשה למתן ייצוג הולם לחשודים, נאשמים ואסירים הנזקקים לשירותיה", אומר הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר. "בפעולתה היומיומית מסייעת הסניגוריה הציבורית למערכת המשפט לעשות צדק והיא מממשת את עקרון השוויון. האמור בדוח מציג את פעילותנו למען חירויות הפרט אל מול כוחה הרב של המדינה לא רק בתיקים ספציפיים אלא גם בהצגת עמדות עקרוניות בדיונים עקרוניים בבתי המשפט, בהליכי חקיקה ובפורומים נוספים".
הדוח מתריע על כך כי זה שנים נמשכת תופעה של מעצרי שווא, כטענת הסנגוריה, של חשודים, אשר מוחזקים במעצר רק כדי להביאם לבית המשפט לצורך קביעת ערבויות, דבר שהמשטרה עצמה מוסמכת לקבוע. לטענת הסניגוריה, המשטרה מותירה אלפי חשודים במעצר שווא למשך לילה שלם, ולעיתים אף לסוף השבוע, רק כדי להביאם בבוקר בפני שופט ולבקש את שחרורם בערובה כספית או בתנאים אחרים.
"בין אם המניע לתופעה הוא הרצון שהאחריות לשחרור תוטל על בית המשפט ולא על המשטרה, בין אם המניע הוא שימוש במעצר ככלי ענישה ו'חינוך', ובין אם הוא מניע אחר כלשהו, המדובר בתופעה פסולה, אשר גורמת לפגיעה חמורה ובלתי חוקתית בזכויות יסוד של החשודים", נכתב בדוח. עוד נטען, כי מדובר ב"פגיעה ממוסדת וממושכת בשלטון החוק, דווקא על ידי הגוף שאמור לאכוף את קיום החוק על אחרים".
פיקוח ובקרה
טענה נוספת המושמעות על ידי הסניגוריה, היא כי למרות החלטות של בג"ץ, המשטרה לא יידעה את מרבית העצורים על זכותם לשמור על שתיקה בחקירה ולהיוועץ עם עורך דין. "זכות ההיוועצות לפני חקירה שמורה, איפוא, רק לנחקרים מיוחסים אשר דבר חקירתם נודע להם מראש והם לא מעוכבים ולא נעצרים, או לנחקרים מנוסים המודעים לזכויותיהם", נטען בדוח.
בנוגע לסוגיית שחרור עצורים בערובה כספית מהמשטרה נמסר כי "מאז חידוש הליך השחרור בסמכות קצין משטרה, מבוצעים הליכי הטמעה, פיקוח ובקרה בנושא וכן נלמדים לקחים מהחלטות שיפוטיות. בתחנות המשטרה הותקנו כלים לגביית הפקדה כספית במגוון אמצעים. אולם, ישנם מקרים המחייבים הגעה בפני שופט.
עוד נמסר, כי הנתונים המוצגים בדוח אינם משקפים את תמונת המצב המלאה, שכן הם עוסקים בשחרור בערובה כספית בלבד, בעוד שבמקרים רבים מאוד משוחררים בתחנות המשטרה עצורים בתנאים שאינם כוללים ערבות כספית. לשם המחשה, בחודשים ינואר-יולי השנה שוחררו בערובה על ידי קציני משטרה בתחנות כ-62,000 חשודים ורק כ-900 מתוכם בערובה כספית.
תכלית המעצר - לא אישום
בנוגע לעליה במספר העצורים, שכנגד מרביתם על פי הדוח אינם מוגשים כתבי אישום, נמסר כי "יש לזכור כי תכלית המעצר אינה הגשת כתבי אישום, כי אם חקירה. דווקא השחרור לאחר מימוש תכלית זו מצביעה על שימוש ראוי בכלי המעצר. בנוסף, ניתן להצביע בבירור על מגמת עליה מובהקת במעצרים עד תום ההליכים מתוך סך כל המעצרים, נתון המעיד על עליה עקבית באיכות המעצרים. למותר לציין כי משטרת ישראל מקפידה על הוראות החוק והנהלים בנושא זכויות החשודים".
בדוח נטען כי לצד העליה במספר העצורים, בשנים האחרונות גם חלה שחיקה בהגנות ובזכויות שמהן נהנים העצורים. על פי הדוח, בעקבות תיקון בחוק בשנת 2011, שביטל את האפשרות לערער באופן אוטומטי לבית המשפט העליון על החלטות מעצר שניתנו בבית משפט שלום ואושררו במחוזי, חלה ירידה דרסטית במספר הערעורים שהתקבלו בעליון. עוד נטען, כי בתי המשפט המחוזיים אינם קובעים מועדי דיון הולמים לבקשות ערעור דחופות על החלטות של בתי משפט השלום. משמעות הדברים, נכתב בדוח, היא השארת עצורים לצרכי חקירה ימים ולילות מיותרים במעצר.
מהנהלת בתי המשפט נמסר כי הדוח התקבל רק אתמול, ולצורך לימוד ובדיקת הנתונים המופיעים בו, יידרש זמן. עם זאת, לטענתם הנתונים שהוצגו אינם מלמדים על שינוי משמעותי ולא בהכרח יכולים להעיד על מגמה של בית המשפט העליון להתערב פחות בערעורים. "מאז התיקון מוגשים פחות הליכים בקשר לעררים שניים לבית המשפט העליון וזו בדיוק הייתה הכוונה של התיקון לחוק", נמסר. "בין מערכת בתי המשפט ובין הסנגוריה הציבורית מתקיים דיאלוג שוטף ופורה בסוגיות שונות המשיקות להם, לרבות בירור וליבון נושאים שונים דוגמת אלה המופיעים בדוח".
הפרקליטות נזהרת
נושא נוסף שעלה הוא הקשיים בניהול משפט חוזר וביטול הרשעות שווא, שלטענת הסניגוריה מובילים לכך שנידונים חפים מפשע מרצים מאסרים ממושכים. בדוח נטען כי ישנן מספר בעיות מוסדיות המונעות איתור וביטול הרשעות שווא, שחלק ניכר מהן נובעות מהתנהלות הפרקליטות. בדוח נטען כי כיום הסמכות לטפל בבקשות למשפט חוזר הואצלה לפרקליטות המדינה, שפועלת בהקשר זה מתוך ניגוד עניינים מובנה; בנוסף, הפרקליטות מטילה הגבלות רבות על עיון בחומר ובדיקות במוצגים לאחר תום המשפט.
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה כי במקרים בהם נקבע כי יש לקיים משפט חוזר, "הפרקליטות נזהרת בהעברת חומרי חקירה רגישים, משום שחשיפת חומר חקירה רגיש, לעיתים שנים רבות לאחר תום המשפט, עלולה לפגוע בקורבן העבירה או במשפחתו, ובמקרים רבים לפתוח את פצעי העבר שאפשר והחלו להגליד. נימוק נוסף העומד בבסיס מדיניותנו נוגע לצורך במניעת מציאות שבה הליכים פליליים אינם נגמרים, ומוסיפים להתנהל ללא כל תיחום בזמן".
עוד נמסר, כי "אין שחר לטענת ניגוד העניינים המובנה. הפרקליטות מופיעה במשפט, בערעור וגם במשפט החוזר ממש כפי שעושה הסניגור במרבית המקרים. עם זאת, הגורם בפרקליטות המדינה המטפל בבקשות למשפטים חוזרים אינו הגורם שטיפל בתיק בגלגולו הקודם, והתייחסותו לכל בקשה בהקשר זה היא עניינית וללא פניות. בשנים האחרונות, אימץ בית המשפט העליון את עמדת הפרקליטות בכ-95% מהבקשות למשפטים חוזרים שהובאו לפניו, ודומה שנתון זה מדבר בעד עצמו".
לקריאה נוספת:
עצורים לא זוכים להיוועץ בעורך דין לפני חקירתם
בתי הסוהר בישראל - מהצפופים בעולם המערבי
דוח: אסירים בהפרדה מוחזקים בתנאים בלתי אנושיים