ב-20 ביוני 1980, במהלך קבלת פנים רשמית לנשיא מאלי בסוריה, אירע ניסיון התנקשות בחאפז אסד, אביו של הנשיא הנוכחי, בשאר, במהלכו נורה צרור יריות והושלכו לעברו שני רימוני יד. את הראשון בעט נשיא סוריה ממנו והלאה, ועל השני עט אחד משומרי ראשו, שהקריב באקט זה את חייו. לא חלפו אלא 48 שעות, ובבית הכלא בעיר תדמור הוצאו להורג 625 אסירים איסלאמיסטים-סונים על ידי אחיו של הנשיא, רפעת אסד. ימים אלו היו שיאו של תהליך זוחל, שהחל כמה שנים קודם לכן, שעיקרו מלחמת התשה באמצעות טרור וחיסולים הדדיים בין המשטר העלאווי בסוריה לבין פעילי האחים המוסלמים.
שיא השיאים של תהליך ההסלמה לא אחר לבוא. זה הגיע בראשית פברואר 1982, עת הכריזו פעילים סונים על העיר חמה, אחת מחמש הערים המרכזיות בסוריה, כעל "עיר חופשית", וכי על תושביה להיאבק במשטר העושק והאכזר. אמרו, ועשו מספר פגיעות באנשי ממשל בעיר ופריצות לבתיהם גרמו לכך שבסוף היום נספרו 50 גופות. מספר זה הספיק לאסד האב צבא סוריה כתש את העיר חמה ואת 350,000 תושביה באותה התקופה בארטילריה ואפילו, כך נטען, בגזים רעילים, ותוך ימים נספרו עשרות אלפי הרוגים (הערכות מינימום עשרת אלפים, הערכות מקסימום 40 אלף).
השולף ההססן מהמזרח התיכון
בהביטנו על זירת סוריה כיום, ניתן לראות כי האסטרטגיה של אסד הבן דומה, אך הטקטיקה שונה תכלית השינוי. גם כיום העלאווים נלחמים על הנהגתם, אנשיהם, עדתם ועתידם, ולכן אך טבעי הוא, ולא מקרי, שאותם שמות מן העבר עולים גם בתקופה זו באמצעי התקשורת אחת לכמה ימים חומס, חמה, קוסייר ועוד. טקטיקה זו משאירה, נכון לזמן כתיבת שורות אלו, את בשאר אסד על כיסאו.
ומהי טקטיקה זו? כאן המקום להדגיש כי אסד הבן הוא איננו השולף המהיר מן המערב, אלא השולף ההססן, המתון והשקול מן המזרח (התיכון). איני מצדיק את דרכיו ומאפייני פעילותו, אלא רק מסביר אותן. צריך להבין, זה האיש, וזו התנהגותו לאורך כל שנותיו בזירה הציבורית הסורית. לא שובר כלים, אלא סודק, לא טובח אלפים, אלא טובח אלפים לאט, ובנקודה זו נעוץ ההבדל. דוגמה לפועל יוצא של התנהלות שכזו, למשל, היא יחסה העלוב והשערורייתי מחד גיסא, אך הריאל-פוליטי מאידך גיסא, של הזירה הבינלאומית למתרחש בסוריה לאורך שנות האביב הערבי. הדברים ברורים אם אסד הורג 2,000 איש ביום, תוך יומיים דמשק נכתשת מן האוויר. אם אסד הורג 2,000 איש בשלושה חודשים? תמשיכו לבד
האיש מתנהל בדרך זו כל חייו, כולל בנקודות מפתח הקשורות לישראל בריש גלי, או בכאלו אשר מיוחסות לה על ידי אחרים. הדוגמאות לכך רבות: איומים לפגוע בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ומה שקרה בפועל; המקרה המפורסם מ-5 בספטמבר 2007, שבו נטען כי ישראל השמידה מן האוויר את הכור הגרעיני הבראשיתי בדיר א-זור במרכז סוריה. ומה עשה אסד? נכון, מאום. כן אציין שני מקרים עוקבים בשנת 2008, אלו הם שני חיסולים חשובים ומסתוריים בדמשק (עימאד מוע'ניה הידוע לשמצה) ובטרטוס (הגנרל מוחמד סלימאן, יועצו הבכיר ואיש סודו של אסד). אסד האשים את ישראל אך מה עשה בפועל ובמישרין מול ישראל? בהקשר זה, אין להתעלם מהפצצות נעלמות של מאגרי נשק בחודשים הנוכחיים בשטחה של סוריה, המיוחסות אף הן לישראל, וכעת, כמו אז, אסד סופג ומתאפק, משיקולים שונים.
שגרת ההרג בסוריה, הנמשכת זמן רב מאוד, ובמקביל, יכולת הספיגה והאיפוק של נשיאה מעלים יחדיו את השאלה "מה עדיף? אסד מומת או אסד מוחלש? ולמי?". באשר לישראל, עדיף לדעתי אסד מוחלש וחי, על פני אסד מת. לאו דווקא ברמת האיש, אלא ברמת האישיו, כלומר עדיף לישראל שלטון ותיק ולא שלוח-רסן כלפי חוץ, היודע כי הזירה הבינלאומית יצאה מאדישותה כלפי המתרחש בדלת אמותיו, והמצוי תחת עיניהן הבוחנות של המעצמות, מהתפרקות מוחלטת של סוריה ועלייה בכוחו של האיסלאם הרדיקלי צמא הדם, היודע להרוג, אך איננו יודע לשלוט באוכלוסייה ובמדינה.
עלינו לזכור, אין כאן בחירה בין טוב לרע, אלא ב-50 גוונים של רוע, ועלינו להעדיף את הרע פחות. אמנם לא ניתן לדעת בדיוק כיצד יפעל אסד אם וכאשר, אך בהחלט ניתן ללמוד מן העבר הקרוב, ומדפוס פעולתו, או בהקשר זה מחוסר פעולותו במקרים אחרים. זהו איננו האדם העונה על ההגדרה "תמות נפשי עם פלשתים", וכולי תקווה שגם לא עם אחרים.
המשבר בסוריה - כותרות אחרונות
ארה"ב ורוסיה הסכימו: סוריה תפורק מנשק כימי עד אמצע 2014
פירוק סוריה מנשק כימי: עסקה טובה, השלכות חמורות
"הנשק הכימי פוזר ברחבי סוריה כדי למנוע תקיפות"
הכותב הוא חוקר המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה ובגבעת חביבה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il