אריה רוזנברג החל את שירות המילואים שלו עוד שבועיים לפני המלחמה, בכוננות בקו המוצבים בגולן, ומצא עצמו בבת אחת מול הפגזות וכוחות קומנדו סוריים. הוא השתתף בקרבות הבלימה עד להגעת התגבורת, ולאחר מכן במתקפה לעבר קונייטרה. "בדרך היינו אמורים לכבוש ולטהר כפר בשם ג'בע", הוא נזכר. "כל שעמד בין הכפר ובינינו היה נהג מכלית דלק סורי שהתבלבל. לא חלפו שניות והמכלית הפכה לאבוקת אש. באחד הבתים הבנויים מאבני בזלת שחורה מצאנו משפחה בת חמש נפשות, סבא זקן, אימא ושלושה ילדים. קראנו להם לצאת את הבית ולפנות אותו. רק אחרי דקות ארוכות של שכנועים הם עלו על עגלה רתומה לחמור רזה ושדוף עם מעט מיטלטלים ופנו בדרכם מזרחה. לי הזכירה התמונה זו תמונות של פליטים הבורחים מבתיהם כמו בסרטים ממלחמת העולם השנייה, לבי נצבט, אך מיד חשבתי שאם הסיטואציה הייתה הפוכה - ודאי לא היינו זוכים כלל לברוח".
על גגות קונייטרה