מדינת ישראל התעוררה, שוב, לבהלה הגדולה אחר ערכות המגן. עם התערערות המצב הביטחוני חזרו המכות, הדחיפות והלחץ בפתח תחנות החלוקה, ונוכחנו לראות כמה רבים נותרו בצל הסכנה ללא מחסה, ללא ערכות מגן, ללא מקלטים, ללא פיתרון.
התמונה הזו ציערה את כולנו, אך לא הפתיעה. רבים הפילו את האשמה על האזרחים, שנמנעו מהישמעות להפצרות פיקוד העורף בעיתות רגיעה והמתינו לרגע האחרון. אך הסיפור האמיתי אינו אזרחים אלו - צודקים או טועים ככל שיהיו - אלא מדיניות העורף של ישראל לאורך העשור האחרון. עשרות מיליארדי שקלים הושקעו במיגון, במקלטים ובערכות מגן - אך המצב עדיין רחוק מלהיות מזהיר.
מחליטים לא להחליט
בערכות מגן, למשל, השקיעה מדינת ישראל עד היום מיליארדי שקלים, אך כיום אנו ערוכים לאספקת ערכות ל-60% מהאוכלוסייה בלבד. מצב המלאי הזה ידוע לגורמים הרלוונטיים זה תקופה ארוכה. הוא תוצר של מדיניות מוכרת במדינת ישראל - להחליט שלא להחליט.
שתי ברירות עמדו בפני מדיניות העורף של ישראל. האחת - להתבסס על ערכות המגן באופן מלא כמרכיב חשוב וחיוני להגנת כל אזרח ואזרח. השנייה - להסתמך על מערכות ההגנה האווירית ועל המקלטים, מתוך הבנה שהן מספקות פתרון הגנה מלא ומספק, או לחילופין - השלמה עם העובדה שאין למדינת ישראל מספיק מקורות תקציביים למימון כל שכבות ההגנה הנדרשות. בפועל - מתוך חוסר החלטיות, יצרה הממשלה מצב כלאיים, שבו 60% בלבד מהאזרחים זוכים לערכות מגן, בעוד שאר האוכלוסייה מופקרת.
זאת ועוד, בהנחה שהמדינה החליטה לחלק ערכות מגן ל-60% מהאוכלוסייה עקב אילוצים כלכליים, ניתן היה לפחות לצפות ממקבלי ההחלטות להגדיר סדרי עדיפויות - לדוגמה, להצביע על תושבי אזורים מסוימים הנדרשים לערכות יותר מאחרים - ולתפעל את חלוקת הערכות בהתאם. אך דבר לא נעשה בהקשר זה. ערכות מגן אינן מוצר מדף - אי אפשר לנסוע לסין להביא קונטיינר. השלמת מלאי הערכות אינו יכול להיות צעד מיידי גם בשעת חירום, וזה ייקח קרוב לשנתיים נוספות. מדיניות החלוקה נותרה מקרית ולא סדורה.
החלטת הממשלה על תוספת דחופה של 80 מיליון שקלים לתגבור ערכות המגן, לפני כשנה וחצי, רק הדגישה את חוסר ההחלטיות והשרירותיות שבמדיניות הנוכחית. אמנם היום יש לנו עוד ערכות לחלוקה - אך לאחר שתסתיים חלוקתן, קרוב למחצית מהאזרחים עדיין יוותרו ללא ערכות. על ממשלת ישראל לפנות ולומר לעם ישראל בקול ברור: אין ערכות מגן לכלל האזרחים. אין גם מקלטים לכלל האזרחים. עם זאת, אנו עושים את המקסימום כדי לתקן את הנדרש ולהיות מוכנים לסיבוב הזה ולסיבובים הבאים, סבוכים ומורכבים יותר.
על המראות והבעיות שנחשפו בימים האחרונים להיות לקח לממשלת ישראל לקראת האתגרים העתידיים, ולחדד את שאלות הבסיס העומדות בפני תפישת העורף של ישראל - האם מדינת ישראל יכולה לסבול מצב בו קרוב למחצית מהאוכלוסייה נטולת ערכות מגן, ממ"ד או מקלט זמין? האם מערכות ההגנה האווירית ומקלטים מספיקים על-מנת להגן על האוכלוסיה האזרחית בישראל? ובהתחשב בכך שאין יכולת ריאלית לממן את כל האמצעים הנדרשים במלואם לכלל האוכלוסיה - מהו סדר העדיפויות להגנה על אזרחים בישראל.
ח"כ לשעבר זאב בילסקי שימש בכנסת הקודמת כיו"ר ועדת המשנה להגנת העורף
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il