אז איפה הייתם כשהודיעו, רגע לפני החגים, על יציאתו לחופשה של האסיר משה קצב? זו השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם עכשיו. משום שאיך שלא תהפכו את זה, ההחלטה לשחררו לחופשה נראית תמוהה בלשון המעטה. למעשה, זו החלטה שערורייתית.
כפי שפורסם, קצב ייצא לחופשה בת 24 שעות לאחר החגים. זו חופשתו המלאה הראשונה (בשנה שעברה יצא לכמה שעות לחתונת בנו). חישוב מהיר מעלה כי בחודש ספטמבר ישלים קצב ריצוי של רבע מתקופת המאסר שנגזר עליו, שבע שנים, בעקבות הרשעתו בכמה עבירות מין. קצב ניצל את זכותו כאסיר לבקש בקשה בשלב זה של מאסרו לצאת לחופשה, וזו אושרה לו, לפי הפרסומים, לאחר ששירות בתי הסוהר בדק ומצא כי לאור הנתונים, אין חשש למסוכנות. כן הובאה בחשבון העובדה שקצב משתתף בקבוצה טיפולית לעברייני מין. חופשתו של קצב קצרה. 24 שעות בלבד מהרגע שיעזוב את שערי הכלא, ייאלץ כבר לחזור. אבל ככל שחופשתו קצרה - כך היא מרגיזה.
כמה קשה לצאת לחופשה? תשאלו את מוטי
חשוב לזכור שככלל, עברייני מין זוכים לחופשה רק לאחר שהודו במעשיהם והביעו חרטה עליהם. ככל הידוע, קצב לא הביע כל חרטה, ומנגד - רבים אחרים שכן הביעו חרטה אינם מורשים לצאת לחופשות. יציאה לחופשה חשובה מאוד לתהליך השיקום לאסירים, שאליו נישאות עיננו כפרטים וכחברה. היציאה לחופשות שומרת על המסגרת אליה ישוב האסיר לאחר שחרורו, ובכך תתרום לשיקומו ולשילובו מחדש בחברה.
ומה באשר לקבוצת הטיפול לעברייני מין? ככלל, עברייני מין יכולים לעבור הליך טיפולי קבוצתי בכלא, אך לרוב זוכים לכך רק לאחר עשרות בקשות להתקבל למסגרת הטיפולית, וגם אז לא מאפשרים להם לצאת לחופשה. מדוע? כי במפגשים הבודדים שמתקיימים בקבוצה הם לא "נפתחו" ולא צעקו בשברון לב, "אני אנסתי".
כדי להבין עד כמה הדרישה הזו קשה ועד כמה האי-שיוויון בולט, הנה הסיפור הבא: מוטי (שם בדוי), אב לשלושה ילדים, עבד כל חייו כנהג משאית הובלה בקו לאילת. עבודתו דרשה ממנו היעדרות של ימים רצופים ומיד אחריהם שהייה של כמה ימים בבית, בהם היה מבקר במשרדי החברה. ערב אחד, אחרי שכולם כבר הלכו, התרחש מה שלדבריו היה מעשה מיני בהסכמה ולדברי הפקידה במקום היה אונס. הדעות כמובן היו חלוקות, אבל מוטי מרצה שבע שנות מאסר באשמת אונס הפקידה במשרדי החברה. אחרי תקופה מסוימת בכלא החל טיפול קבוצתי לעברייני מין, והתוודה, ספק בפני עצמו וספק בפני חבריו לקבוצה, "אני מוטי ואני אנסתי אישה".
אז השתתק, ולא הוסיף לדבר עוד עם אף אחד, אולי כי הבין לראשונה את משמעות הדבר. בקשתו לחופשה לא אושרה. קצב הורשע בעבירות נגד כמה נשים, ולכן המסוכנות שלו היא לא כלפי מתלוננת אחת. מדוע, אם כן, אסיר שפגע במתלוננת אחת בלבד לא מורשה לצאת לחופשות אחרי שעבר טיפולים רבים והביע חרטה? האין אדם שפגע בכמה נשים מסוכן יותר מאדם שפגע במתלוננת אחת?
האי-שוויון זועק כאן לשמים. האסיר מספר 1 זוכה ליהנות מזכויות הנמנעות מאחרים, וההסבר היחיד שניתן לתת לכך הוא היותו האזרח מספר 1 לשעבר. אין דרך אחרת לנתח את ההחלטה הזו. אסירים אחרים היושבים בכלא בדיוק על אותן עבירות, והתקדמו יותר ממנו בתהליך הטיפולי שלהם ואף הודו - אינם מקבלים חופשות; אבל האזרח מספר 1 שהפך להיות האסיר מספר 1 נהנה מזכות לצאת לחופשה תמוהה.
אז איפה הייתם כשהודיעו רגע לפני החגים על יציאתו לחופשה של האנס משה קצב? צפיתם בדודו אהרון בוכה בריאליטי "הרווק" רגע לפני הגמר או שחזרתם את רגע הזכייה של טהוניה ב"האח הגדול" בתוכנית של גיא פינס? תתעוררו! הריאליטי האמיתי הוא בין כותלי הכלא, רק ששם אין מצלמות והאסירים שהמשחקים את המשחק של החיים שלהם לא זוכים ליחס שוויוני.
עו"ד נוגה ויזל מתמחה בדין הפלילי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il