במאמרה במדור זה ביום חמישי האחרון חזרה אמילי עמרוסי על טיעוני הימין העמוק כי השלום מביא למלחמה וכי חללי האינתיפאדה השנייה אינם תוצאה של אי?שלום או של ביקורו הפרובוקטיבי של אריאל שרון בהר הבית, אלא דווקא של הסכם אוסלו.
אף על פי שיזמתי את ערוץ אוסלו, קשה למצוא מבקרים גדולים ממני ל"קונספציית אוסלו" (שהומצאה על ידי מנחם בגין בהסכם המסגרת של קמפ דיוויד ב?1978, ואשר אושררה על ידי יצחק שמיר ב?1991). אם קונספציית אוסלו היא הסכם ביניים לחמש שנים, שבמהלכן תקום אוטונומיה פלשתינית עם משטרה חזקה ויתקיימו שיחות עם פלשתינים נבחרים במטרה להגיע להסכם קבע, הרי זו קונספציה שהימין המציא. ואם הימין מתנגד לה, הוא יכול לבוא על כך בטענות רק אל עצמו.
לו בי היה תלוי הדבר, הייתי מנסה להגיע להסכם קבע ב?1993 (כפי שניסיתי לעשות ב?1995 עם מחמוד עבאס), ולא הייתי מעניק לקיצונים משני הצדדים את ההזדמנות לטרפד כל הסכם. ערוץ אוסלו, שבימים אלו מציינים 20 שנה לחתימתו, איפשר לנו להגיע עם אש"פ (לאחר שבוטל החוק הישראלי שאסר על מגעים איתו) להסכם שאליו לא יכלו המשלחות הרשמיות להגיע בוושינגטון, במסגרת תהליך מדריד.
עמרוסי זוכרת ש"עד אוסלו לא הכרנו 'פותחת תיק' זולת נמל התעופה". ובכן היו פעולות טרור איומות, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים. משנות ה?70 החלו מאבטחים לעמוד בכניסות מוקדי בידור ומוסדות. קבוצות לא נסעו לחו"ל בלי מלווה חמוש, מטוסים נחטפו, ילדים נרצחו, משפחות נהרגו, ממינכן ועד פרנקפורט, מעזה ועד מעלות. באינתיפאדה הראשונה נרצחו 155 ישראלים, ובחירות 92' עמדו בסימן רצח הלנה ראפ בבת ים והקריאה להוציא את עזה מרחובותינו.
הוויכוח האמיתי - לא על אוסלו
עמרוסי כותבת שלא הכירה פועלים זרים לפני אוסלו, וכל העובדים היו פלשתינים. מה לעשות שאשרות השהייה לעובדים זרים הוענקו מ?1989, על רקע האינתיפאדה הראשונה, כדי שיחליפו את הפועלים הפלשתינים, ואילו במארס 1993 הטילה ישראל סגר כולל על השטחים "עד להודעה חדשה" שטרם ניתנה. מאז מלאה הארץ זרים. חצי שנה לפני אוסלו. ובאשר לטרור המתאבדים: את פיגוע ההתאבדות הראשון שלו ביצע חמאס בצומת מחולה באפריל 1993 ואת השני, הקטלני, בעפולה, 40 יום לאחר פיגוע ההתאבדות הישראלי הראשון - של ברוך גולדשטיין - בחברון.
הוויכוח האמיתי עם הימין העמוק אינו על אוסלו או על יוזמת ז'נבה, אלא על מחשבתו כי אפשר להישאר בגדה המערבית, במעמד ביניים נצחי, ללא ריבונות וללא נסיגה, כשהיהודים (אשר יהפכו בעוד שנים מעטות למיעוט ממערב לירדן) שולטים בפלשתינים ומעניקים להם זכויות כלכליות. מי שמאמין שהעולם - ובכלל זה כל הישראלים - יבלע את זה, טועה.