מצרים וטורקיה: סופו של ירח הדבש

    למה נכשל חזון המדינה האיסלאמית בארץ הנילוס? ד"ר נמרוד גורן סבור שאם מוחמד מורסי היה מקשיב לעצותיו של עמיתו ארדואן ושומר על איזון נכון בין דת ומדינה, גורלו היה אחר

    נמרוד גורן

    בספטמבר 2011 נחת ראש ממשלת טורקיה רג'פ טייפ ארדואן בקהיר והתקבל ברוב הדר ופאר. המוני מצרים נלהבים קיבלו את פניו של ארדואן, כשהם מנופפים בדגלי טורקיה ומשמיעים קריאות תמיכה בראש ממשלתה. קבלת פנים של כוכב רוק, הגדיר זאת בזמנו המגזין "טיים". קבלת פנים למנהיג של מדינה הרואה עצמה כמעצמה אזורית וכמודל למדינות האביב הערבי.

    שנתיים חלפו, וארדואן הפך לאורח בלתי רצוי במצרים, לפחות מצד השלטונות. לאחר הפלת מורסי, השמיעו ארדואן ושרים בממשלתו הצהרות משתלחות נגד הצבא המצרי ומדיניותו. ארדואן התייחס להפלת מורסי כאל פגיעה בדמוקרטיה ובגידה ברצון העם, קבע כי טורקיה לא תוכל לשבת בשקט לנוכח המתרחש במצרים, והתייצב בבירור לצדם של האחים המוסלמים.

    האלימות הגואה במצרים בשבועות האחרונים הובילה להחרפה הולכת וגוברת במשבר בין טורקיה למצרים. ארדואן קרא לכינוס דחוף של מועצת הביטחון של האו"ם כדי להפסיק את מה שכינה "טבח במצרים", והחזיר את השגריר הטורקי מקהיר לאנקרה. היו גם בטורקיה מי שהשוו את מעשי הממשלה המצרית לזוועות שמבצע בשאר אסד בבני עמו הסורים.

    התנהלות ארדואן מעוררת זעם רב במצרים. היא נתפסת כהתערבות בענייניה הפנימיים, כניסיון לפצל את המדינה, וכחריגה מהנורמות הדיפלומטיות. במצרים הצהירו גורמים בהנהגה שהם מאבדים סבלנות ביחס לטורקיה והחזירו גם הם את שגרירם מאנקרה. דוברו של נשיא מצרים הזמני הצהיר שהמצרים אינם צריכים שיעורים בפטריוטיות מ"סוכנים מערביים". ערוצי טלוויזיה מצרים הפסיקו לשדר את הסדרות הטורקיות הפופולריות.

    בין היתר, מצרים הצהירה כי לא תאפשר לארדואן להגיע לשטחה כנקודת מוצא לביקורו המתוכנן בעזה. האומנם מדובר בסנקציה, או שמא בגלגל הצלה? מאז 2011 מצפים ראשי החמאס ותושבי הרצועה לביקורו של ארדואן. מועדים נקבעו, הצהרות נשמעו, תכניות נקבעו - וביקור אין. הסיבות היו מגוונות, אך אי-הוצאת הביקור אל הפועל הפכה לסימן היכר לפער בין ההצהרות של ארדואן לבין מעשיו. פער זה ניכר גם בזירות מזרח-תיכוניות אחרות, ובראשן סוריה, שמעידות על קושי ביישום מדיניות החוץ האזורית הטורקית.

    טובת האחים המוסלמים לפני טובת מצרים

    המתח שנוצר בין מצרים לטורקיה מאז הדחת מורסי מביא אל קצו את אחד הצירים המעניינים שהחלו נרקמים באזור בעקבות אירועי "האביב הערבי". שתי המדינות הקרובות למערב, שבעבר הגבילו זו את צעדיה של זו במאבק על מעמדן באזור, החלו בתקופת נשיאותו של מוחמד מורסי לרקום בינן שיתוף פעולה הדוק.

    עליית האחים המוסלמים במצרים התקבלה בברכה על ידי ארדואן, שראה בהם שותפים לדרך. לא בכדי הוזמן מורסי לטורקיה כאורח כבוד בקונגרס מפלגת הצדק והפיתוח שהתכנס בספטמבר 2012. "אנו זקוקים לעזרתה של טורקיה", אמר מורסי בנאומו, וניכר היה שהוא שואב השראה מהישגי מפלגתו של ארדואן. טורקיה, מצדה, שמחה לסייע והתחייבה לסיוע כלכלי בהיקף אדיר למצרים של מורסי. גם הצבאות של שתי המדינות הידקו את שיתוף הפעולה ביניהן, ובנובמבר 2012 ערך ארדואן ביקור נוסף במצרים - הפעם בהקשר של מבצע "עמוד ענן" שבמסגרתו ביקר בעזה שר החוץ הטורקי, אחמט דאווט-אולו.

    "ציר הדמוקרטיות", קרא דאווט-אולו לשיתוף הפעולה המתגבש בין טורקיה למצרים, אותו הגדיר "שותפות אסטרטגית". ואולם, כשם שקרסה השותפות האסטרטגית בין ארדואן לאסד לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, כך גם השותפות הטורקית-מצרית לא שרדה את השינויים השלטוניים במצרים. ארדואן אמנם ראה במורסי שותף ובעל ברית, אך לא היה חף מביקורת כלפי התנהלותו בשלטון. כבר בתחילת הדרך סימן ארדואן את הדרך שבה לדעתו צריך האיסלאם הפוליטי במצרים לצעוד.

    למעשה, כבר בביקורו בקהיר ב-2011, הצליח ארדואן לעורר תרעומת בקרב תנועת האחים המוסלמים במדינה. "אני מקווה שהמשטר החדש במצרים יהיה חילוני", אמר אז בראיון לטלוויזיה המצרית. הוא הוסיף כי בעוד הוא עצמו מוסלמי, המדינה שבראשה הוא עומד היא חילונית. על מצרים לאמץ חוקה חילונית, קבע אז ארדואן, והבהיר כי המודל הטורקי מוכיח שהחילוניות אינה האויבת של הדת.

    מפת הדרכים שהתווה ארדואן לאחים המוסלמים הייתה בעיניו המפתח ליכולתה של מפלגה בעלת צביון דתי לשלוט במדינה בה הממסד הביטחוני וחלק גדול מהציבור רואים באיסלאם הפוליטי אויב שיש למגר. ארדואן עשה זאת בהצלחה בטורקיה, אך מורסי לא השכיל לעשות זאת במצרים. האחים המוסלמים במצרים ביטלו ב-2011 את דבריו של ארדואן כהתערבות בענייניה הפנימיים של מצרים. "לא ניתן להעביר את הניסיונות של מדינות אחרות אל מצרים", אמר בתגובה דובר התנועה. ואכן, עצותיו של ארדואן לא התקבלו, ולקו שנקט מורסי במקום זאת היה תפקיד מרכזי בהדחתו.

    בשנת שלטונו כנשיא, מורסי הלך דווקא בדרכו של טורקי אחר - נג'מטין ארבקאן, ראש הממשלה האיסלאמיסט הראשון של טורקיה, שהודח באולטימטום צבאי ב-1997 לאחר שנה בלבד בשלטון. כמו ארבקאן בשעתו, מורסי הצטייר כנשיא שמקדם אג'נדה איסלאמיסטית ברורה, שממנה את אנשי האחים המוסלמים לתפקידים בכירים ושמנסה לקעקע בזריזות את מעמד הממסד החילוני. מורסי נתפס כמי שפועל יותר לטובת תנועת האחים המוסלמים, ופחות לטובת מצרים כולה. זוהי דרך שונה מאוד מהדרך הזהירה הרבה יותר בה נקט ארדואן בשנותיו הראשונות כראש ממשלת טורקיה. ארדואן אומנם מתגעגע למורסי בימים אלו, אך לבטח חושב שלו היה הנשיא המצרי המודח מקשיב לעצותיו - גורלו היה שונה.

    ד"ר נמרוד גורן הוא יושב ראש מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, ומרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית

    מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully