הממשל האמריקני, בראשות הנשיא ברק אובמה, נוטה לנסות להיחלץ ממלכודי מדיניות בעזרת חיפוש הגדרות אלטרנטיביות, או לחילופין להתחמק מלקרוא לילד בשמו. נטייה זו מפרנסת תוכניות בידור בארצות הברית זה חצי עשור. הכל התחיל מפסילת השימוש של הממשל בביטוי "מלחמה בטרור" כדי להבהיר שתם העידן האפל של ג'ורג' וו. בוש, המשיך בכהונתו הנאורה של הנשיא החדש ומתקיים עדיין בנטישת הביטוי "לוחמי האויב" ביחס לעצורי גואנטנמו (לפני שסגירת מתקן המעצר לחשודים בפעילות טרור הוכחה כמשימה בלתי אפשרית).
לאחרונה, המגמה באה לידי ביטוי כאשר במחלקת המדינה קראו לפינוי השגרירות בתימן "עזיבה בפקודה", והיא נמשכה עם התרגילים האקרובטיים של דוברי הבית הלבן ומשרד החוץ האמריקני, שניסו להתחמק מהגדרת המשבר הצבאי במצרים כהפיכה צבאית - מה שגרם למגיש תוכנית הבידור "דיילי שואו" לשבח את "קאמה סוטרה", במהלכה הדוברים "מכופפים מילים באנגלית לכל מיני תנוחות, עד שהן מגיעות לשיא של חוסר משמעות".
בדרך כלל, אחרי מספר שבועות של פינג-פונג מילולי בין הכתבים לבין נציגי הממשל, הגדרה אחת ננטשת ועוברים לדיון בהגדרה הבאה. השבוע, אחת מהן חוותה קאמבק מרשים: היה זה "הקו האדום" של הנשיא אובמה, שהכריז לפני שנה בדיוק כי השימוש בנשק הכימי בסוריה יהווה חצייה של קו אדום לקראת שינוי של כללי המשחק במדינה השסועה. הקו הזה נחצה לא פעם ולא פעמיים, אך לא ממש שינה את כללי המשחק. למעשה, בין השורות הובהר שכל עוד מדובר ב"כמויות קטנות" של גז, זה לא מצדיק התערבות צבאית, שרק תחמיר את המצב. ועידת ז'נבה מספר 2, אותה פסגה בלתי-מושגת בנושא סוריה, שארה"ב, רוסיה וגורמים נוספים בעלי עניין מדברים עליה כבר חודשים רבים, הוכרזה כ"מנגנון הראוי" לקדם פתרון פוליטי למשבר בסוריה. בשבוע הבא תיפגש נציגת מחלקת המדינה וונדי שרמן עם נציג משרד החוץ הרוסי לעוד סצינה בגרסה המחודשת של "מחכים לגודו".
האם הדיווח אתמול על 1,300 הרוגים במתקפה הכימית בפרברי דמשק יגרום לשרטוט מחודש של הקו האדום? לא בהכרח, אם לשפוט על פי התגובות הראשונות של הממשל. בתדרוך הכתבים של מחלקת המדינה אתמול, לא ששה הדוברת ג'ן סאקי לחזור לשוב ולדבר על הנושא. "אני חושבת שדיברנו על הקו האדום ואיך הוא נחצה לפני כמה חודשים", אמרה. "הודענו על הרחבה של היקף הסיוע וגם הדגשנו שכל האופציות נשארו על השולחן. הדיון הזה ממשיך (...) כעת אנחנו מתרכזים בדיווחים החדשים. אני נמצאת בעסק הזה מספיק זמן כדי לא לצייר קווים אדומים חדשים, ואני בוודאי לא הולכת לעשות את זה היום. המוקד שלנו הוא לקרוא למתן גישה של צוות פקחי האו"ם שיוכלו לבחון את כל הדיווחים האמינים (...) בואו לא נדבר על אדום היום".
באשר לאופציות ש"נותרו על השולחן", לדבריה של סאקי, לא ברור בדיוק לאילו אופציות היא מתכוונת, למעט השיחות האינסופיות על ז'נבה מספר 2. גם אם לארה"ב היה אינטרס אסטרטגי משמעותי בסוריה (שלא קיים באמת, למעט החשש להמשך זליגת המלחמה לשאר מדינות האזור, מעיראק וטורקיה עד ללבנון וישראל), גם אם האזרחים האמריקנים היו פחות אדישים כלפי המהפכות, המהומות ושפיכות הדמים, ואפילו אם הממשל לא היה מתמודד עם קיצוצי התקציב - רוסיה וסין יבלמו כל ניסיון במועצת הביטחון של האו"ם לתת גושפנקא להתערבות הצבאית. בפנטגון לא מתלהבים גם מרעיון חימוש האופוזיציה בסוריה. הרמטכ"ל האמריקני מרטין דמפסי שלח השבוע מכתב תגובה לשאילתה של חבר הקונגרס הדמוקרט, אליוט אנגל, אשר היה מודאג מכך שארה"ב לא עושה מספיק.
הוא תהה האם אפשר בכל זאת לעשות יותר - בשלט רחוק, בעזרת שיגור טילים להשמדת בסיסי אסד, למשל. דמפסי השיב שחיל האוויר האמריקני מסוגל להטות את הכף לטובת המורדים, אך זה יביא להסלמת הקונפליקט ואולי גם יגרור את ארה"ב לעוד מלחמה במזרח התיכון. "בסוריה של היום לא מדובר בבחירה בין שני צדדים, אלא בחירה בין צדדים רבים", כתב דמפסי לאנגל. "אני מאמין שהצד שאנו בוחרים בו צריך להיות מוכן לקדם את האינטרסים שלו ושלנו, כשהאיזון נוטה לטובתו. היום הם לא מוכנים לזה".
להטות את כף המאזניים
חבר הקונגרס אנגל נשאר מאוד לא מרוצה מהתשובה. הוא הודה לגנרל דמפסי על תשובתו הכנה, אך דחה על הסף את טענתו שמדובר בצורך לבחור בקבוצה חמושה אחת על פני אחרת. "המעורבות שלנו מציגה בחירה בין זירוז סוף משטרו של אסד או המשך האלימות והטרור בלא הפרעה", טען. "השימוש בנשק הכימי הראה כי הקו האדום נחצה שוב. בפני ארה"ב עומדות שתי אפשרויות: לעמוד בצד בזמן שהמשטר טובח באזרחיו, או להטות את כף המאזניים נגד הדיקטטור האכזרי. אם אנו רוצים לשמר את אמינותנו באזור, עלינו לפעול מהר".
עמיתו של אנגל, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, הסנטור הדמוקרט רוברט מננדז, קרא למועצת הביטחון של האו"ם לפעול בדחיפות בעקבות הדיווחים על קטל האזרחים בסוריה. "אם הדיווחים יאומתו, על מועצת הביטחון לגנות בתוקף את התקיפה ולפעול מיד, כולל החלת סנקציות, כדי למנוע את המשך הזוועות של משטר אסד".
יש להניח שבשלב זה "הפעולה המהירה" תסתכם בדיונים דחופים ועקרים במועצת הביטחון. בעוד ארה"ב עושה כל מאמץ שלא להיגרר ל"בחירת התמיכה בין הצדדים הרבים", הבהיר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, בביקורו החודש בוושינגטון, שמבחינת הקרמלין, ראשית פתרון המשבר היא ב"מלחמה נגד הטרוריסטים וסילוק הטרוריסטים מסוריה".
כדי להבהיר שאובמה אינו הססן, שוב שלף סגן דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, את הקלף של אוסמה בן לאדן. למי שמפקפק בנחישותו של הנשיא להשתמש בכוח כשמדובר בהגנה על בטחון האזרחים האמריקנים, הזכיר ארנסט את רדיפתם וחיסולם של אנשי הצמרת של אל-קאעדה. מדברי ארנסט השתמע בבירור שהתערבות בסוריה לא הופכת את האזרחים האמריקנים לבטוחים יותר.