עדיין לא למדנו כלום מההתנתקות?

היום (חמישי) חל יום השנה השמיני, לפי התאריך הלועזי, לגירוש מגוש קטיף וחלק מצפון השומרון - שיאו וחותמו של "מבצע" תכנית "ההתנתקות". זעזוע קשה עבר אז על צבא ישראל. לצורך משימה כה הזויה, הוצרכו יחדות רבות שעברו "הכנה מנטלית" - כלומר שטיפות מוח - על מנת שתיווצר אצל חייליו חומת אטימות עבה מספיק מכדי לשמוע את צעקות המגורשים, מכדי לחוש את הריסתו של מפעל חלוצי מהמרשימים בתולדות המדינה, ומכדי לחוש שהוא מבצע משימה לא לו.

הזעזוע הקשה אולי מכל היה סוגיית הציות לפקודות ההרס והגירוש, סוגיה שאיימה קשות על אחד היסודות החיוניים לקיומו ותפקודו של כל צבא בעולם. היה זה הרמטכ"ל שהכין את צה"ל למבצע הגירוש - שר הביטחון היום, משה (בוגי) יעלון, שסיפר כי שקל להתפטר מתפקידו, אך נמנע מכך כשהגיע למסקנה שגם כך לא ימנע את הגירוש. אולם יחסו למהלך כולו הביא, כזכור, את ראש הממשלה אריאל שרון להציב במקומו את דן חלוץ, שביצע את המשימה ההזויה "בנחישות וברגישות".

בהכירי, במקצת, את דעותיו של שר הביטחון ואת השקפת עולמו - וכזכור, הוא היה מהיחידים שהעזו לנבא שמהלך זה ייתן "רוח גבית לטרור" - סבורני כי הוא טעה בהחלטתו שלא להתפטר.

האפשרות לסרב פקודה אינה אפשרות כשמדובר בדרג פיקודי גבוה. אך מה יעשה קצין בכיר המשוכנע כי מהלך הזוי שכזה יביא רק רע לעמו? כאשר הוא משוכנע שפוגעים באכזריות במיטב החלוצים, פגיעה שטרם הסתיימה אף בצד הטכני שלה, מפעילים את צה"ל למשימה הפוכה מייעודו - להגן על העם בישראל? כאשר משאירים הרס וחורבן, אף של בתי עלמין, בתי כנסת, ישיבות ומקוואות, וכאמור - כל זה בשביל לספק רוח גבית לטרור? תחזית זו הרי התממשה, והפכה את כל דרום ישראל לבן ערובה של החמאס.

אכן, סביר להניח שאם הרמטכ"ל היה מתפטר, הוא לא היה מונע בכך את הרס יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. אבל הוא כן היה יוצר עוד נדבך חשוב בהרתעת "אובדי הדרך", אשר בהתנתקותם הערכית מהזיקה הציונית-יהודית היו מסוגלים למהלך מפלצתי שכזה, ואחריו עוד לנסות לגרש 100 אלף (!!!) יהודים מתושבי שומרון ויהודה, במסגרת התהליך המדיני המתחדש בשבועות אלו, והפעם תחת היעד "שמירת אופיה היהודי של מדינת ישראל".

רק שחוקי-חוליות שאך מעט לחלוחית ציונית-יהודית נותרה בהם, מסוגלים אחרי הלקח מגוש קטיף להמשיך ולדבר על מסירת רוב יו"ש לידי אש"ף (ומחר לחמאס), ולצורך כך לחתור לגרש הפעם, כאמור 100 אלף יהודים (לעומת 8,000 בגוש קטיף), ועוד לצפות שממהלך כזה ייצא שלום על ישראל.

התנכרות לחלקי מולדת, מסירתם לאויב, שבר עמוק בצה"ל, הפיכת מרכז ישראל כולו לבן ערובה לטרור וגירוש רבבות יהודים - לכנות את כל אלו ויותר "שמירת אופיה היהודי של המדינה", זוהי ציניות מחרידה המכסה כאמור על שחיקת ערכי היהדות והציונות הבסיסיים ביותר.

בני קצובר הוא יו"ר ועד מתיישבי השומרון

לקריאה נוספת:
שמונה שנים מהעקירה, ועדיין אין בית / אליעזר אורבך

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il