עכבישי זה הכי אישי: כולם יודעים שכלבים נקשרים לבעליהם ואוהבים אותם עד כלות. חתולים לעומתם נהנים בדרך כלל ממוניטין מפוקפקים של רגזנים ומפונקים. אבל מה בדבר בעלי החיים שנולדו עם יותר מארבע רגליים? האם הם לא מפחדים כשמאיימים עליהם? הייתכן שאין ביניהם אמיצים ופחדנים? מחקר חדש שפורסם השבוע בכתב העת Proceedings of the Royal Society B קורא לנו להוריד את העיניים לקרקע ולטמון את הראש בחול.
במחקר נמצא כי עכבישים, ממש כמו בני אדם וחיות אחרות, הם בעלי תכונות ייחודיות המעצבות את התנהגותם, את דפוסי הפעולה שלהם ואת חלוקת העבודה ביניהם. צוות החוקרים, מהאוניברסיטאות ארהוס בדנמרק ופיטסבורג בארצות הברית, מאמינים כי הממצאים מצביעים על כך שלעכבישים יש אישיות, גם אם היא איננה מורכבת כמו זו של בני האדם.
למעלה מ-44 אלף זנים שונים של עכבישים ידועים כיום למדע, מתוכם 25 זנים בלבד נחשבים "חברתיים", משמע חיים במושבות ומשתפים פעולה אלה עם אלה. "הרוב המוחלט של העכבישים חי לבד. הם תוקפניים ביותר כלפי עכבישים אחרים, גם אם הם מאותו זן", סיפרה ל"דיסקברי ניוז" ד"ר לנה גרינסטד מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת ארהוס, שעמדה בראש צוות החוקרים. אלה הרחיקו עד לאנדרה פראדש שבדרום הודו, שם נפוצים העכבישים מזן "סטגודיפוס סרסינורום" (Stegodyphus sarasinorum), אחד מ-25 המינים החברתיים. במשך חודשיים בחנו החוקרים 18 מושבות שונות של עכבישים ממין זה, ועקבו אחר משימות משותפות שביצעו כגון ציד, האכלה, גידול הצאצאים וכן בנייה ותחזוקה של הקן וטוויית הקורים שנועדו ללכוד בתוכם קורבנות קולינריים חיפושיות וחגבים למשל, שעשויים להיות גדולים מהם פי חמישה.
הנושאים בנטל ואוכלי החינם
החוקרים ניבאו כי שתי תכונות עיקריות יימצאו קשורות לחלוקת העבודה בכל מושבת עכבישים נועזות ותוקפנות. "התכונה האישיותית המרכזית שבה עסקנו במחקר הוגדרה 'נועזות'", הסבירה ד"ר גרינסטד. "היא נמדדה על פני רצף, כך שכל עכביש נמצא בנקודה כלשהי, בין ביישן מאוד לנועז מאוד". לצורך הבדיקה בחרו החוקרים 40 יחידי סגולה מכל מושבת עכבישים, בוגרים בלבד, ואלה סומנו בשלושה צבעים כדי שניתן יהיה להבחין ביניהם. על מנת לבדוק את מידת הנועזות שלהם, החוקרים הרעידו את רשת הקורים, פעולה המדמה התקרבות של טורף. הדבר גרם לעכבישים לקפוא במקום, אולם הנועזים שבחבורה החלו לנוע מהר יותר מחבריהם הפחדנים. כדי לבחון רמות תוקפנות, החוקרים דחפו קלות את העכבישים בעזרת מקל. העדינים התכנסו בתוך עצמם, התרחקו מהמקל וחלקם אף נסו על נפשם. התוקפניים לעומתם זינקו לעבר המקל או הניפו את אחת מרגליהם הרבות לכיוונו.
בשלב הבא הועברו העכבישים לקנים מלאכותיים והוחזרו לעצים שמהם נעקרו, ושם טוו את רשתות הציד שלהם. כעת נותר לצפות בחרקים על מנת להבין מי נושא בנטל ויוצא לצוד את הטרף לאחר שזה נחת ברשת ומי נשאר בקן ואוכל חינם. החוקרים גילו כי במרבית המקרים, היו אלה העכבישים שנמצאו בשלב הראשון כנועזים שמיהרו לצאת ראשונים ולהתעניין איזה בעל חיים אומלל נאבק בקורים שטוו. "הפרטים הנועזים הם אלה שהשתתפו בהתקפה ובציד", אישרה ד"ר גרינסטד.
ומה באשר לנחבאים אל הקורים? אלה, כך מסתבר, נטו להישאר בבית ולשים עין על הקטנים, או לדאוג שהקן יהיה נקי ומצוחצח: "זה אולי נשמע מצחיק וזה היה נראה מצחיק מאוד, אבל זה עבד ממש טוב. עכביש אחד או שניים היו יוצאים ותוקפים את הטרף, לעתים קרובות היו אלה אותם שני עכבישים". מידת התוקפנות, לעומת הנועזות, דווקא לא נמצאה קשורה באופן מובהק לנכונות לצאת במהרה לציד. יצוין גם כי מידת התוקפנות והנועזות לא נמצאו קשורות לממדיו הפיזיים של העכביש, כך שההסבר להבדלים ההתנהגותיים אינו נעוץ בגודלם.
אינטראקציה מעצבת
אז ממה נובעים ההבדלים שהופכים רק חלק מהקן לספיידרמן? חינוך מהבית? תזונה נכונה? ממצאי המחקר היו מפתיעים במיוחד לאור העובדה שהעכבישים הללו דומים מאוד אחד לשני בכל הנוגע למטען הגנטי שהם נושאים. לפיכך, סביר שגורמים שאינם קשורים לגנטיקה משחקים תפקיד מרכזי יותר בהתפתחות של תכונות העכבישים.
לדברי ג'ונתן פרויט מאוניברסיטת פיטסבורג שהיה שותף למחקר, התפתחותן של התכונות האישיותיות מתרחשת הודות למגע תכוף עם אותם עכבישים, כפי שאכן קורה בקרב הזנים החברתיים. זאת לעומת המצב בקרב זני העכבישים החיים בגפם ופוגשים עכבישים שונים בכל פעם, ולכן תכונותיהם האישיות גמישות ומשתנות. "לפי ממצאי מעבדה עדכניים, אינטראקציה חברתית עקבית מספיקה בשביל ליצור הבדלים יציבים באישיות של העכבישים", הציע פרויט. הוא אף סבור כי העובדה שהאישיות הופכת מובהקת יותר במינים החברתיים עשויה להסביר מדוע בני אדם, דולפינים, כלבים, חתולים, תוכים ויצורים חברתיים אחרים מפגינים קשת רחבה של תכונות המאפיינות ומייחדות אותם.
מקור נוסף האחראי על עיצוב האישיות הוא רמות ההורמונים. כפי שאצל בני האדם נצפה כי רמות הטסטוסטרון ישפיעו על מידת התוקפנות, המקבילה העכבישית לכך היא ככל הידוע ההורמונים אוקטופמין וסרוטונין האחרון אחראי למצב הרוח ולרמות חרדה אצל בני אנוש. פרופ' דבורה גורדון, מדענית מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, היא רק אחת מתוך חוקרים רבים שהביעו את התרשמותם מהממצאים. לדבריה, המאפיינים שנבדקו הם רק קצה הקרחון בכל הקשור לאישיותם של העכבישים: "תוקפנות היא רק תכונה אחת מני רבות, יש עוד הרבה אחרות שעלינו לחקור". כעת נותר להמתין למדען שירים את הכפפה ויחקור פנים נוספים באופיים של העכבישים. אחרת, הם עוד עלולים לקחת את זה באופן אישי.