ישראל הגשימה את החלום הפלסטיני

דבר כזה עוד לא היה: ישראל משחררת 100 רוצחים ללא תמורה, ושולחת מסר מרגיע לכל מחבל עתידי. אודי שמחוני מתריע שאת החשבון על הטעות האסטרטגית הזו אנחנו עוד נשלם שוב ושוב

אודי שמחוני
28/07/2013

שחרור האסירים הפלסטינים שאישרה היום (ראשון) הממשלה היא החלטה בעייתית שלא חזינו כמותה באזור זה מעולם: החלום הפלסטיני מתגשם, וישראל עומדת לשחרר מעל ל-100 אסירים מסוכנים, ללא תמורה של ממש. ייתכן שהחום היוקד של יולי-אוגוסט מטביע את חותמו על שיקול הדעת הפוליטי, וייתכן שזאת סתם תמימות וחוסר ריכוז של מובילי המו"מ. ככה או ככה, התוצאה הקשה בדרך אלינו.

המהלך הזה, ובמיוחד אם ייכללו בשחרור גם אסירים ערבים אזרחי ישראל (על כך טרם התקיימה הצבעה), מהווה ניצחון פלסטיני חד משמעי וקביעת אמות מידה מוסריות חדשות באזור. זהו רף חדש ונמוך שלא ידענו כמותו עדיין. אם סביב המקרה האחרון של שחרור מרצחים פלסטינים כנגד שחרורו של שבוי ישראלי (גלעד שליט) היה כאן ויכוח ציבורי ערכי נוקב ולגיטימי, הרי שהפעם חוקי המשחק השתנו ללא היכר.

אז מה יש לנו כאן, כשמנקים את האבק מהסיסמאות? מצד אחד, הסכמה ישראלית לשחרור אסירים, ומן הצד השני - הסכמה לחזור לשולחן הדיונים. לא הסכמה למהלך כלשהו או לוויתור מקביל - רק לחזור ולהיכנס איתנו למו"מ שלא ברור מה יהיו תוצאותיו. עוטפים עבורנו את האמת המרה עם קלישאות ואמירות מאולצות ומסתוריות, אבל את עובדות היסוד הקשות והמאכזבות לא ניתן להסתיר.

הפלסטינים פשוט עולים עלינו ביכולת המו"מ

הבה נבחן את התסריט הסביר של חוסר הסכמה במו"מ, כפי שהיה פעמים רבות בעבר, ואז נעשה ספירת מלאי חדשה: אנחנו שחררנו בחזרה לשטח מעל 100 רוצחים, בהם ערבים ישראלים אזרחי המדינה, והמו"מ לא צלח. למה לא צלח? ככה... קרה וקורה ועוד יקרה. אלא שמעתה, לקראת כל סבב נוסף של שיחות, אנו צפויים לשלם על החשבון, תבין ותקילין, כי היום נקבע העיקרון החדש, התעריף המוזל: ישראל נאלצת לשלם מראש את עלות הכרטיס להצגה, מבלי שבטוח שבכלל נלך לצפות בה.

אם בסיום המו"מ או אפילו במהלכו, כחלק מההסכמות, היה נכלל גם שחרור של רוצחים מהכלא - ניחא, יש עלות ותועלת ברורים, וזה בתוך מגרש המשחקים. אבל מה ההיגיון בתשלום כה כבד מראש? איזו מטרה זה משרת, למעט את האינטרסים הפלסטיניים (וכנראה שגם האמריקניים)?

כל עת שנושא כאוב זה עולה על הפרק, מיד נעשית חלוקה דיכוטומית בציבור הישראלי, מי בעד ומי נגד, וחלוקה היסטורית זאת היא נקודת התורפה בבזאר הים-תיכוני סביב עלות ותועלת של מהלך כה קיצוני. בחלוקה הזו, לכל צד במפה הפוליטית יש תפקיד קבוע: הימין דוחה את המהלך, השמאל תמיד בעדו כמעט ללא תנאים מוקדמים, והמרכז הענק והדומם נכנע לתכתיב הפוליטי - והוא, שאמור להיות לשון המאזניים, המצפן וההיגיון, מגלה אדישות, ומאפשר למנהלי המו"מ בצד הפלסטיני, המכירים את חולשות הציבור הישראלי, לנצל עד תום את החלוקה המגוחכת הזאת, ולדרוש ואף לקבל את שחרור אנשיו מהכלא ללא תמורה ברורה.

בואו נודה אל האמת - מנהלי המו"מ הפלסטינים עולים כל פעם מחדש על בחורינו הטובים בכל היבט שהוא. הם מכירים את הציבור הישראלי היטב ומקרוב, הם מנתחים נכון את נקודות התורפה שלנו וסוחטים אותן ללא רחמים. אם מפיקים לקחים מאירוע לאירוע, הם עשו זאת פעמים רבות בהצלחה בעבר באירועים שנויים במחלוקת - אלא שהפעם עומדים להישבר כל השיאים.

הנקודה הכואבת ביותר היא המשמעות האסטרטגית של האירוע, שהשלכותיו יורגשו עוד שנים רבות קדימה. שחרור האסירים מעביר מסר ברור לכל מי שמתכוון להרוג יהודים בעתיד, והמסר הוא: זמנך בכלא הינו קצוב; תמתין בסבלנות, תלמד עברית בינתיים - ואנחנו כבר נדאג לשחרר אותך באירוע הבא.

אודי שמחוני הוא תא"ל ומפקד אוגדה במיל', כיום איש עסקים בתחום התעשיות הביטחוניות

לכל הטורים של אודי שמחוני בוואלה!

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully