זה אמור היה להיות המבצע הנועז ביותר של צה"ל בשנים האחרונות. יוצא דופן בתעוזה, במורכבות ובתוצאה, שאמור היה להסתיים בחטיפת ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד אל-ג'עברי. הרמטכ"ל של עזה אמור היה להיחטף על אדמת הרצועה ולהפוך לשבוי שתמורתו יוחזר גלעד שליט. זו הפעם הראשונה שסיפור זה נחשף, ורק ניתן לשער כי דורות של לוחמי היחידות המיוחדות היו גדלים על המבצע, שייתכן שהיה מכונה "אנטבה של המאה ה-21", לו היה מסתיים בהצלחה. אך הלוחמים, אנשי יחידה מובחרת, שכבר נפרסו ונערכו בעזה כדי לחטוף את הטרוריסט מספר אחת של חמאס, נאלצו לשוב לישראל בלי ג'עברי.
במחצית השנייה של 2008 התקבל האישור לתכנון מבצע. גופי המודיעין השונים "העבירו הילוך" באשר לאיסוף המידע הנוגע לג'עברי. בהמשך הצליחו לזהות את נקודת התורפה של המבוקש: האיש, כך התברר, נהג לחזור מביקור אצל אחת משתי נשותיו ולנוע למקום אחר ברצועה באופן שיאפשר ללוחמי היחידה המובחרת, בפיקודו של ד', להגיע בחשאי לכביש ולארוב שם לג'עברי. ג'עברי גם הקפיד שלא לנסוע בשיירה מאובטחת, והעדיף לנוע במכונית פרטית עם מאבטח או שניים.
"הסבירות שהוא היה נשבה בחיים הייתה גבוהה"
עוד ועוד מידע נאסף באמ"ן ובשב"כ, וכך נסללה הדרך להוצאת המבצע לפועל. הלוחמים החלו לבצע מודלים. ד', מפקד היחידה לפי התוכנית, אמור היה לפקד על המבצע לא הרחק מעזה, בזמן שקצין אחר, גם הוא ד', היה המפקד בשטח. ג'עברי היה אמור להגיע בשעות החשיכה לנקודה שבה ארבו לו החיילים ואז להיתקל במארב מתוכנן היטב. לטענת גורמים שהיו מעורבים בתכנון המבצע, "הסבירות שהוא היה נשבה בחיים הייתה גבוהה. יש לנו את האמל"ח המתאים כדי לוודא שהוא היה שורד את המארב, ואם היינו רוצים - יכולנו לחסל את המלווים".
הכוחות המתינו לפקודה "רשאי", והפקודה הגיעה. הלוחמים יצאו לדרך, אולם אז קיבלו פקודה לשוב חזרה לנוכח בעיה מסוימת. ניתן רק לשער את גודל האכזבה של הלוחמים כשנאלצו לחזור לישראל. בחלוף מספר ימים קיבלו הלוחמים "רשאי" פעם שנייה. ושוב, יצאו לוחמי היחידה המובחרת בפיקודו של ד' לעזה, וההתגנבות ליעד החלה בשעות הערב המוקדמות. באותה שעה התכנסה כל הצמרת הביטחונית הישראלית בחדר המבצעים של השב"כ בתל אביב.
יואב גלנט כמפקד העליון של המבצע ולצדו מפקד מרחב דרום בשרות, ג', נציגי היחידה המבצעית של השרות, ראש מטה חיל האוויר נמרוד שפר וסגן מפקד היחידה המבצעת, א'. מאחורי הזכוכית ישבו בציפייה דרוכה שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל גבי אשכנזי וראש השב"כ יובל דיסקין. השעות חלפו עד הגעת אחרון הלוחמים בחשאיות מוחלטת אל היעד. ההמתנה הסתיימה בתשע בערב.
באותו ערב לא הראה ג'עברי שום סימן יוצא דופן בהתנהגותו. גלנט נתן פקודה לכל הכוחות להתמקם, ובעוד דקות ספורות אמור היה המבוקש להגיע לכביש, ומשם, תוך זמן קצר, ליפול לתוך המארב. המתח בתל אביב היה בשיאו. שר הביטחון והרמטכ"ל לא התאפקו ונכנסו לחפ"ק עצמו. הרכב שבו היה ג'עברי התקרב למקום שבו היה אמור לפנות לכיוון הלוחמים, כפי שעשה כמה ימים קודם לכן. אלא שבנקודה הזו בא למעשה המבצע לסיומו: הנהג במכונית של ג'עברי החליט להמשיך דווקא למקום אחר, ובחדר הפיקוד צפו באכזבה כיצד הרכב מתרחק מהמארב שטמנו לו הלוחמים. ד' והאחרים קיבלו הוראה לחזור לאחור ומשם הביתה, בשלום, אך ללא המחבל מספר אחת.
ספק אם ג'עברי ידע, גם בדיעבד, כי באותו ערב בשנת 2008, נחרץ גורלו דווקא למוות. אם היה נופל בשבי לוחמי העילית, לא היה מחוסל בנובמבר 2012 מיד עם תחילתו של מבצע "עמוד ענן" וייתכן שהיה משוחרר במסגרת עסקת שליט.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל ביצע במהלך שנות השבי של גלעד שליט מאמצעים רבים - הן מודיעיניים, מבצעיים ואחרים - להשבתו לארץ. מטבע הדברים לא נוכל לפרט מאמצים אלה".
הסיפור המלא על מאמציו הסודיים של צה"ל לשחרור גלעד שליט יפורסם במגזין סוף השבוע של וואלה!